"לפני החדשות" בהגשת הילה קורח, רשת 13
בכל פעם שאני נכנס לביתה של אמי, שתהיה בריאה ושתזכה לקבור את כל שונאיה, הטלוויזיה מרעידה את הקירות עם איזה משדר חדשות. אמא, אני מתחנן, זה לא טוב לך. זה לא בריא. זה מכניס לך חיידקים למוח. זה - כמו שראש הממשלה אומר - מפיץ מחלות.
רד צור דער וואנט. דבר אל הקיר. היא מרותקת לתשפוכת הצרחות שעל המסך שלא השתנתה ב־100 משדרי החדשות מהבוקר וגם לא תשתנה ב־100 השנים הקרובות. תראה, תראה, היא אומרת, איך הם לא נותנים אחד לשני לדבר. אז למה את צופה בזה, אני שואל, אז תעבירי לנשיונל ג'יאוגרפיק שאת כל כך אוהבת. רד צור דער וואנט.
נכנסתי אליה לפני כמה ימים, על המסך צרחו זה על זה זהבה גלאון, יעקב ברדוגו ואלדד יניב. לתוכנית קראו “לפני החדשות" ושמה של המנצחת על מקהלת העורבים הזו, כפי שהתברר לי מאוחר יותר, הוא הילה קורח. כעיקרון מנחה אני לא צופה בתוכניות אקטואליה, לא צפיתי בתוכנית הזו מעודי. באופן הישרדותי ביותר לקחתי את השלט כדי להחליף תחנה, אבל אמי הורתי צעקה עליי “לא!", אז ויתרתי ובמשך שתי דקות תמימות צפיתי באירוע הלא פחות מדוחה שהתרחש על המסך.
גלאון, ברדוגו ויניב כאמור צרחו זה על זה. בלי להקשיב, בלי לכבד, טיפסו זה על מילותיו של האחר/ת, צרחו בזעם, נראה היה שעוד רגע יעברו למכות, ו"המגישה" הילה קורח צפתה בהם בעניין חייכני, בלי לנסות להשליט איזה מינימום של סדר בהשתוללות - וכל זה בשידור חי.
בהיתי בקטטה הדוחה הזו, והמפתיע בעיניי היה שגלאון, ברדוגו ויניב טרחו בכלל לבוא לאולפן. מילא קורח מקבלת כסף על ההופעה. הם לא. הם גם לא הגיעו לשכנע או להשתכנע בעצמם. הצרחות ההדדיות סותמות את האוזניים, ואיש מהצופים לא שומע מה הם אומרים.
אז למה הם באו? אין להם משהו טוב יותר לעשות אחרי הצהריים מאשר להתלבש, לנסוע בפקקים לאולפן, להתאפר, לצרוח, להתעצבן, להזיע בחום הפרוז'קטורים - למה הם עושים את זה? והרי משם הם דוהרים לאולפן אחר בפקקים, במרק הסמיך הזה שנקרא מזג אוויר, להתאפר, לצרוח, להתעצבן - למה הם עושים את זה? למה הם חיים ככה? כל כך כיף להופיע בטלוויזיה? כל כך חשוב להיות “מפורסם"? ולא ברור עוד יותר הוא למה אנשים טורחים לצפות במופע הצעקות הזה? אין להם משהו חשוב יותר לעשות בשעות הערב?
אז ניצלתי רגע שאמי, שתהיה בריאה, הלכה למטבח והקפצתי מיד לתחנה אחרת, רחוקה ככל שניתן מערוצים שבהם יש “משדרי חדשות", והחבאתי את השלט. איפה השלט, שאלה אמי מיד. לא עניתי. איפה השלט, רעמה. רד צור דער וואנט. דברי אל הקיר, אמא יקרה. אל התופת הזו אני לא חוזר.
# לראות או לוותר: לא לראות. לגמרי. אף פעם. במיוחד. לכו לים, קראו ספרים. התרחקו משידורי חדשות. הם מפיצים מחלות.