לפני 33 שנים הגשים המנצח מיכאל שני חלום. אחרי לימודים במדרשה הממלכתית למחנכים למוזיקה בתל אביב ובאוניברסיטת בריגהאם יאנג בארצות הברית, ועבודה כמנצח וכמנהל המוזיקלי של המקהלה הפילהרמונית תל אביב ושל מקהלת האופרה הישראלית החדשה, הוא הקים את מפעל חייו: המקהלה הקאמרית של תל אביב. מ־1987, שנת הקמתה, ועד היום, המקהלה הזו לא הפסיקה לשיר, ולו לשבוע אחד. בשלושת העשורים האחרונים אין פסטיבל בארץ ובעולם שחברי המקהלה לא הופיעו בו. כמו כן, הם זכו להשמעות רבות ברדיו, הוציאו דיסקים ותחזקו לוח הופעות מלא עד אפס מקום. אלא שאז הגיעה הקורונה, שמאיימת להרוס את מפעל חייהם.

“אנחנו כבר חמישה חודשים לא מוציאים צליל”, מספר שני. “ביטלנו לקיץ הקרוב 20 קונצרטים שהיו מתוכננים לנו, אם זה פסטיבל אבו גוש, הופעה לצד התזמורות הגדולות בארץ או קונצרטים בהיכלי תרבות. מעבר להכנסה שנקטעה, שהיא מאוד משמעותית לקיומה של המקהלה, נפגענו מאוד גם בפן האמנותי מהפסקת הפעילות השוטפת. כל הכנה לקונצרט כזה נמשכת חודשים. למעשה, כל העבודה שעשינו קודם ירדה לטמיון. אם היום יפתחו את הכל בבת אחת, ייקח לנו זמן להתארגן וללמוד ולדאוג לקונצרטים חדשים שלא דאגנו להם בזמן הביטולים".

35 זמרים חברים במקהלה, ובניגוד למקהלות אחרות שבהן הזמרים מתפרנסים מהמוזיקה, המצב במקהלה הקאמרית שונה. “חברי המקהלה הם אנשים בעלי מקצועות חופשיים, וכולם כמובן בעלי השכלה מוזיקלית”, מספר שני. “הם אינם מקבלים שכר על ההופעות מלבד המנצח, הפסנתרן ומנהלת המקהלה”.

60% מתקציב המקהלה מגיע מהכנסות מהופעות, והיתר מתמיכה של עיריית תל אביב ומשרד התרבות. "מנהל התרבות מעביר את כספי התמיכה שלו, אבל אנחנו לא מקבלים פיצוי על אובדן ההכנסות, ואת המשמעויות כל אחד מבין", אומר שני. "הקיום של המקהלה כמעט בסכנה".

מהן ההשלכות לטווח הרחוק אם המצב ימשיך במתכונת הנוכחית?
"אני לא רוצה להישמע פסימי, אבל כשתיגמר הקורונה נצטרך להחליט אם להמציא את הגלגל מחדש. יש פה סכנה גדולה לא רק לענף התרבות, אלא בעיקר לענף התרבות הנתמכת. הוא יינזק בצורה קשה עד בלתי הפיכה, הן מבחינת המבצעים והן מבחינת הקהל, ואף אחד מאיתנו לא יורד לעומק משמעות הדבר. האופי של העשייה שלנו הוא שאנחנו לא אנשים שהופכים כיסאות ושולחנות".

שני מתפרנס כיום בעיקר מהעברת הרצאות בזום במרכז הבינתחומי בהרצליה. מלבד הפסקת פעולת המקהלה, גם פרויקט גדול בעיר שדרות שהוא ניהל הופסק, וכך גם מקהלת נשים בעמק חפר שמושבתת כרגע.

מה עם חזרות בזום?
"אי אפשר. ועדיין אסור לקיים חזרות במתווה הנוכחי, בטח שלא בבית יד לבנים, אולם הבית שלנו, שעליו חלות כל הגבלות הקורונה. העצוב הוא שהאמנות הזו סופה להיכחד אם לא יקרה משהו בקרוב. אנחנו מנסים כל הזמן למצוא דרכים להתקיים ולשרוד. בשבילנו לא לשיר חמישה חודשים זה כמו לספורטאי לא להתאמן חמישה חודשים. זה נזק שלא מבינים את המשמעות שלו”.

מיכאל שני (צילום: פנינה אבן טל)
מיכאל שני (צילום: פנינה אבן טל)

מעולמות שונים

גיוס הכספים על ידי המקהלה נעשה כרגע על מנת לאפשר את המשך פעילותה בעתיד – תשלום למקבלי השכר, שכירת חללי חזרות ועוד. מי שנרתמים כעת לעזרה הם 35 זמרי המקהלה, שמגיעים מכל גוני הקשת הישראלית ותורמים ככל הניתן מכספם למען המשך הפעילות. "ניטשה אמר שבלי מוזיקה, החיים הם טעות", אומר אורן הרמן, זמר בס ופרופסור לאבולוציה בחיי היומיום.

"אנחנו מופיעים בכנסיות ובמושבים, ובכל מקום הקהל הוא קצת שונה והסגנון קצת אחר, לכן הרפרטואר של המקהלה הוא מאוד רחב. אנחנו שרים שירי מורשת ישראליים, שירי מורשת יהודיים יותר, וגם שירה קלאסית. יש אצלנו במקהלה מורים למוזיקה, שחקן צעיר, כלכלן ומומחה לתורת המשחקים, סופרת, חקלאי ואפילו רב קונסרבטיבי. החברים באים מעולמות שונים לגמרי. זה מקסים מכיוון שבטבע לרוב לא נפגשים תנין, ארנב, אריה וקיפוד כדי לעשות מוזיקה ביחד.

"אני נמצא כבר שבע שנים במקהלה, יחסית מהצעירים מבחינת ותק, והיא הפכה לחלק אינטגרלי מחיי. אני חושב שאני אדם שמח יותר כי אני שר. אף אחד מאיתנו לא עושה את זה בשביל הכסף. בכל פעם כשאני יוצא מסשן שירה, אני חש שירדו ממני כל הצרות ואני מרחף באוויר. פעם הייתי הולך ברגל ולא הייתי מרגיש את הדרך חזרה הביתה. זו התחושה שאני מקבל מהקהלים שאנחנו פוגשים בהופעות. אז אנחנו לא מקבלים כסף, אבל יש מחויבות של אנשים למקהלה, ולא היינו מוותרים על זה בשביל כל ההון שבעולם. כרגע אנחנו תורמים מהכסף שלנו רק כדי להמשיך להחיות את הדבר הזה, אבל זה עדיין לא מספיק".

הסיפור שלכם הוא קצת בתחום האפור, מכיוון שהצעקה הגדולה היא בעיקר של אמנים שרעבים ללחם.
"קחי בחשבון שיש אנשי תפעול, מנצח ופסנתרן שכן מתפרנסים מזה, וכרגע מושבתים מעבודה. אני ירושלמי וגר 300 מטר מבלפור. אני לא אוהב את מה שאני רואה במדינה שלי עכשיו. אנחנו מתחילים להתעורר עכשיו, ואני מקווה שזה לא מאוחר מדי. כרגע אין אגורה בבנק בשביל המשך הפעילות שלנו. זה כמו אוויר לנשימה עבורנו, זה הדם שזורם לנו בעורקים, ואנחנו לא יכולים בלי זה. אנחנו מנסים להישאר עם הראש מעל המים”.

אורן הרמן (צילום: כרמלה ברוש)
אורן הרמן (צילום: כרמלה ברוש)

לשיר דרך מסך

אביטל אלבוים, מורה למתמטיקה וד"ר לחינוך מתמטי ממכון ויצמן, הצטרפה למקהלה לפני 12 שנה. "בגיל 40 למדתי בבית הספר לשירת המקהלה שגם אותו הקים מיכאל שני, ואחרי שנתיים של לימודים הוא הציע לי להצטרף למקהלה. שם בעצם ראיתי את האור", היא מספרת.

לדבריה, כדי לשמור על קשר עם חברי המקהלה הם מקיימים מדי פעם מפגשי זום והרצאות, "אבל לשיר בזום ולשמוע מוזיקה דרך מסך המחשב זה לא אותו הדבר. שירה על הבמה היא חוויה גופנית אחרת, ואין מה להשוות. אנחנו מנסים להתגייס כדי להחזיר לנו את הדבר שגורם לנו אושר. נכון, אני לא מתפרנסת מזה, אבל יש אנשים שכן".

הייתה נקודת משבר?
"לא לשבת במקום שלי על הבמה, כשמשמאלי ריקי ומימיני אסתי, זמרות האלט - זה עצוב. לקחו לי את הדבר שגורם לי אושר, וזה לא משהו שאף אחד מאיתנו יכול להשלים איתו".

בין זמרי המקהלה נמצא גם הפרשן הכלכלי של "מעריב", יהודה שרוני, בעל השכלה מוזיקלית קלאסית, שר במקהלה כבר 20 שנה. "אני מקבל מהמקהלה הרבה מאוד אנרגיות", מספר שרוני. "אנחנו מופיעים בכל קצוות הארץ, והרבה פעמים אנשים מופתעים לראות אותי עומד על הבמה ושר. כרגע יש הרבה מאוד עצב. זה לא רק הפן הכלכלי, אלא גם העובדה שאנחנו לא יכולים לקיים חזרות מסודרות שחשובות כדי לשמר איכויות מוזיקליות. זמר חייב להתאמן כדי לשמור על היכולות הביצועיות שלו".

שני מתעקש להיות אופטימי ולהאמין שהמצב ישתפר בקרוב. “אני מאמין שביום שיפתחו את האולמות, נוכל לחזור לעבוד בצורה מזורזת וזהירה", הוא אומר. "אף אחד לא יחזיר לנו את הזמן האבוד והקונצרטים שבוטלו, אבל כרגע הדבר החשוב ביותר עבורנו הוא לשמר את קיומה של המקהלה”.

מה המקום של מוזיקה כשיש משבר כלכלי ובריאותי כה חמור?
"יש רעב גדול מאוד בארץ לתרבות, לקונצרטים, ויש קהל. יש קהל ואין קונצרטים. מוזיקה היא כמו אוויר לנשימה, וזו לא קלישאה. יש לנו קהל גדול ומגוון מכל גוני הקשת של החברה. יש סכנה גדולה שעולם הביצוע יתמוטט, ואיתו יתמוטט גם הקהל. תרבות נתמכת היא תרבות לא מסחרית. מדובר באמנות שזקוקה לתמיכה כדי לשרוד ולהתקיים. אם היא לא תפוצה בצורה רצינית, יהיה לה מאוד קשה להתאושש אחר כך, ואני לא רוצה אפילו להתחיל לדמיין איך העולם שלנו ייראה בלי פיסת התרבות הכל כך חשובה הזו".

חשבון בנק מיוחד לתרומות: הבנק הבינלאומי, סניף 37, מספר חשבון 259276. כל התרומות מוכרות במס. כל תורם יקבל דיסק במתנה. הטלפון לקבלת השי: 054-4345664