מאפורה וטכנית, הפכה הוועדה לבחירת שופטים לגורם שליטה על כוח ומינויים גדול ומשמעותי, הרבה בזכות הקשרים השליליים שנקשרו לפרשת עו”ד אפי נוה ומינויה של השופטת אתי כרייף, מה שעומד היום במרכזה של פרשה משפטית סבוכה.
יתרה מכך, הנופך האידיאולוגי של אנחנו והם, שהיה מנת חלקם של תפקידים אחרים, דווקא יותר בזירה הפוליטית, הפך גם למנת חלקה של הוועדה לבחירת שופטים. השרה לשעבר איילת שקד התגאתה כי מינתה שופטים שמרנים לאחר שנים של שופטים אקטיביסטיים שיאזנו את צביון בית המשפט.
בעבר היו קוראים לזה “אנשי שלומנו”. היום זה דווקא הישג מעורר הערכה לאחר שנים רבות של גוון אחיד של שופטי עליון. כאשר הכל פוליטי ויש שיאמרו שהכל אישי, ערבוב הכוח של שרים, חברי כנסת, שופטי עליון ועורכי דין מלשכת עורכי הדין, שגם הם בעיקר בינם ובין עצמם מלאי ריב ותככים, יוצר זיקוקים ואולי אף חומר נפץ, ומעל הכל מרחפת למעלה דמותה של השופטת והשופט שעדיין לא יודעים כי ייתכן שיישבו בערעור, הן אם לזיכוי והן אם להרשעה, בתיקי בנימין נתניהו בבית המשפט העליון בעוד שנים מספר.
הדרך לשיבוץ כוללת דילים, כיפופי ידיים ועסקאות בסגנון “תן לי ואתן לך”, והכל בחסות החוק, כדי לקבוע מי יישב בבית המשפט המחוזי ומי בעליון.