דבר כזה עוד לא היה: מאבטח לשעבר ביחידה לאבטחת אישים של השב"כ הזדהה בשמו ובתמונתו ופרסם פוסט חריף ונוקב נגד המאובטח שלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ניר אדן, נכדו של האלוף אברהם אדן ("ברן") ז"ל, עשה את זה בדף הפייסבוק שלו בסוף השבוע ועורר סערה רבתי לא רק ברשת, אלא גם במעגלי שירות הביטחון, בוגרי היחידה לאבטחת אישים וגורמים ביטחוניים נוספים.
אגב, אדן לא היה היחיד: באחת התגובות לפוסט שלו הרשה לעצמו מאבטח נוסף להביע את דעתו. דרור איתן כתב כך: "אני הייתי מאבטח של ביבי כשהיה ראש האופוזיציה בתקופה האפלה של ההפגנות והרצח. בהלוויית רבין אבטחתי את ביבי. לא עניין אותי אף פעם האדם, הרי אנחנו מאבטחים את התפקיד, לפי החלטת הדמוקרטיה הישראלית. אבל: מהסתכלות על האדם כראש ממשלה, גם אני כל שבת בבלפור, כל שבוע בגשרים".
ניר אדן לא דיבר עם עיתונאים בסוף השבוע (זה לא שלא ניסיתי). לדעתי, הוא לא דיבר עם עיתונאים מעולם. הוא הגיע להפגין נגד ראש הממשלה באנונימיות. משהו שבר אותו בסוף השבוע הזה. ככל שהצלחתי לברר דרך מקורביו, האלימות המשטרתית בבלפור בהפגנת יום חמישי גרמה לו להלם עמוק. גם הוא חטף את המכת"זיות, כמו מפגינים רבים אחרים שניסו להתפזר בשקט. הוא חזר הביתה, התיישב מול המקלדת וכתב את אשר על לבו.
אדן לא חשף סודות. לא עסק ברכילויות. לא סיפר מה ראה בבלפור (אם אי פעם מאבטחים באתר הזה יפתחו את פיהם, נצטרך לקפל כאן את הכל). הוא לא מסר פרטים על עבודתו, לא הסגיר סודות שב"כיים, לא עשה שום דבר מכל אלה. הוא מתח ביקורת על נתניהו כמפגין, כאזרח ישראלי, כפטריוט. והוא גילה שהיה פעם אחד מהבחורים הטובים שמוכנים למות למענו, בתפקיד. זה הספיק כדי לעורר סערה רבתי.
ועדיין, הדילמה סביב מה שאדן עשה חיה ובועטת ואינה פשוטה: בשירות הביטחון הכללי שוקלים לנקוט נגדו אמצעים. הסיפור הועבר למחלקה המשפטית. מישהו אמר לו "צפה פגיעה".
הנימוקים לזעם בשב"כ הם אלה: בין מאבטחי היחידה לאבטחת אישים למאובטחים יש קוד אתי קשיח. הם לא קיימים. הם כמו אוויר. הם נמצאים שם כל הזמן, בכל מקום, בכל מצב, ואם לא יהיה אמון מוחלט בין הצדדים, חבל על הזמן של כולנו. נדמה לי שבזמן החקירה נגד הנשיא קצב ולקראת הגשת כתב האישום, נבלם ניסיון לאלץ את מאבטחיו של הנשיא להעיד האם היה או לא היה במקום מסוים בזמן מסוים. כך, אומרים בשב"כ, זה צריך להישאר. זה העיקרון שעליו מבוסס כל הסיפור. יש להם קייס.
לטעמי, הקייס שלהם קיים, אבל ניגף בפני הקייס של אדן (ודרור איתן). כי יש כאן גם מדינה. היחידה לאבטחת אישים של השב"כ לא שומרת רק על ראש הממשלה. היא מגינה על הדמוקרטיה הישראלית. בליל הרצח של יצחק רבין מילט השב"כ, במהלך ברוטלי וכמעט אלים, את שמעון פרס למתקן מאובטח של השירות בתל אביב, מחשש שיפגעו גם בו. "אם ירצחו כאן עוד ראש ממשלה, זה סוף הדמוקרטיה", אמר לי אז מי שאמר. ניר אדן ודרור איתן עשו בסוף השבוע מעשה דמוקרטי. הם לא הסגירו סודות מדינה או סודות מקצועיים, הם לא הפרו את פרטיותם של המאובטחים, הם אמרו את דברם כאזרחים וכפטריוטים.
"אחד הדברים הכי חשובים בין המאבטחים למאובטח הוא האמון", אמר לי בסוף השבוע אחד מבכירי היחידה לאבטחת אישים לשעבר. "בלי זה, אפשר להעביר את האחריות לרן כרמי בוזגלו ולסגור את העסק". הוא אמר את הדברים מדם לבו. מצד שני, יש רגעים בחייה של אומה שבהם אי אפשר לשתוק. אני לא חושב שניר אדן פגע באדנים הבסיסיים של עבודת המאבטחים. המקסימום שיכולים כרגע דיירי הבית בבלפור לחשוד במאבטחיהם הוא שבבוא היום הם יכולים להצטרף להפגנות נגדם. לא נורא. זה נזק שאפשר להכיל.
בסוף השבוע ראיתי, בצירוף מקרים, את הסרט "סודות מדינה", שמספר את סיפורה של קתרין גאן, שעבדה באחת מסוכנויות הביון הבריטיות והדליפה לעיתונות הבריטית מסמך שהוכיח שארה"ב ובריטניה מרמות את העולם כולו לקראת הפלישה המיותרת שלהן לעיראק.
גאן לא הצליחה למנוע את אחת המלחמות המטומטמות בהיסטוריה בהדלפה שלה והועמדה לדין בהאשמות חמורות. ביום הקראת כתב האישום החליטה התביעה הבריטית לבטל את כתב האישום. הפרטים שהתבררו שנים אחר כך הוכיחו שגאן צדקה. מבחינת המערכת הבריטית המלחמה הייתה בלתי חוקית בזמן שהדליפה את המסמך. לו היו מקשיבים לה היה העולם חוסך מאות אלפי הרוגים, הרס כבד של מדינה שלמה וגעגועים עזים לדיקטטור סדאם חוסיין. עיראק של היום הפכה לגרורה איראנית, והאנרגיה שהוציאה ארה"ב על ההרפתקה המיותרת הזו באה על חשבון המאבק באויב האמיתי: איראן.
אין להשוות את הפוסט של ניר אדן להדלפה של קתרין גאן או אפילו להדלפת מסמכי הפנטגון (מלחמת וייטנאם) בידי דניאל אלסברג. אבל יש רגעים שבהם לאנשים קשה להמשיך לשתוק. למרבה הצער, מעט מדי אנשים שיודעים את האמת המצמיתה בכל הקשור לבנימין נתניהו ומשפחתו החליטו לשבור שתיקה. ואני לא מדבר רק על מאבטחים.