1. גדי איזנקוט

הרמטכ"ל ה־21 של צה"ל חולם לחזור לקדמת הבמה. האיש שהוביל את צה"ל והעיד על עצמו שהוא "חייל של המדינה", רצה להוביל את ישראל גם במלחמה בקורונה, אבל לראש הממשלה בנימין נתניהו יש כנראה תוכניות אחרות לגביו. נתניהו מעדיף כנראה את גדי איזנקוט בהקפאה עמוקה.

שלא כמו כמה מקודמיו, איזנקוט מעדיף לנהוג בצניעות. הוא דחה הצעות לשמש כיו"ר של כמה חברות עסקיות והסתפק בתפקיד דירקטור בחברה בורסאית. תפקיד הדירקטור לא מעניק לו רכב מפואר והכנסה מכובדת, ונראה שהוא מעדיף להתחיל בשוק האזרחי כטוראי. תפקיד היו"ר היחיד שהסכים לקבל על עצמו הוא של "יד דוד בן־גוריון", עמותה שהוקמה על ידי ראש הממשלה הראשון לפיתוח הנגב. איזנקוט מחליף בתפקיד את בני גנץ וממשיך את דרכם של יצחק נבון ושמעון פרס שעמדו בעבר בראש העמותה.

בסוף מרץ 2019 החליט איזנקוט, שהיה בעבר המזכיר הצבאי של אהוד ברק ואריאל שרון, לקצר את חופשת השחרור ופרש מצה"ל. להחלטה שקיבל הרמטכ"ל ה־21 הייתה גם משמעות כספית: הפסד של 200־300 אלף שקל. השאלה שמתבקשת היא מדוע איזנקוט ויתר על חופשת שחרור נדיבה: האם רק כדי שיוכל להתבטא בחופשיות?

גדי איזנקוט, הרמטכ''ל ה-21 של צה''ל (צילום: פלאש 90)גדי איזנקוט, הרמטכ''ל ה-21 של צה''ל (צילום: פלאש 90)

2. יולי אדלשטיין

פרופ' גבי ברבש, שדחה את הצעתו של שר הבריאות להפוך לפרויקטור הקורונה, עשה לאדלשטיין בית ספר. הוא לא שם את המפתחות, הוא בכלל לא לקח אותם.

טיפול במשבר כמו מגיפת הקורונה מצריך הרבה יותר מאשר ביקור במחלקות הייעודיות בבתי החולים בחליפות מיגון ועם מסיכה. תפקיד שר הבריאות לא גדול על אדלשטיין בעת הזאת, הוא ענק עליו. יש לו סיכוי לצלוח את המשבר אם יידע להקיף את עצמו באנשי מקצוע דעתניים, ולא בכאלה שאומרים לו בדיוק את מה שהוא מצפה לשמוע.

אני לא מכיר את פרופ' רוני גמזו. עד היום התרשמתי שיש לו גם דעה מגובשת וגם יכולות ניהול מוכחות. במקום שבו משחקי כבוד ויוקרה הם לעתים קרובות שם המשחק, אני רוצה לקוות שהנהלת משרד הבריאות לא תנצל את העובדה שפרופ' גמזו לא התעקש על סמכויות ותאפשר לו לעבוד.

שר הבריאות יולי אדלשטיין בביקור במחלקת הקורונה באסף הרופא (צילום: ללא קרדיט)שר הבריאות יולי אדלשטיין בביקור במחלקת הקורונה באסף הרופא (צילום: ללא קרדיט)

3. ח"כ דוד ביטן

הוא חסר לי. האיש שלשונו זכתה לככב בקריקטורות רבות, הצליח להחזיר את הלשון לפה אבל מתקשה להתמודד עם תדמית המשרת שדבקה בו. הופתעתי לראות שדוד ביטן חזר לזירה, הפעם במתינות, כשהוא בוחר להתייצב נגד ראש הממשלה.

ביטן כועס על נתניהו על שלא תמך במועמדו יעקב חגואל, שהתמודד על ראשות הליכוד העולמי. וכשביטן כועס, הוא משחרר את הנצרה וממטיר אש. ביטן כועס גם על ח"כ מיקי זוהר, שהחליף אותו כיו"ר הקואליציה, על כך שהחליט להתמודד על התפקיד מול חגואל.
זוהר הוכיח שהוא נכנס בקלות לתפקיד הפוליטי שייעד לו נתניהו ולנעליים שהשאיר אחריו ביטן, והצליח אפילו קצת להרחיב אותן. הוא זוכה לתמיכת ראש הממשלה, מה שמשגע את ביטן ומשחרר לו את הלשון, בינתיים במינון נמוך.

לביטן יש לא מעט צרות. היועץ המשפטי לממשלה שוקל להגיש נגדו, לאחר שימוע, כתב אישום על עבירות שוחד לכאורה בהיקף של כמיליון שקלים. הוא יודע שמנדלבליט הוא שיחרוץ את גורלו הפוליטי, ולכן הפסיק את ההתקפות על מערכת המשפט. כיום משול ביטן לשמשון ללא מחלפות ראשו, ולכן הדברים שהוא משמיע לא מרגשים איש בליכוד.

דוד ביטן (צילום: פלאש 90)דוד ביטן (צילום: פלאש 90)

4. זה מה שנשאר

"ידיעות אחרונות" פרסם תחקיר שעסק בפרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל, שמגלה רגישות מיוחדת לנעליים מצוחצחות. בין היתר נכתב שם שהנגיד הורה לרכוש שני מכשירי צחצוח מכספי הקופה הציבורית עבור לשכות הבנק בירושלים ובתל אביב.

בבנק ישראל לא הסתפקו בכך והיו מי שדאגו שהנגיד לא ייאלץ חלילה לאבק את נעליו כשהוא עושה את הדרך מלשכתו שבבנק לבניין הסמוך של משרד החוץ, וריצפו למענו שביל מיוחד שזכה בציניות לשם "משעול הנגיד".

אחד מקודמיו של ירון בתפקיד, ד"ר יעקב פרנקל, ייזכר כמי שנכנס לחנות פטורה ממכס בנמל התעופה של הונג קונג ויצא משם עם תיק בגדים בלי ששילם עליו. משרד המשפטים של הונג קונג טען אז שפרנקל ניסה לכאורה לגנוב את התיק, פרנקל טען שמדובר בטעות.

האלוף נחמיה קיין, שהיה בין השאר ראש אגף האפסנאות בצה"ל, לא היה זוכה להגיע לעמודים הראשונים של העיתונים לולא הקדים את זמנו והתקין בלשכתו בידה, מכשיר שטיפה חדשני שייצר לא רק כותרות אלא גם תגובות מעוררות גיחוך.

מקורי מכולם היה שר החקלאות פסח גרופר, תושב עתלית שנאלץ להתמודד עם נחישותה של הנהלת הרכבת שלא לעצור בתחנה בעירו. גרופר הגיע להסדר לא כתוב עם הנהלת הרכבת, שלפיו הרכבת תאט את מהירותה כשהיא מתקרבת לתחנה, וגרופר היה מזנק ממנה בכל כובד משקלו אל הרציף.

אמיר ירון - נגיד בנק ישראל (צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)אמיר ירון - נגיד בנק ישראל (צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)

5. לי זה לא יקרה

גם השבוע נשכח ילד במכונית של הוריו ומת. הפעם זה היה ילד בן ארבע מהצפון. בפעם הקודמת שזה קרה קראתי ראיון עם אבא מדימונה ששכח את בנו במכונית. הוא אמר בכל הרצינות שזה יכול לקרות לכולם.

לי זה לא יכול לקרות. ולכם?

זה קרה בדימונה, במשגב, במודיעין עילית, בשכונת רמות ג' בירושלים, במעלות תרשיחא, באלעד ובפורדיס. זה קורה הרבה יותר מדי - 84 ילדים מצאו את מותם בדרך זו בעשור האחרון.

מי יהיה הח"כ שיגיש הצעת חוק שתאפשר להוציא מחזקתם של הורים ששוכחים ילד או ילדה ברכב את ילדיהם, ותעביר אותם למשפחות מאמצות? זה נשמע אכזרי, ואולי גם בלתי אנושי אחרי שההורים חוו סבל נורא. אבל ייתכן שבכוחו של חוק כזה להרתיע ולהביא להפסקת התופעה.

הרכב בו שהה שעות ארוכות הילד בן הארבע שמת מוקדם יותר השבוע (צילום: דוברות המשטרה)הרכב בו שהה שעות ארוכות הילד בן הארבע שמת מוקדם יותר השבוע (צילום: דוברות המשטרה)

6. לא מה שחשבתם

השבוע הייתי בקוליסאום בתל אביב. עד לפני כשנה היה המבנה המוכר שבכיכר אתרים בתל אביב מועדון חשפנות. לאחר שנים של מאבקים משפטיים שניהלו המטה למאבק בזנות, עיריית תל אביב והמשטרה הוא נסגר.

הגעתי למקום, שכיום הוא מרכז תרבות שמארח עמותות שונות, לפתיחת תערוכת ציורים של אדי אהרונוף, רכז הכתבים בטלוויזיה בתקופה שהייתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון. התערוכה, בחסות "מרכז רכטר" ו"המרחב החברתי", היא אוסף של פורטרטים שבולטים על רקע אפלוליות המקום וקדרות קירותיו. כל התמונות המוצגות בה הן של נשים שמישירות מבט אל עבר המבקרים, בבחינת לא נשפיל עוד מבט, ולא תוכלו להעלים עוד עין.

הכותב הוא משפטן ששימש כמנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון וכיו"ר אגודת העיתונאים. נמנה עם מייסדי "יושרה לישראל"
tguvot@maariv.co.il