השטח היום מבעבע. ולא, אינני מדברת על ההפגנות נגד ראש הממשלה, שכולנו רואים אותן בטלוויזיה, באינטרנט או על גבי דפי העיתונות. אני מדברת על הציבור הרחב שמעולם לא יצא ולעולם לא ייצא לרחובות. ברובם הם גם לא כותבים פוסטים בפייסבוק ולא מצייצים בטוויטר. אלה הם אנשים פשוטים, שרוצים לעבוד, לשלם מסים ולחיות את החיים שלהם כפי שמתחשק להם. אבל אז הם נתקלים בממשלה מבולבלת, מפוחדת, שלא מסוגלת לקבל החלטות ואם כבר קיבלה - אז לא מסוגלת ליישם אותן. הכל נראה שרירותי, לפי שיטת השליפות מהמותן. התחושה היא שהממשלה מצליחה להפיל את האחריות על המשבר הבריאותי והכלכלי על הציבור, אבל מעבר לזה לא מסוגלת לעשות דבר.
"אם הם שוב יילכו לבחירות, אנחנו נרד מהארץ. זהו, אני כבר לא יכולה יותר. שנינו, גם אני וגם בעלי, עצמאים. בחודש אפריל לא עבדנו, מאז, בעלי קצת חזר לפעילות ואני כמעט ולא. המצב הכלכלי שלנו עדיין לא קטסטרופה, אבל אנחנו לאט לאט מתקרבים לשם. דברתי לאחרונה עם החברים שלי בקנדה. הכל מסודר שם. מקבלים פיצויים, יודעים בדיוק מה, היכן ומתי נפתח, הכל מתקתק אצלם כמו שעון שוויצרי. ומה אצלנו? רק בלבול וברדק ואם במצב כזה נלך גם לבחירות, אני אומרת לך שנעזוב את הכל ונרד. זהו, נמאס לי מזה שאף אחד בממשלה הזאת לא סופר אותנו!".
את המונולוג הארוך הזה שמעתי שלשום מחברה שלי, שבסך הכל התקשרתי אליה כדי לדרוש בשלומה. אבל החברה שלי אינה לבד. יש הרבה כמוה. אלו הם אנשים מתוסכלים שלא רואים שום אופק וממתינים למנהיג או למנהיג החליפי שסוף סוף יעשה סדר. אי-ודאות שאנחנו כולנו חווים אותה כבר כמעט שנתיים לא עושה טוב לא לחברה, לא לכלכלה ולא לבריאות הציבור ויחד עם התפשטות נגיף הקורונה הופכת לנשק קטלני.
ראש הממשלה וראש הממשלה הנוסף, שכרגע מתקוטטים על התקציב החד- או הדו-שנתי ברצינות כזאת, כאילו שהם באמת מאמינים שזה נושא מהותי ולא סתם עוד מהלך פוליטי, חייבים דחוף לרדת מהעץ וסוף סוף להתחיל לנהל את המדינה, שברגעים אלו לגמרי מתנהלת לבד. ואם בכל זאת נתניהו וגנץ יחליטו ללכת לבחירות בתירוץ כזה או אחר - לציבור לא יהיה מנוס, אלא להעניש את שניהם וסוף סוף להביא לשלטון מישהו שלא יחשוב רק על עצמו, אלא גם על המדינה. בעת הזאת קצת סדר ומשילות לא יזיקו לאף אחד מאיתנו. ויש סיכוי טוב שאף יועילו.