הקשת המזרחית: ההשפעה הסינית במזה"ת עדיפה מזו האמריקאית

אוקיי, הבנו שזיגזג ביבי התרסק אל מציאות הקורונה הבריאותית והכלכלית. עכשיו הגיע הזמן שנבין עד כמה חמורה ההתרסקות המדינית והביטחונית. בשבוע שעבר חטפה "מדיניות איראן" של הימין הקיצוני (מרבני המתנחלים עד עמוס ידלין ב־INSS) מהלומת ריסוק.

בעוד ישראל מנהלת באיראן ובסוריה, כך על פי הפרסומים, מלחמת כנופיות זעירה בממדים של פרוטקשן שכונתי, ביצעה איראן מהלך גיאו־אסטרטגי גלובלי, שאמור לדכא את רוחות המלחמה שמנשבות מלשכת רה"מ וממטה המוסד.

את צה"ל, שהוא החלוץ המרכזי המבצעי מול איראן, אני מוציא ממכותבי המדיניות הזו, משום שמדובר בחיילים. כך גם חיל האוויר, שלפי פרסומים זרים משדרג את יכולותיו באמצעות אימונים על רטוב בסוריה ובעיראק, לקראת אפשרות שממשלת בנימין נתניהו תשתגע ותגרור את ישראל למלחמה כוללת. 

מדובר בחיל טכני שיש לו אינטרס בניסוי וטעיה של מכשור מתקדם בתנאים מבצעיים. במלחמת ההתשה ניהל חיל האוויר תקיפות אין ספור נגד סוללות הטילים הרוסיות־מצריות. אחרי הפסקת האש שדרגו המצרים והסורים את יכולותיהם, הזיזו אותן לתעלה, פתחו במלחמת יום כיפור ו"הטיל כופף את כנף המטוס", כלשון עזר ויצמן. כאילו מה? מתגעגעים? השבוע נטען שתקפנו ליד דמשק, שנהרגו חיילי מיליציות איראניות, ושהאיראנים הודיעו על שדרוג מערכות ההגנה הסוריות.

בשבועות האחרונים אירעו באיראן פיצוצים מסתוריים. צביקה יחזקאלי (ערוץ 13) מבעיר את איראן באמצעות מפת האש על המסך (נתניהו היה גאה בו) ומרמז בידענות על "בלבול ומבוכה" של "האיראנים", אבל היי, זה מה שישנה משטר אלים? זה מה שיזיז מדינה ששטחה גדול מבריטניה, צרפת, ספרד וגרמניה גם יחד, עם 80 מיליון אזרחים מוכים כלכלית ובריאותית?

בשנות ה־50 ניסתה מחתרת ה"עסק ביש" שלנו לחולל במצרים מהומת שינוי משטר נגד נאצר באמצעות פיצוצים סימולטניים בכמה מוקדים. לא היה מאז ניסיון כה פתטי לערער משטר קיים. אולי מתקפת ה"מורדים" נגד קסטרו במפרץ החזירים ב־1962. מי שהציל את כבוד השפיות הישראלית מול יחזקאלי היה אלון בן דוד, שישב מולו על הסט וסיכם ביובש: "הפגיעה בנתנז הייתה משמעותית. כל השאר רעש".

המהלך האיראני הגדול, על פי ה"ניו יורק טיימס", הוא גיבוש הסכם לשותפות כלכלית וביטחונית עם סין. ישראלים מוכי תעמולה ממשלתית מברכים על כל תקיפה באיראן ובסוריה כאילו וואו - ניצלנו! כאשר המשמעות של חתימת ההסכם היא מהלומה מוחצת לניסיון של דונלד טראמפ להוריד את משטר האייתוללות על הברכיים באמצעות אמברגו כלכלי. עניין שנהגה במוחם הקודח של יועצי טראמפ ונתניהו, שפיטם אותם בחומרים מודיעיניים מבושלים. לטעמם.

התוצאה? מדיניות הסנקציות דפקה קשות לא רק את העם האיראני. אחרי חתימת הסכם הגרעין של אובמה הייתה הכלכלה האירופית מוכנה לדילים של מיליארדים מול האיראנים. האמברגו שהכריז האו"ם עקב הלחץ האמריקאי חיסל את הסיכוי, וכך פגש הצורך האיראני בכסף ונשק ואת מדיניות ההתפשטות הכלכלית הסינית. התוצאה: ההכרזה הנוכחית על הברית לשיתוף פעולה.

מלחמה או כלכלה
החלק המבעית במהומה הנוכחית הוא מצבם של טראמפ, נתניהו וסביבתם הקרובה. עד כדי כך מצבם נואש, שהם עשויים לדחוף למלחמה מול איראן, או בלשון ה"ניו יורק טיימס": "ארה"ב וישראל הסירו את הכפפות". נשמע מופרך? "פיצוצים" באיראן הם רעיון מופרך לא פחות. מי שחוששת בעיקר מהתסריט הזה היא איראן, שהלכה לברית הסינית כדי לבלום אותו.

על פי ה"ניו יורק טיימס", סין תשקיע באיראן כ־400 מיליארד דולר ב־25 השנים הקרובות. מדובר בשיתוף פעולה בתרגילים צבאיים, מודיעין, מחקר ופיתוח נשק, אספקת נשק כבד, טכנולוגיות לייצור נשק, תקשורת צבאית מוצפנת וסייבר בכלל, יכולות לווייניות ו־GPS שאין לאיראן. כל זה יקרה מחר או מחרתיים.

בינתיים, למקרה שמישהו כאן יאבד את עשתונותיו, יש סביבנו סדר גודל של למעלה מ־100 אלף טילים ורקטות. מעניין איך פועלת הקורונה בתנאים של הרס תשתיות. לפני כשבועיים אישר שר החוץ האיראני ג'וואד זריף כי הקבינט של הנשיא חסן רוחאני עסק בניסוח עקרונות הברית עם סין כבר בשנת 2019. לפני למעלה משנה, במאי 2019, כתבתי ב"מעריב": "את הפלונטר הטראמפי במפרץ הפרסי אמורות לפתור סין ורוסיה שתומכות באיראן. בעיקר סין שאמורה להגן על השקעותיה באיראן כמו בשאר העולם. 

מדיניותה הגלובלית של סין בדרך לכיבוש העולם היא: תפסיקו להתקוטט ותתחילו לייצר... זו הסיבה שיש לבחון היכן עומדת מדינת ישראל במאבק בין שני הטיטנים הטוענים לשליטה בעולם. התשובה המיידית היא כמובן ארה"ב, שהיא כיום ממשל שמתפקד כמו שבשבת פרועה, נשען על ארגונים אוונגליסטיים, מנוהל על ידי טייקונים של נפט, הימורים ותקשורת ימנית".

כשלעצמי, אם הייתי צריך לבחור בין השפעה סינית או אמריקאית בסגנון טראמפ, הייתי הולך על הסינית. לא רק כי צריך להמר על הבריון הכי חזק בשכונה, בטח לא בגלל המידות התרומיות של שלטון הפחד ודיכוי חופש הביטוי בסין, אלא בגלל הטעם הפשוט שסינים חושבים שמלחמות רעות לכלכלה. לא שאכפת לממשל בבייג'ין מי הורג את מי וכמה במזרח התיכון או בכל מקום אחר. יש להם צבא אדיר משל עצמם, שהוא החלק הפחות חשוב בהגנה על השקעותיהם, שם הם מוגנים בתלות כלכלית ועיגון הסכמיהם בחוק הבינלאומי.

הצצה שטחית לעבר סיכוייהם במלחמה על כניסת תדרי הדור החמישי, מזהה אפשרות שהם מנצחים בה - ומדובר בשליטה על טכנולוגיות־על (כמו בינה מלאכותית). כסף סיני לא מסריח יותר מכסף אמריקאי. בנוסף, הם תומכים עקביים בפתרון שתי מדינות בגבולות 67'. ארה"ב של טראמפ לעומתם היא ספינה מתנדנדת בפראות ללא כיוון בסערת הרוח המשובשת של הנשיא ושות'. אם ישראל תדע לכלכל צעדיה מול סין, יש לנו מן המוכן מתווך קשוח, ערום, נחרץ, שעשוי להסיר את מחסום הפחד והשנאה שבנו נתניהו וסריסיו מול האיראנים ואחרים.

ברקע חתימת הברית הסינית־איראנית מהבהב תאריך תפוגת אמברגו הנשק שהטילה מועצת הביטחון ב־18 באוקטובר 2020. רוסיה וסין הצהירו שיטילו וטו על הצעת ארה"ב להאריכו. אם טראמפ ייבחר, יתחיל סבב חדש של שיסוי סנקציות וסכנת מלחמה. אם זה יהיה ג'ו ביידן, הוא יחזיר את הסכם הגרעין של ברק אובמה ויחסל סופית את איראן על הגדרות בדרך לפצצה. ובהזדמנות הזו ייחרץ גורלו של נתניהו כפרוקסי הרעיל של הרפובליקנים. 

מדינת ישראל תיוותר לבדה מול בעיות קיומיות אמיתיות שמחייבות טיפול שורש: קורונה, כלכלה ומורשת נתניהו. וזה המקום להתחרט כבר עכשיו על הדרת הסינים. כשהם יגיעו אלינו בסיבוב הבא, הם יקנו את אותה סחורה בהרבה פחות כסף.