לפני כשבוע פרסמתי ראיון עם השורד עומר רוזן שסיפר על התערבות בוטה של ההפקה בעונה שלו. אם עד היום חשדנו שההמשחק מכור, אך עדיין נשאר ספק קטן שאולי אנחנו טועים, מה צריך יותר מאשר אותו ראיון, על מנת להתחיל להאמין בתחושות הבטן שלנו. הראיון עם עומר גרם לי לחשוב שאם נמצא על האי במאי שמפיק את כל השואו הזה ונותן הוראות הפעלה, אז אולי כל אלפי הפרשנויות והביקורות על המתמודדים, שנפרשו על פני אלפי עמודים במשך עונה שלמה, מקומם בפח האשפה, או במקרה הטוב, יכולים לשמש כנייר טואלט, במידה והתלוננתם שיש מחסור במרכולים בתקופת הקורונה.
אולי בכלל כל אותם אנשים שלמדנו לשנוא שונים לגמרי בחיים האמיתיים. קחו את הבינלאומית אלה איילון. נכון שלפעמים היא אומרת דברים שמגרים לנו את העצבים בגוף, כמו אז בבית הספר כשהמורה הייתה מגרדת את הלוח עם הגיר. מצד שני, אולי במאי התוכנית הוא זה ששם דברים בפיה, אחרי ששכנע אותה להגיד אותם כי ככה היא תהפוך ללהיט? ואיילון, הילדה בת ה-20 פלוס, מאמינה ומצייתת. אחרי הכל, היא גם צריכה להצדיק את תלוש המשכורת המנופחת שכנראה קיבלה על השתתפותה בתוכנית.
אפילו את המכירה הפומבית אי אפשר היה להאשים באקראיות. איך קרה שדווקא רגב הידוע כמי שמטפח ודואג לעור פניו, קיבל מחט בוטוקסים? או איך קרה שדווקא לעידן ניתנה האופציה לבחור להקריב מכספו, על מנת שברוכים יוכל להשתתף במכירה? מה שהכניס את כל בנות ישראל למתח נוראי שמא עידן יחשוף לפתע צד אפל באישיותו אותו לא הכירו. תודה לאל שהכל נגמר בשלום ולקול אנחת רווחה כלל ארצית של כל המאוהבות, עידן בחר נכון, והוכיח שאכן הוא ראוי לתואר האביר על הסוס הלבן. ובכלל, נראה לכם שבאותה מכירה פומבית הג'רביז צ'ופרו באופן לגמרי אקראי וקיבלו בוסט של חלבונים, ואילו הבדיחה הייתה על חשבון הקבוצה השנייה?
אז אמנם דוגמאות אלה לא הרעידו את עצי הקוקוס, או הפרו את מנוחת הקופים שנמנמו על העצים, ולא הייתה להן כל השפעה שוברת שיוויון. אבל מה קורה כאשר ההפקה, באמצעות מניפוצליות, קובעת מי יודח או יישאר? הו אז זה סיפור אחר, כי מספיק לתפוס מישהו בשקר פעם אחת, ואז לא תאמין לו גם כשיגיד את האמת. מספיק שקוז'י נכשל במשימה שממש לא היתה תפורה למידותיו ושבעטייה הוא עף מהמשחק והרגשנו שרימו אותנו. איך אפשר מכאן ואילך לדעת מה אמיתי ומה לא? אולי בזמנו אפילו הינדסו את ישראל שבכוונה יכשיל את משימת החסינות?
כמובן שיש דברים שאין צורך לביים. אף במאי, גאון ככל שיהיה, לא יצליח לביים בהצלחה את הרוח הרעה שנושבת מכיוונו של אוגלבו, כפי שהוא עצמו מצליח לתת לה ביטוי. גם אין צורך לביים את הארוגנטיות וההתנשאות של בוזגלו הסולטן, שאוי למי שיעז לפגוע בכבודו, כי אז יהפוך בן לילה לסריס נטול אשכים. זה פשוט בא לו בנטורל. הבמאי רק צריך להקליק באצבעו, והנרקיסיזם של הצאצא למשפחה הכי המפורסמת נשפך ממנו כמו מפלי הניאגרה.
תוסיפו לכל התבשיל הלא מגרה הזה את גיא זו-ארץ ששכח להיות מנחה והפך לסטנדפיסט. אז גיא היקר, מציעה לך לקחת דוגמה מג'ף פרובסט, המנחה של הישרדות ארה"ב. הוא לא עסוק בהתערבות חטטנית במתרחש על האי, הוא לא מעליב או נותן עקיצות קטנות, אפילו לא בצחוק או בסחבקיות. הוא בטח לא מדבר איתם על בוטוקסים בפנים, והוא לא מנסה לגנוב את ההצגה.