הסלוגן Black Lives Matter ("חיי שחורים חשובים") היה מהיעילים והמוצדקים במחאה האנטי־גזענית בארצות הברית עוד לפני הריגתו של ג'ורג' פלויד השחור במיניאפוליס, אך מה שהיה בתחילה לא יותר מסיסמה הפך בינתיים לתנועה מאורגנת בעלת מגמות פוליטיות שחורגות מהנושא של אפליית המיעוט האפרו־אמריקאי, והיא מעצבת את עצמה כגוף אופוזיציוני שמאלני לכל דבר ועניין, כשחלק מפעיליה מפרשים את שמה כאילו רק חיי שחורים חשובים.

גם נימות אנטישמיות אינן נעדרות, כולל השמצות על תמיכת היהודים לכאורה בעבדות. ריבוי ההתבטאויות האנטישמיות החל, אף שבאיחור, להדליק נורות אדומות גם בקרב יהודים ואמריקאים ליברלים שהעדיפו קודם להתעלם מהן או לפחות להבליג. כך כתב בשבוע שעבר הסופר והעיתונאי היהודי־אמריקאי מיץ' אלבום מאמר שבו תקף שחקני כדורסל וכדורגל שחורים ידועים על התבטאויות אנטישמיות בוטות, כולל ציטוטים מהיטלר וממנהיג "אומת האסלאם" לואיס פרחאן, שכינה את היהודים "שטניים" וטרמיטים.

קצפו של אלבום יצא לא רק על השחקנים האנטישמים, אלא גם על התקשורת האמריקאית ועל גורמי הספורט השונים, כולל יהודיים, שלא טרחו לגנות את הנ"ל. אלבום מסיים את מאמרו כך: "האנטישמיות איננה מעוררת את אותה תגובה נזעמת כמו אפליות אחרות. כשמתקיפים בית כנסת או כשיהודי נרצח בגין אמונתו או כשמשמיצים את כל היהודים - התגובה בציבור מאופקת למדי".

מהומות בארה''ב: מוחים בניו יורק (צילום: REUTERS/Jeenah Moon)
מהומות בארה''ב: מוחים בניו יורק (צילום: REUTERS/Jeenah Moon)

גם על "התפוטרותה" של עורכת מדור הדעות ב"ניו יורק טיימס", ברי וויס היהודייה, ריחף צל של אנטישמיות. אומנם הסיבה הרשמית הייתה שפרסמה מאמרים שלא תאמו את הפוליטיקלי קורקט השמאלי הנוכחי בעיתון (לפני חודש פוטר על אותו "חטא" גם עורך עמוד המערכת), אלא שבוויס הטיחו גם שהיא "מרבה לכתוב על היהודים" (וויס אכן כתבה על האנטישמיות, אך גם על אפליה נגד קבוצות אחרות).

אנטישמיות תמיד הייתה באמריקה, לפעמים אפילו ממוסדת (עד לפני כמה עשרות שנים עוד היה "נומרוס קלאוזוס", רשימה מפלה נגד קבלת יהודים לבתי הספר לרפואה האמריקאיים), אף שלא בממדים של אירופה או מדינות ערב. אך כפי שנכתב בדוח האחרון של הליגה נגד השמצה, "הגל של אלימות אנטישמית ששטף את ארצות הברית ב־2019 היה החמור ביותר זה 40 שנה". ויש סיבה: לצד התופעות הידועות של שנאת יהודים בימין הקיצוני - ניאו־נאצים, קו־קלוקס קלאן וארגונים דומים ואף של בודדים - מתפשטת מגמה מסוכנת יותר של אנטישמיות שמאלית בעלת אג'נדה פוליטית מסודרת שניזונה הן מהמוטיבים האנטישמיים הרגילים, כולל הכזבים על שליטת היהודים בכסף הגדול, בתקשורת ובפוליטיקה, בנוסח "הפרוטוקולים של זקני ציון", והן מניסיונות דה־לגיטימציה של מדינת ישראל ברוח התעמולה הפרו־פלסטינית של ארגונים כמו ה־BDS ומצד חברי קונגרס "פרוגרסיביים" שמזדהים איתם.

המכנה המשותף בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני הוא שנאת ישראל. המגמות האלה מתפשטות גם באוניברסיטאות האמריקאיות בתמיכת פרופסורים שמאלנים - מצב שהביא לכך שמתחיל להיות מסוכן להשמיע בקמפוסים דעות פרו־ישראליות. באחד מגיליונותיו האחרונים הזהיר השבועון הבריטי "האקונומיסט" (לא בהקשר היהודי דווקא) ש"באוניברסיטאות האמריקאיות הולכת ומתרחבת נטייה אנטי־ליברלית מסוכנת, שמגדירה אנשים וקבוצות בעיקר על פי השתייכותם הגזעית - נטייה שעלולה לחדור לחיי היומיום... ושמנסה להשתלט באמצעות איומים והשתקת דעות אחרות". הלבנים, הקפיטליזם, הדמוקרטיה הליברלית הם הרעים, וכמובן גם הישראלים, והפלסטינים הם הקורבנות. מסקנתם: מדינת ישראל והחזון הציוני הם פרי בוסר שיש לעקרו.

הפגנת BDS בניו יורק (צילום: Getty images)
הפגנת BDS בניו יורק (צילום: Getty images)

לאחרונה הצטרף למקהלה גם העיתונאי והמרצה היהודי פיטר ביינרט, שאומנם ביקר בעבר בחריפות את מדיניות ישראל אך עדיין הגדיר את עצמו ציוני, ואילו עכשיו כנראה "חזר בשאלה". במאמר ארוך ומניפולטיבי בעמוד הראשון של "הניו יורק טיימס" פסל ביינרט את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, משמע את עצם קיומה של מדינת ישראל, וביטל במשיכת קולמוס את הסכנות שניצבות בפני ישראל מצד אויביה. מנגד, הוא התעלם מהישגיה העצומים של המדינה ב־72 שנות קיומה, כאילו להגיד שאין עוד צורך בה ושאולי גם לא הייתה הצדקה בהקמתה, וכל זאת בביטול מגמתי של ההיסטוריה, ושל זכותו של העם היהודי, בשווה לעמים אחרים, לחיי חופש.

ההיסטוריה היהודית למודת תופעות של יהודים מומרים שהפכו לקיצונים שבאויבים, והוא הדין כנראה גם לגבי ציונים מומרים שביינרט החליט להימנות עמם. ביינרט זכה לתגובה מיידית מצד הדיפלומט הוותיק דניס רוס, לאו דווקא איש ימין מובהק, שבמאמר משותף עם דוד מקובסקי יצא חוצץ נגד עמדותיו וכזביו. בלשון הגיונית חושף המאמר את ערוותו של ביינרט כמי שבפועל מצדד בתהליך שעלול להביא להשמדת מדינת ישראל והיהודים שיושבים בה. יש לקוות שזו לא תהיה התגובה היחידה.