"שיהיו לנו בריאות ואושר/ שיהיה לנו טוב/ שנהיה נדיבים/ ...שנהיה סובלניים/ שנחבק/ נמגר את הקנאה והרוע/ נאיר את רגעי החסד", כך שרה ומלהיבה פזית נוני בשירה החדש, פרי עטה, "יהיה לנו טוב" ובדברי הנחמה שבו - "שיר-תפילה", כהגדרתה - היא עושה טוב אולי יותר מכל המיליונים שראש ממשלתנו ה"נדיב" הולך להמטיר על חשבון כולנו, גם על ראשי כל אלה שאין להם בהם צורך.
פזית נוני, מי מכיר, מי יודע. הגעתי אליה ואל שירה החדש תוך כדי שיטוט אקראי ביוטיוב. אודה: מה שצד אותי זה שם המשפחה שאיתו גדלה. נזכרתי בגאולה נוני (כן, יש קרבת משפחה מסוימת), השחקנית והזמרת רבת החן, שעזבה אותנו לפני שש שנים - ואולי עליתי על השיר שעשוי להיות מוכר כהמנון תקופת הקורונה.
האם אכן יהיה לנו טוב? - אני שואל את המבצעת המדהימה שלו.
"השאלה מתי?" - פזית נוני עונה בשאלה על שאלה ובלי שהיות חושפת את מקורו של השיר. "זה התחיל לפני שמונה שנים כברכה לראש השנה שהקראתי למשפחה, בעקבות כל מיני דברים שקרו והעכירו את נפשי. מאז התווים מצאו את דרכם אל הטקסט והשיר הפך לתרופה להתמודדות עם כל מיני חוויות לא קלות. כששילבתי את השיר בהופעות שלי, אמרו לי שהוא חייב לצאת, אבל זה השתהה, כי לא קל להוציא שירים".
ובכל זאת.
"כשפרצה הקורונה, זה ממש בער בי. הבנתי שעם שיר כזה זאת ההזדמנות שלי לתרום לעולם בתקופה הלא פשוטה שאנחנו עוברים".
והלחן שלך?
"בהתאם למילים שכתבתי, הלחנתי בכיוון של סול, מעין שיר-נשמה שמזמין לעצור איתו, לקחת נשימה ולהביט פנימה".
לנוני לא חסר כעת זמן להביט פנימה. ככה זה בבית של זוג אמנים - היא ובעלה, המחזאי, הבמאי והמלחין עידן זילברשטיין - שנמצאים כבר ארבעה חודשים מחוץ למעגל העבודה. "כל ההופעות שנקבעו, התבטלו", מדווחת נוני. "אין לנו רזרבות. חיים בשכירות ובצנעה. מאוד מצטמצמים. יש קצת דמי אבטלה ועזרה מקרובים לנו, המודעים למכשולים שעברנו. מצד שני, אני עוזרת היכן שניתן. בסיכומו של דבר זה מצב שנכפה עלינו וגם בו אני מעדיפה לחפש סיבה לחייך".
אלה הופעות?
"הצגת היחיד שלי 'מחפשת', שאותה אני מעלה בתיאטרון 'תמונע'. והצגות 'הזמיר והקיסר' ו'אצל עליזה בחצר' - בתיאטרון 'נוצר'. גם ההופעות בבתים נפסקו. מצד שני קורים דברים נחמדים. כמו הסיפור עם ישראלית, היושבת בניו-יורק, שאיכשהו הגיעה דרך הזום לחזרה שלי פתוחה לקהל של 'מחפשת'. היא אמרה שהיא מוכרחה להחזיר בשיעורי יוגה. מאז מתנהל בינינו פינג-פונג של מתנות כאלה דרך הרשת".
נוני, 54, גדלה באילת, במשפחה של יוצאי תימן. "מאז ומתמיד שרתי בכל מקום ורציתי להיות זמרת, אבל לא ידעתי שאהיה גם שחקנית", היא מספרת. באמצע שנות ה-80 שירתה במחזור ברוך כשרונות של להקת הנח"ל. בין אלה ששירתו עמה היו רינת עמנואל, ראובן לביא, ורד כהן ואמיר פייס שלימים הופיעו בלהקת "שבע". דפנה דקל היא מי שיצאה כוכבת מהלהקה הזאת, אבל מי ששרה שם את הלהיט 'דרישת שלום' עם ירדנה ארזי, בהצטרפה אליהם להופעות, הייתה נוני, שהתבלטה מאוד בלהקה הצבאית.
אם רוצים לדעת איזה טיפוס היא נוני, כדאי לגלגל את סיפורה טיפה לאחור. "בהתחלה לא קיבלו אותי ללהקה - וזה הדהים אותי כמי שתמיד יודעת מה שהיא שווה", מעידה נוני. "היו שם כל מיני בן-של ובת-של. לא הרגשתי שאני פחות טובה. כמעט הפכתי שולחנות כאשר קפץ לי הפיוז. הספיק לי שאמרתי שאני יודעת איך זה עובד שם כדי שבסופו של דבר אתקבל. ככה אני, אחת שלא מוותרת".
כאן אנחנו מגיעים לחלק המקומם בסיפורה של נוני. ככל שמטבעה איננה מהמוותרות, ניכר שלא פעם ההצלחה ויתרה עליה והמסלול שלה איננו בדרך המלך, כך שהכוכבות היא ממנה והלאה. נוני הופיעה בלא מעט הצגות, למבוגרים ולילדים, אבל לא עברה את סף התיאטרון הרפרטוארי, התפזרה בין תחומי עשייה שונים, כולל תיאטרון בובות, הקלטת שני אלבומי ילדים, כתיבת שני ספרים לילדים ואפילו ריקוד סטפס. "אני מאלה שעושים גם וגם וגם", כך מציגה את עצמה נוני, שבצעירותה אפילו הגיחה למסך הקולנוע כ...מאריה מגדלנה בסרט אמריקאי על ישו.
מה שהכי מעצבן לגביה זה "לתחנה הבאה", אלבום המבוגרים היחיד שהוציאה אי אז ב-2011 בהפקתו המוזיקלית של בעלה עידן. שמעתם על אלבום הרוק המשובח הזה? - גם אני לא. מחדל של יחסי ציבור הותיר אותו ללא הד למרות איכותו המוכחת. זה גורם לי לחשוב על כל האוצרות המוזיקליים, היורדים לטמיון מבלי שנתוודע אליהם.
ואני עוד שואל את נוני איך עם כל הנתונים שבהם התברכה, היא לא הפכה לכוכבת.
"בהתחלה לא זיהיתי הזדמנויות ומבחינה זו הבשלתי מאוחר", נוני משיבה. "מה שאולי היה בעוכריי זה שיצאנו מהלהקה הצבאית שלנו, אחרי הופעות בטלוויזיה, מאוד יהירים, כאילו שהעולם בכף ידינו. זה הביא אותנו לא לקרוא נכון את המפה ובעיקר להיכשל בכל מה שנוגע לזרוע של השיווק. אבל שרק לא אשמע כמתלוננת, כי בכל מה שנוגע לזוגיות הצלחתי בגדול עם עידן שלי, כשאנחנו יחד באהבה מאז להקת הנח"ל שלנו".
הם מתגוררים ברמת-גן. בנם הבכור בר, 29, שעם כשרונו הגרפי המציא את הלוגו המבריק, המשלב את שם אמו עם כנפי פרפר, יצא ללמוד דרמה בניו-יורק. בלימודיו שם פגש את סמנתה, אהבתו האוסטרלית והתמקם בארצה הרחוקה. "הם התחתנו ערב הקורונה וחזרנו משם על הקשקש". מאיה, בתם בת ה-23, למדה לדברי אמה גישור.
לבסוף, מה את מאחלת לעצמך?
"בריאות ואושר, כדברי השיר וכפי שאני שרה בו - 'שנעשה טוב/ ניתן מאהבה ולא לשם תמורה'. כלומר, זה בא מתוך מחשבה על אחרים. לו הייתי חושבת עלי, אולי לא הייתי מוציאה את השיר. אם כולנו נחשוב על הזולת ובאמת נתכוונן לכך, אני מאמינה שאנחנו אשכרה נזכה לחיות בעולם טוב יותר".