האדמו”רים, ראשי הישיבות, הרבנים ואישים תורניים היו צריכים, ליתר דיוק חייבים, להיות הראשונים, הנחשונים, לא רק המקפידים, אלא הקנאים לשמירה על תקנות והוראות שמטרתן בלימת התפשטות נגיף קורונה. בעצם הם היו צריכים להיות היוזמים של התקנות וההוראות והראשונים, לפני משרד הבריאות ולפני מנהלי בתי חולים וגורמים רפואיים, להזהיר, להתריע ולזעוק מפני הנורא הצפוי מהתעלמות מצעדים וזלזול במהלכים לבלימת מגיפת הקורונה. אבל הם גם לא אחרונים. הם אפילו בפיגור אחרי המזלזלים בציווי הפשוט וההגיוני לעטות מסיכות. היעדרם מקדמת חזית המאבק נגד נגיף קורונה הוא אחת הסיבות וגורם מוביל להתפרצות הנוכחית ולגל הנדבקים והנשאים בציבור החרדי, במיוחד בקרב צעירים תלמידי ישיבות.
אין בעולם דת או אמונה או מערכת השקפות שמקדשות את חיי האדם כמו הדת היהודית. אין סדר חוקים וצווים שמתקרב לקנאות שההלכה, הדינים והמנהגים ביהדות משיתים על תחום שמירת חיי האדם ובריאותו. התורה המקפידה על לשון מתונה, חורגת ממנהגה ובציווי על שמירת החיים מדגישה את המילה “מאוד” – “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”. פיקוח נפש דוחה שבת. אם רופא אומר לחולה שמצבו מחייב אותו לאכול ביום הכיפורים, פירוש הדבר שלחולה לא רק מותר לאכול. הוא חייב לאכול.
איך זה שדווקא בקרב תלמידי ישיבות, דווקא בקרב אוכלוסיות חרדיות בערים כמו בני ברק, בית שמש, מודיעין עילית ושכונות בירושלים מצא נגיף קורונה כר נרחב, שדה פעולה להתפשטות? איך זה שהיחס הקיצוני, הקשוח, הבלתי מתפשר של היהדות בתחום השמירה על חיי האדם והבריאות לא בא לידי ביטוי מציאותי, מעשי, יומיומי בחלק ממגזרי החרדים והחסידים?
מה שקרה וקורה זה המהפך בסולם העדיפויות של הדת והיהדות שהתחיל להסתמן לפני שנים, התפשט והתעצם בשנים האחרונות. תלמידי הישיבות משלמים את מחיר ההעדפה של החצנת, הבלטת והפגנת קיומם של צווים ומנהגים דתיים. נכון, על ציציות נאמר “וראיתם אותם”. אבל הכוונה היא, כנראה, בשעת התפילה בבית הכנסת. לאו דווקא ברחוב. הרי נצטווינו כנאמר בפסוק, “והצנע לכת עם ה’ אלוהיך”. לקיים מצוות וציוויים בצניעות, בענווה. היהדות לא אוהבת התרסה, מסתייגת מהחצנה, לועגת למאמץ להתגאות ולהרשים. כשמתנערים מהתכונות הבסיסיות האלה של היהדות, נולדת ונוצרת אווירה, מתפשטים הלכי רוח ומתעצמות תחושות של אדישות, זלזול והתעלמות מצעדים ומהלכים שמטרתם שמירה על חיי האדם והבריאות.
המהפך בסולם העדיפויות של הדת והיהדות הוריד והסיט הצדה את מה שנשמר בעבר באופן מוקפד כדבר הראשון והעליון בחיי היומיום של היהודי המאמין, החרדי והחסיד – לימוד תורה וגמילות חסדים, ללמוד דף גמרא ולעשות חסד עם הזולת. על לימוד תורה וגמילות חסדים נאמר בתפילה “אלו הדברים שאין להם שיעור”. שני צווים אלו צופנים, כוללים, מזינים ומעצימים את העליונות והראשוניות של הציווי של שמירת חיי אדם ובריאותו והקפדה על תקנות והוראות נגד נגיף המאיים על השמירה וההקפדה האלו. מדהים להיווכח מי התעלמו מזה.