חוזרים הביתה: בצל משבר הקורונה שהשפיע רבות על הכלכלה, עובדים רבים מצאו את עצמם מובטלים או בחל"ת, מה שהוביל אותם הישר לבתי ההורים, לעיתים גם שנים לאחר מגורים מחוץ לבית. אלון גל מייעץ למאזינים בתכניתו ב-103FM כיצד להתמודד ואף לנסות ולהנות מהתקופה המורכבת. וגם - כיצד למנף הצלחה בעסק פרטי צעיר, ומה כדאי לעשות עם כספי ירושה בטווח הארוך? כל התשובות בפנים.
אני בת 29, ועד תקופת הקורונה עבדתי במשרד פרסום במרכז הארץ. בגלל שיצאתי לחופשה ללא תשלום בלי לדעת מתי אני חוזרת לעבוד, נאלצתי לסיים את החוזה בדירה ששכרתי בתל אביב, וחזרתי לגור בבית עם אמי לאחר תקופה יחסית ארוכה שבה התגוררתי מחוץ לבית. בהתחלה נהניתי לחזור וזה בהחלט נוח, אבל עם הזמן זה הפך להיות ממש קשה, ועלו שוב המתחים והוויכוחים. אני מרגישה ששבתי לגיל ההתבגרות, ואני גם לא יודעת מתי תסתיים התקופה הלא ברורה. רציתי להתייעץ איתך לגבי ההתמודדות הרגשית עם המצב. כיצד מכילים כזה שינוי אחרי שהתרגלתי במשך הרבה שנים לחיות במציאות אחרת? אני לא רוצה להעכיר את היחסים הטובים עם אמי.
“הרבה פעמים אומרים שרחוק מהעין זה טוב ללב, ומייצר מערכות יחסים שהרבה מאוד פעמים הן יותר נכונות. יש לך שתי אפשרויות: או שחזרת הביתה ואת כרגע נשארת, או שאת מבינה שזה לא יעבוד לך ואת מוצאת פתרון אחר - גם אם זה למצוא חברה, לשלם לה סכום כסף ולגור אצלה במהלך הזמן הזה. את צריכה לבחור בין שתי האפשרויות. בשתיהן יש משהו לא נעים, ובכל זאת צריך לבחור ביניהן. אם בחרת להישאר אצל חברה, תעשי זאת. צריך לבחור, אך לזכור שאנחנו מבצעים את הבחירות ומקבלים אותן.
מצב הביניים הזה הוא אם כל חטאת. זוהי טעות נוראית. אמא שלך היא אמא שלך לטוב ולרע. בחרת לגור איתה, תיהני מהחיים, לא חזרת אחורה, זוהי את שבוחרת לחיות איתה ואת בוחרת לחזור לדרמות של גיל ההתבגרות. זאת בחירה, על אף המצב, ולא מכוח האינרציה. בבחירה מושכלת אי אפשר להחזיק במקל בשני הקצוות. בחירה היא לא בין שחור ללבן כמעט אף פעם, בחירות הן בשטח אפור, ויש בו גם שחור וגם לבן. תמיד יש יתרונות וחסרונות. תמיד תשאלי את עצמך מהי הבחירה שאת עושה ותעשי אותה היום, אל תראי ממטר, ומה שלא תהיה בחירתך, תעמדי מאחוריה בהתאם לסיטואציה שבה בחרת”.
לפני זמן מה ניסיתי לפתוח עסק לקוסמטיקה, קידמתי אותו והלכתי מבית לבית על מנת לפרסם את עצמי. הייתה לי תחושת הצלחה, אך לצערי זה לא התקדם. אני לא יודעת למה לא הצלחתי למנף את ההצלחה, לא באו אליי לקוחות. חשבתי שאולי הם שמעו את המחירים ונרתעו למרות שהם ממש לא גבוהים. אני לא יודעת איך להמשיך מכאן.
“אם את אומרת שהמחירים שלך זהים לשוק, אך את חושבת שהמחירים שלך בכל זאת הרתיעו לקוחות, יש פה כשל לוגי. כשאת רוצה לרכוש לקוחה שלא מכירה אותך ומבקשת לצורך העניין להוריד את המחיר, הייתי מסכים, אבל מבקש מהלקוחה שלפחות תביא לקוחה נוספת איתה לטיפול הבא אם היא מרוצה, ואז תוכלי להביא את האדם אלייך. הלקוחות שלך לא יבואו רק לטיפול, אלא גם לשוחח איתך, כמו פסיכולוגית לשעתיים, ולכן את צריכה לתת להן להתקרב אלייך.
פתרון נוסף הוא להתחיל לצבור לקוחות בקרב בנות המשפחה שלך ולקחת להן כסף. זה לא יכול להיות שספר הלקוחות הקבוע, הבסיסי שלך, הוא לא מהסביבה הקרובה שלך. הרבה מאוד בעלי עסקים עושים את הטעות הזאת. אם יש לך עסק, האנשים שקרובים אלייך ואוהבים אותך צריכים להיות הבסיס לעסק, בטח בעסק כזה”.
אני בת 62, התגרשתי לפני שנתיים וחצי. נשארה ברשותי דירה מאוד יקרה ופיצוי על פי פסק דין של כ־1.2 מיליון שקלים, שמחולק על פני עשר שנים. קיבלתי גם ירושה שצברתי, המנוהלת על ידי יועצת השקעות. חשבתי לעצמי שלעת זקנה, לאחר שאפסיק לקבל את כספי הפיצויים, כדאי למכור את הדירה שבה אני מתגוררת ששווה כ־3.7 מיליון שקלים ולקנות שתי דירות קטנות, לגור באחת מהן ולהשכיר את השנייה. האם האופציה הזאת כדאית, או שמא כדאי להשכיר את הדירה שבה אני מתגוררת כעת ולא לגעת בירושה שיש לי?
“החיים הם היום, לא מחר ולא בעוד שבע שנים, ואת צריכה להביא לכך שנסיבות חייך יהיו בדיוק כמו שאת רוצה. לא הייתי עושה כלום כל עוד טוב לך. את צריכה במהלך השנים האלה לחיות על פי התנאים שלך”.