עצרו הכל, אלינה הודחה. אין טעם להקדמות, אין חשק לבדיחות – למרות הזגזוג ה-50 של בני במשחק, למרות פסלון החסינות שנשלף, למרות שהיה דו קרב אש – אלינה הודחה. טוב, כנראה שזה לא מקרי שההדחה שלה קרתה צמוד כל כך לתשעה באב. אין ברירה, מעתה נאחד את המאורעות – מדובר ביום אבל לכל דבר, אני מגישה הצעת חוק בעניין.
פספסתם? הנה מה שקרה במועצת השבט המזעזעת שהתרחשה אמש: כרגיל, גיא פותח את המועצה בשיח לקוני על ערכים וזכויות, שנועד להעביר את הזמן עד שמישהו ייזכר שפעם לפני שנים רבות אלינה בגדה בברית שלה. ואכן זה קרה, תודה לכולם. עידן המשיך לנסות לסנגר על אלינה, בתור בן בריתה החדש, אבל נכתש למול הצעקות ותנועות הידיים המשפילות של ליטל וישראל שנהנים לחמם זה את זה. השיח הנפלא הזה המשיך כשרגב, שהייתי בטוחה שהוא בכלל לא סגור על שמותיהם של חברי השבט מרוב שהוא אנמי, החליט לספק מטפורות קסומות על בחורה רודפת בצע ודימה את אלינה לכזו, תודה על תרומתך למאבק.
העליהום על אלינה נקטע כשהמופע של בני התחיל, גבירותיי ורבותיי. בג'קט של קוסם וכריזמה של פלקט בני פצח במופע שכל מטרתו היא להשיב את האגו שנרמס לו תחת הכבוד של מנהיגי הבוזגלוס. ייאמר לזכותו של בני שהוא צודק, בכל מילה, ואני רצינית: אסי וישראל מתייחסים לבני בקביעות כאילו היה ילד בן 5 שיש להחמיא ולפרגן לו כדי שחלילה לא ירוץ לצד השני, משל היה חסר שיקול דעת או תבונה בסיסית. אמנם בני עלה על האבחנה הזו באיחור לא אלגנטי שגבה גם את הדחתו של קוז'י, אבל נו, עדיף מאוחר מלעולם לא. אסי פחות התחבר לנאום של בני (מי כן?) ולא ויתר על התכתשות נגדית, במהלכה הגה את המשפט האלמותי: "אין לי בעיה להפסיד, אני שונא להפסיד". רק אני מריחה כאן דבר והיפוכו?
ברגע זה, הכל נראה אופטימי: בני עצבני מתמיד ונראה לויאלי מתמיד לג'רביז, עידן שולף פסלון עבור ירדן (אם לא פלטתם: "אוווו" ברגע הזה, אין לכם לב) ובדו קרב הפוטנציאלי מול ירדן לרגב – נראה כי אין לנו מה לדאוג. האמנם?
אך אל דאגה, מזל שההפקה תמיד כאן כדי להוציא לנו את הרוח מהמפרשים. לאחר המהלך התמוה בו הג'רביז בחרו להצביע לרגב, אף על פי שמזה זמן מה אסי לא היה כה 'זמין' להדחה, גילינו שהבוזגלוס בחרו להצביע דווקא לאלינה (חכם מצדם) ואכן נוצר תיקו בין רגב ואלינה – כך שהפסלון של עידן היה מיותר מתמיד. השניים ניגשו לדו קרב אש, לא לפני שבני פרץ בהדרן מביך לנאום שלו שגרם לליטל להיראות שקטה ואצילית, והפך מביך עוד יותר לאחר שרגב כבש את הדו-קרב. מסתבר שחוץ מלחזור אחרי כל מילה שאסי אומר, הוא כנראה הספיק לשנן גם איך משתמשים באבן אש, לצערנו הרב.
וזהו, ככה זה נגמר. אחרי כל ההשפלות וההעלבות שחוותה, אחרי כמות הדמעות שהזילה (יש שמועה שהים שהם משכשכים בו מורכב מ-90% הדמעות של אלינה) ואחרי שמצאה לראשונה חברים אמיתיים, אלינה יוצאת מהמשחק ועוברת לבקתה. בינתיים ליטל צוהלת ושמחה לאיד כהרגלה, עידן וירדן לא מאמינים שזה קרה להם, בני תופס את מקומה של אלינה בשורה – ואסי וישראל? לא יודעים את נפשם מאושר. הרגע האהוב עליי בפרק הוא הרגע בו האש חורכת את החבל והדו-קרב כמעט מוכרע לטובתו של רגב, ואז הוא פוצח בתפילה. לא חבל על הזכרת אלוהים לשווא? אפשר פשוט לקרוץ למצלמה, האמן לי שמי שמבעד למצלמה סייע לך יותר, חוץ מהיושב במרומים.
גם להפסיד צריך לדעת, והפעם הפסדנו בגדול. אם להיות בחסרון מספרי, אז עדיפה אלינה על בני – עם כל האהבה. בכל זאת, יש משימות לנצח. חייבים להודות שהעריכה המגמתית של ההפקה הצליחה לעבוד עלינו, כשהגענו שאננים ומצפים לראות את אסי משפיל ראשו ואת רגב מכבה את הלפיד, אבל התבדינו. לא נורא, בפרק הבא רואים את עידן ואסי לוחצים ידיים וזוממים מזימות, ואם יש אלוהים (או הפקה אובייקטיבית) בשמיים – רגב יחזור לגבש אופי בארץ, אלינה תחזור מהר מהביקתל ובני? לדעתי עד עכשיו הוא מתחבא מאסי. עד אז, אני הולכת להירגע במקום קריר, הספיקה לי כל האש הזו ליום אחד.