נתוני הגרעון לחודש יוני פורסמו זמן קצר אחרי החלטות הממשלה על ההגבלות החדשות בנוגע לקורונה. אלו המספרים, שמשקפים את העבר ואת הסגר הממושך - גרעון של 12.2 מיליארד שקל ביוני, 58.2 מיליארד שקל מתחילת השנה, 6.4% גירעון במונחים שנתיים. הקפיצה בגרעון היתה צפויה, והמספרים הם בבחינת לא נעים, אבל לא גם נורא. מה שמדאיג זה שהנתונים האלה הם נחלת העבר, ועם ההגבלות החדשות או המתחדשות, המשמעות שלהם היא ברקס להתאוששות הכלכלית.
מאז נפתח המשק מהסגר הכפוי, החלה התאוששות, אמנם איטית, אבל הדרגתית. קרוב ל-390 אלף עובדים חזרו לעבודתם; בנטו, בקיזוז דורשי עבודה חדשים, חזרו מאז ההקלות כ-250 אלף עובדים. נכון, זה לא קצב מספק כי כיום יש קרוב ל-850 אלף מובטלים, מהם כ-580 אלף בחל"ת, אבל זו טבעה של התאוששות – יוצאים ממנה לאט לאט. כעת, הלאט לאט הזה נבלם בשל החשש מגל שני ולאיש אין מושג מתי יוסרו המגבלות, אם בכלל, ואם יחזרו, אם בכלל - בעתיד.
נתוני ביצוע התוכנית הכלכלית בת ה-100 מיליארד שקל ממשיכים להצביע על בעיה קשה בצנרת, קרי, המעבר של הכסף מהמדינה לסקטור העסקי ולאזרחים. רק כ-42 מיליארד שקל מומשו במזומן מהתוכנית, וכולל התחייבויות שניתנו למימוש - מדובר בקרוב ל-47 מיליארד שקל. כלומר, 53% מהתוכנית לא מומשה עדיין וזו עדות לשורה של בעיות: הבירוקרטיה הישראלית האופיינית, תנאי הלוואות לא מספיק אטרקטיבים מבחינת ערבויות וגם, תתפלאו, אולי מוטיבציית יתר של פקידי האוצר לשמור על הקופה בכל מחיר, גם אם לא יאמרו זאת במפורש.
בכל מקרה, במבחן התוצאה יש בעיה בצנרת: יש תוכניות, יש כסף, אבל המימוש שלהם, העברת הכסף לסקטור העסקי ולאזרחים - רחוק מלהיות מושלם. למשל, לסיוע לעסקים באמצעות רשות המסים הוקצו 11.2 מיליארד שקל, אבל רק כ-1.8 מיליארד שקל הוצאו, כ-16% בלבד. ייתכן שזה חלק מהחזרה האיטית של עסקים לשגרה והחזרת העובדים האיטית. דווקא בגזרת העצמאים המימוש הוא גבוה – 83% מתוך 3.6 מיליארד שקל.
נקודת אור מאוד משמעותית היא שהכנסות המדינה ממסים ירדו ביוני ב-1% בלבד לעומת החודש המקביל אשתקד, כך שהמשמעות היא שאם המשק יחזור לתפוקה מלאה, אנחנו נראה כנראה מהר מאוד גם התאוששות בהכנסות המדינה.
השורה התחתונה מכל המספרים הללו היא שאנחנו נכנסים כעת לתקופה מסויימת של אי ודאות שבולמת את ההתאוששות המשקית. ככל שהיא תהיה קצרה, כן ייטב כמובן. ככל שהיא תתארך המספרים ייראו הרבה יותר רע. למדינה יש אחריות על סיוע כספי והתנעת המשק – אבל גם לאזרחים יש תפקיד, ואי אפשר להסיר מהם לחלוטין את אחריותם: לשמור על הוראות הבריאות.
ההגבלות המתחדשות יוצרות אתגר נוסף לשר האוצר: להאיץ את תהליך ההתייעלות של הסקטור הציבורי, להאיץ את המו"מ של האוצר עם ההסתדרות. אין שום ברירה ואין שום אופציה: הקפאות שכר, הורדות שכר דיפרנציאליות וגם הורדה דיפרנציאלית של פנסיות תקציביות. הסקטור הציבורי מוגן – זו עובדה ואיתה צריך להתמודד.
פיטורים אינם ברי תוקף וגם כ"ץ איננו רואה בזה הכרח, אבל דיאטה בהוצאות השכר מתבקשת גם מתבקשת, כי עם גירעון שעלול לחצות את ה-10% עד סוף השנה – אין ארוחות חינם. מישהו צריך לשלם, מישהו צריך לממן את הגירעון הזה, מישהו צריך לשאת בעול צמצמו - וזה לא יכול להיות שפעם אחר פעם זה יהיה הסקטור העסקי באמצעות העלאות מסים. הפעם תורו של הסקטור הציבורי.