לא פחות משני שליש מאוכלוסיית אוסטרליה נדבקו בטפיל בעל יכולת לשליטה מוחית - כך מגלה מחקר חדש ומפתיע שנערך באוניברסיטת אדית' קוואן שבמערב אוסטרליה. הטפיל, ששמו המדעי הינו "טוקסופלזמה-גונדי", מפורסם בזכות יכולתו הייחודית לשלוט במוחם של עכברים שנדבקו בו ולשנות את ההתנהגות שלהם, כך שירוצו לעבר חתולים - ולא מפניהם. כעת תוהים החוקרים מה יכול לעולל אותו טפיל למוח אנושי.
החוקרים מצאו כי 66% מבין הנבדקים נשאו בגופם נוגדנים לטפיל הטוקסופלזמה. "זה העיף לנו את הכובע", סיפר ד"ר אוס מולן, שהוביל את המחקר. פרופסור כריס טונקין, אחד מחוקרי הטוקסופלזמה המובילים באוסטרליה, כינה את התוצאות "גבוהות באופן יוצא דופן - הרבה יותר גבוהות ממה ששיערתי לעצמי, זה בטוח".
חוקרים אחרים התייחסו לתוצאות באופן מדוד יותר. "המחקר לא התפרסם בכתב עת משמעותי, וגודל המדגם קטן מכדי להסיק מסקנות משמעותיות", סייגה פרופסור ונסה בארס, מומחית לטוקסופלזמה מאוניברסיטת סידני. "אם יבצעו שוב את המחקר באופן יותר מדוקדק והתוצאות יחזרו על עצמן, אזי הן בהחלט יהיו מדאיגות".
טוקסופלזמה-גונדי הוא טפיל של חתולים בעל יכולת להדביק מיני בעלי חיים אחרים - יכולת שאפשרה לו להתפשט בכל רחבי העולם. לפי סקירה מדעית שפורסמה בפברואר האחרון, לפחות מחצית מהחתולים באוסטרליה נושאים את הטפיל, וכך גם חיות רבות אחרות.
למרות שהטפיל יכול לחיות במינים אחרים, הוא יכול להתרבות רק בקרב חתולים - חולשה משמעותית שעלולה להיות קטלנית. אבל הטפיל המתוחכם פיתח את היכולת המדהימה לחווט מחדש מוחות של עכברים וחולדות שנדבקו בו, כך שהם יימשכו לריח של שתן של חתולים, ויתקרבו אל הטורף החתולי במקום לברוח ממנו, כפי שהטבע חיווט אותם.
כשהטפיל מדביק בן אדם, מערכת החיסון שלנו "מרדימה" אותו, אך הוא לא הולך לשום מקום: הוא מתחבא בתוך ציסטות במוח ובשרירים שלנו. עבור רוב האנשים, הציסטות לא גורמות שום נזק ניכר לעין. "אם תשאל רופאים הם יגידו לך שאין ממה לדאוג, אבל אנחנו לא באמת יודעים", אמר ד"ר טונקין. "לא נעשו כלל מחקרים על ההשפעה ארוכת הטווח של הטפיל בבני אדם".
ד"ר מולן והצוות שלו השתמשו בדם שנלקח מ-150 פציינטים שנרשמו לסקר בריאות וותיק שפועל מאז 1966 בעיר בסלטון, לא רחוק מפרת'. החוקרים בדקו את דגימות הדם וחיפשו נוגדנים לטוקסופלזמה - עדות לכך שהפציינט ממנו נלקחה הדגימה נדבק בטפיל. המחקר מצא כי 66% מבין הנבדקים נשאו נוגדנים לטפיל, ושיעור גבוה יותר נמצא במבוגרים ובגברים.
תוצאות המחקר מעלות מספר שאלות מטרידות על האופן שבו משפיע הטפיל על מוחנו: אם אכן הטפיל כה נפוץ באוכלוסייה, אפילו שינוי קטן בכל אדם שנדבק עשוי לגרום לתופעות משמעותיות ברמה הציבורית. "לא יכול להיות שהטפיל פשוט חי במוח וברקמות שלנו ולא עושה דבר", טען ד"ר מולן.
מאז שהתגלו יכולותיו המרשימות של טפיל הטוקסופלזמה בשליטה מוחית בעכברים, מדענים ברחבי העולם היו מרותקים לגבי ההשפעות האפשריות של הטפיל על בני האדם. מחקר שפורסם ב-2016 מצא כי אנשים שנדבקו בנגיף נטו לכעוס מהר יותר וכן נטו יותר לקחת סיכונים. מחקרים אחדים מצאו כי אנשים שנדבקו היו מעורבים יותר בתאונות דרכים. קבוצת חוקרים אוסטרלית אחרת בודקת את הקשר בין הידבקות בטפיל לבין מחלות נפש וטרשת נפוצה. "עדיין לא ברור לנו איך משפיע הטפיל על ההתנהגות האנושית", סיכם ד"ר טונקין. "אבל קשה לי מאוד להאמין שאין לו השפעה".