בימים האחרונים עודכנו אזרחים במדינה במסיבת עיתונאים של ראש הממשלה על כך שהם אמורים לקבל מענק כספי הנע בין 750 ל־3,000 שקל, אך למרבה ההפתעה, נראה כי רבים מהם אינם מאושרים או חפצים בכסף הזה. לא מעטים מהם כבר החלו לבחון עמותות שונות לטובת תרומת כל סכום המענק או חלק ממנו למען נזקקים. הרי ישנם כה רבים המשוועים לכסף הזה, ובזכותו יוכלו לרכוש מזון, ציוד לילדים לבית הספר, תרופות ובעיקר לשלם חובות.
נוכח המצוקה התהומית של רבים כל כך במדינה יש מקום לסייע להם, אך מה החיפזון בהעפת שטרות בסכום של שישה מיליארד שקל לכל עבר? נראה שזה האוחז בשטרות רוצה לשמח את החוגגים, אך שכחו לעדכן אותו שאף אחד לא חוגג, והעסק כבר מזמן נסגר. האירוניה בתשלום מענק זה היא כמובן בעובדה שגם חברי האלפיון העליון, שממש לא זקוקים לו, יקבלו אותו.
ובה בעת ישנם מי שעדיין מחכים שתביעותיהם ייענו, בהם העובדים הסוציאליים המוחים זה זמן, הסתדרות האחיות, מגזר העצמאים, הנכים, האמהות החד־הוריות ועוד. במקום לחלק את הכסף מבלי משים, היה ראוי להשקיע אותו בתבונה וברגישות היכן שצריך. כל כך הרבה תקנים לעובדים חסרים כמעט בכל ענף ציבורי.
כעת, כשמערכת הבריאות קורסת לתוך עצמה והאחיות מתפרקות מרוב תשישות ופתחו בשביתה, היה מקום לתגבר את מערך הרפואה בעוד כוח אדם כדי שמי שיגיע לבית החולים - יקבל מענה. גם את זעקתם של העובדים הסוציאליים המפגינים - איש אינו שומע. זהו רק קצה הקרחון לפני שעוד מגזרים יישברו ויצביעו ברגליים.
קשה להאמין שמשרד האוצר נתן ידו להחלטה שרירותית זו. כזכור, בפעימה הקודמת חולקו לאזרחים מענקים בסך 2.5 מיליארד שקל. אם היו לוקחים את כל ה־8.5 מיליארד שקל הללו ומשקיעים אותם ברכישת ציוד רפואי לבתי חולים, בתוספת תקנים לשוטרים במגזר הערבי, בשיפוץ דירות מתפוררות בדיור הציבורי, ברכישת תרופות ומזון לנזקקים, בבניית עוד כיתות לימוד וכו', האזרחים היו יוצאים נשכרים הרבה יותר.
נדמה שנתק מוחלט מתקיים במדינה בין השטח ובין המציאות כפי שהיא מצטיירת בעיני הקברניטים. אם הסגל המקצועי במשרד האוצר חושב שההנחיות שהוא מקבל סותרות את ההיגיון הבריא של ניהול משק המדינה, הגיע הזמן שגם הוא יתעורר ויפעיל את סמכותו המקצועית. כי הרי זהו תפקידו - לשרת קודם כל את הציבור, ורק אחר כך את נבחריו.