איך עובר עליי יום תשעה באב? טוב ששאלתם. האמת היא שעם הצום אני די מסתדר. בינינו, יום אחד בלי לאכול עושה לי רק טוב, ואפילו על חסרונה של כוס הקפה של הבוקר אני מצליח להתגבר. האיסור על "סיכה, רחיצה ונעילת הסנדל", שכנראה היווה סנקציה משמעותית בימי קדם, די איבד מקסמו בעולמנו החדיש והממוזג, שבו גם נעלי הבד למיניהן הפכו מזמן לנוחות יותר מכל נעל עור אחרת. בסודי סודות אגלה לכם שאפילו באיסור ללמוד תורה ביום זה אני עוד איכשהו מצליח לעמוד.

דווקא האיסור שעליו כנראה כלל לא שמעתם הוא זה שהופך את יום תשעה באב ליום הקשה ביותר עבורי במשך השנה כולה: "איסור שאילת שלום". אני לא יודע אם זו תכונת אופי מולדת או התנהגות נרכשת מאותה משנה ששיננתי בילדותי: "הוי מקדים בשלום כל אדם". ואולי זו פשוט דרך נוספת שלי כרב המתגורר בסביבה לא דתית, להתגבר על מבוכת הבולטות והחריגות בנוף. כך או כך, אני ממש אוהב לומר שלום. 

לא משנה אם זה לגברים או לנשים, לקטנים או לגדולים, לאנשים שאני מכיר או שטרם, לכל מי שנקלע בדרכי, אני אומר שלום. לא תמיד במפורש, לא תמיד בקול ובמילים, לעתים רק במחווה כלשהי - נפנוף יד או ניע ראש, אבל תמיד שלום ותמיד עם חיוך. ותאמינו לי, זה מחולל נסים. 

תפילת תשעה באב בכותל המערבי (צילום: מרק ישראל סלם)
תפילת תשעה באב בכותל המערבי (צילום: מרק ישראל סלם)

והנה מגיע יום תשעה באב, ופתאום לא רק שאסור להקדים ולומר שלום לאף אחד, אלא גם "אלו שאינם יודעים ונותנים שלום, משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש”. ואני צריך להתמודד עם פרצופים מובכים ותמהים של אנשים שלא מבינים מה קרה לרב הנחמד, ולמה פתאום הוא מתעלם בגסות ולא אומר שלום.

אז קודם כל, אני מבקש לנצל במה חשובה זו כדי להבהיר שאני לא כועס או עצבני או מתעלם מאף אחד חלילה. אני לא אומר היום שלום משום שהיום תשעה באב, ו”איסור שאילת שלום” הוא אחד ממנהגי האבלות של יום זה, שבו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. 

קריאת קינות, תשעה באב, הכותל המערבי (צילום: מרק ישראל סלם)
קריאת קינות, תשעה באב, הכותל המערבי (צילום: מרק ישראל סלם)

אבל מה שחשוב לי עוד יותר להעביר הוא את המסר העולה מהאיסור: יום אחד בשנה נאסר עלינו לומר שלום כדי שנבין שגם אם להגיד שלום לכל אדם נראה לנו דבר קטן וחסר משמעות, ויהיו שיטענו, אף כהעמדת פנים מגוחכת וטיפשית, בסופו של דבר זהו הכלי הטוב ביותר למניעת שנאת החינם והחורבן הבלתי נמנע הבא בעקבותיה. 

אדם שאמרת לו שלום בבוקר - יהיה לך קשה מאוד לשנוא אותו אחר הצהריים, ובטח ובטח שלא תצליח לצעוק עליו בערב. מסתבר שממש כמו בשיר, ההגעה ל”אחרי שנים אלפיים סוף לנדודיי”, עוברת דרך “ומי שבא נאמר לו אהלן”. נסו ותיווכחו. שלום שלום. 

הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת “סי אנד סאן" בתל אביב.