עכשיו זה כבר ברור: התקציב הוא התירוץ. עלוב ככל שיהיה, מקרטע ומלא סתירות פנימיות, ראש ממשלת ישראל משתמש בתקציב המדינה כקרדום לחפור בו את המנהרה שממנה יימלט מאימת הדין ואת הקבר שבו תיקבר כלכלת ישראל. לא על התקציב הוא שואף ללכת לבחירות. הסיבה האמיתית (כפי שחשפה ראשונה דפנה ליאל) היא מינוי מפכ"ל המשטרה, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ושופטי בית המשפט העליון. התנאי החדש של נתניהו מול כחול לבן הוא שינוי ההסכם הקואליציוני כדי שיוכל למנות את בעלי התפקידים האלה על פי רצונו ויתנער מההסכמות וההסכמים שעליהם חתם.
לבני גנץ יש השבוע נסיבות מקילות. בכל זאת, ניתוח גב (חבל שאנשיו לא אמרו אמת כשנשאלו על כך). אני מקווה ששר הבטחון יחזור לעצמו במהירות. בעצם, אני מקווה שהוא יחזור למישהו שאינו עצמו. מישהו שיזדקף סוף־סוף ויעשה את הדבר הנכון: יקרע את המסיכה מעל פרצופו של נתניהו ויחשוף את קלונו. מישהו שלא יפחד, לא יגמגם ויספר לעם ישראל מה מסתתר מאחורי הווילון השחור בבלפור: ניסיון של חשוד בפלילים להשתלט על עולם המשפט. כן, על זה צריך ללכת לבחירות. גם בימי קורונה. אם זה מה שנתניהו רוצה, אז קדימה. שהציבור ישפוט.
את הסימנים הראשונים ראינו לפני כשבועיים. אוסנת מארק, סנונית המבשרת את בוא החורף, צצה פתאום עם יוזמה לסגירת לשכת עורכי הדין. הגברת היא עורכת דין בעצמה ואחת המקורבות ביותר לגברת נתניהו. והנה סתם ככה, באמצע הצהריים, היא מגיעה עם הרעיון לבטל את הלשכה. מה קרה? מה שקרה זה שנתניהו הבין פתאום שהיו"ר החדש של הלשכה, אבי חימי, הוא לא בדיוק קודמו, אפי נוה. עם חימי קשה יותר לגנוב סוסים. בסוף יולי נפל דבר: הלשכה בחרה כנציגה בוועדה למינוי שופטים את עו"ד מוחמד נעאמנה. כן, ערבי. השמיים לא נפלו, אבל התקרה בבלפור כן.
נתניהו הבין שהנשף שניהלה איילת שקד בוועדה נגמר. הוא הבין שהשליטה בוועדות האיתור לתפקיד פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה מוטלת בספק. לך תדע מי יהיה נציג הלשכה. לכן צצה הדרישה לבטל את המנגנון לבחירת בכירים משותפת, שהוקם בעמל רב בין הליכוד לכחול לבן. לכן צצה הדרישה לבטל את הוועדה למינויים בכירים. לכן הוחלט לפתע שאין צורך בלשכת עורכי הדין. זה לא מתאים לבלפור כרגע.
למה? זה פשוט: מפכ"ל חדש צריך לבלום את החקירה המבוששת לבוא בעניין המניות ו־16 מיליון השקלים שנתניהו "הרוויח" אצל בן דודו נתן מיליקובסקי, שמתפרנס גם ממכירת חומרי גלם ל"תיסנקרופ". מפכ"ל חדש צריך לשדר רוח מפקד, שתרגיע את החוקרים. יועמ"ש חדש ופרקליט מדינה חדש, אותו כנ"ל. הם גם אמורים לנהל את משפט נתניהו, כלומר להקפיא הליכים. שופטי העליון יהיו אלה שידונו בערעורי נתניהו, אם וכאשר, ובדרישות שונות ומשונות שיעלו במעלה הדרך.
אז די. זה נגמר. בני גנץ צריך לעשות מעשה. לשאת נאום לאומה. להגיד את האמת. להסביר לציבור שמשפחה של עבריינים (אחת מורשעת, אחד נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים) מנסה להשתלט על מערכת המשפט. אחרי שלא השאירו אבן על אבן מהמשטרה, מהפרקליטות, מפרקליט המדינה ומהיועץ המשפטי לממשלה, הגיע תורם של השופטים.
לוחך הפנכה המצטיין שלמה קרעי כבר הגיש בקשה לפסילתה של נשיאת הרכב השופטים במשפט נתניהו, רבקה פרידמן־פלדמן. עכשיו מבטלים את הלשכה, מבטלים את ההסכם הקואליציוני, ואם יהיה צורך יבטלו כל מה שיעמוד בפני הנאשם במרוץ להשמדת המדינה. גנץ צריך לעצור את זה. גנץ צריך להשלים עם העובדה שלא יהיה ראש ממשלה בעתיד הנראה לעין. אביגדור ליברמן, שאמר כאן בשבוע שעבר שנתניהו לא מתכוון לנהל משפט בירושלים, צודק במאה אחוז. הגיע הזמן להבין את זה.
עד עכשיו, התנהל גנץ על קצות אצבעותיו, ועדיין דרך על כל המוקשים ונפל לכל המהמורות. רוב האנשים שמקיפים אותו לא שייכים לענף. המנטליות הייתה פשוטה: בואו נעצור את נשימתנו, נעשה את עצמנו מתים, לא נזוז ולא ננקוף אצבע כדי להגיע לנובמבר 2021 בשלום. אחרת, הוד בצר אמור להישאר "מנכ"ל משרד ראש הממשלה החליפי" לעולמי עד.
ובכן, מסתבר שלאף אחד אין כוונה לתת לחבורה הזו להגיע לנובמבר 2021 ולהחליף את המשפחה המלכותית. נדמה לי שגנץ כבר הבין את זה. חלק מאנשיו, עוד לא. אז שיבינו בדרך הקשה. הגיע הזמן לחתוך את הבזבוזים, לפרק את לשכת ראש הממשלה החליפי המיותרת ולהפיץ את אנשיה לכל עבר. לחתוך את השיירה, להקטין את מספר המאבטחים, לזקוף קומה וללכת לבחירות. ההבדל בין גנץ לנתניהו אמור להיות פשוט: אחד פועל למען עצמו, השני אמור לפעול למען המדינה. אז זה הזמן.
הטור המלא של בן כספית מתפרסם היום ב"מעריב סופהשבוע"