השופט מודריק מציג: קווים לדמותה של מערכת משפט שמאמינה שאפשר לטמטם את הציבור

למה החלטתי להגיב כאן לערימת המלל ששפך כאן נגדי בשבוע שעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, הפרופ' עודד מודריק? גם משום שניגודי העניינים של שופטי בית המשפט העליון הם סוגיה חשובה שראוי לברר אותה; גם משום שכל עוד הנשיאה אסתר חיות שותקת, ומשתמשת באנשים דוגמת מודריק כדי להעביר את מסריה, צריך להתמודד איתו כאילו הייתה זו היא. וגם, ואולי בעיקר, משום שעל שקרים, הבלים ושרלטנות אסור לעבור לסדר היום. מודריק מסתובב כבר שנים ומטאטא עבור חיות כל לכלוך שעלול לדבוק בה. כך נהג בפרשיות קודמות. כך עכשיו.

יש לו הנחת מוצא, לשופט מודריק. הוא מכיר את השופטים. הם אנשים ישרים. לא יכול להיות שמשהו אצלם לא בסדר. "עם קצת מקצת של שופטי בית המשפט העליון יש לי יחסי ידידות קרובה. קשה עד בלתי אפשרי לי לקבל טענה שנטענת כלפיהם לסטייה מדרך הישר". קחו את המשפט הזה, שימו אותו בפה של ח"כ מיקי זוהר כשהוא מדבר על נתניהו, ולא תמצאו הבדל. 

מודריק בחר להתעלם משורה של חשיפות שקשורות לשופטי בית המשפט העליון, שדנו בעניינם של מי שהם בעצמם הודיעו שהם מנועים מלדון בעניינם; מהאופן שבו קידמה הנשיאה את עוזרה הקרוב, בניגוד מוחלט לכללים שהיא עצמה מנופפת בהם, ומעוד סיפורים. משכך, אתמקד גם אני רק בטענות שטען נגד ה"ניסיון הנואל לפגוע בתדמיתם וביושרם" של חבריו. 

נתחיל. חשפנו כאן כיצד אף שהשופטת חיות מנועה מלדון בעניינן של שורה ארוכה של חברות ביטוח - חברות שבעלה מייצג כבר שנים רבות, והן מפרנסות את משפחת חיות - היא בחרה בכל זאת לשבת בסדרה של תיקים כאלה. 

הבאנו גם דוגמה לתיק אחד בולט, שבו היא ישבה בהרכב מורחב של שבעה שופטים, בדיון עקרוני, כשמצד אחד של המתרס היה הביטוח הלאומי ומהצד השני חברות הביטוח אררט ואבנר. אררט כבר לא הייתה קיימת כחברה עצמאית בעת ההיא, שכן כמה שנים קודם לכן היא מוזגה לתוך חברת כלל, שאותה מייצג עו"ד דוד חיות, בעלה של הנשיאה. את חברת אבנר, שגם עניינה נדון בתיק הזה, כאמור, בפני השופטת חיות, ייצג בעלה ממש באותם ימים. במילים פשוטות, חברת הביטוח פרנסה את בעלה של הגברת חיות, והשופטת חיות לא חשבה שזה צריך למנוע ממנה לשבת ולדון בעניינה של החברה הזו. 

ויש לו עוד טענה: "בהחלט ייתכן שהמניעות הובאה לידיעת הצדדים, אך לא ניתן לברר זאת עתה". ראשית, מה זאת אומרת "בהחלט ייתכן"? אתה יודע משהו בעניין? הרי אפילו חיות לא טענה שהיא הודיעה לצדדים. אבל יתרה מכך, נגיד שהיא הודיעה, אז מה? האם במקרה כזה אפשר יהיה לסבול את המחשבה שהשופטת דנה בתיק של חברה שמהכסף שלה מתפרנסת משפחת חיות? מאיפה, לעזאזל, מגיע עולם הערכים העקום הזה? באיזה עולם אנחנו צריכים לתת הנחות סוף עונה כאלה לשופטים? באיזה עולם היינו מתייחסים בסלחנות כזו לפוליטיקאי שהיה מטפל כך בעניינים הקשורים לעסק שמפרנס את אשתו?

רגע, זה לא נגמר. תראו איזה תירוץ היה למודריק, כשהוא נאלץ להתמודד עם המקרה הספציפי היחיד שפירטתי בהרחבה, סביב אותו דיון עקרוני שבו פסקה חיות בדעת מיעוט לטובתה של חברת הביטוח שבעלה מייצג. השבוע, כשראיינתי את מודריק בטלוויזיה, הוא הודה שהוא לא באמת בדק את הנושא בעצמו. מישהו אמר לו מה להגיד. "הוסבר לי, וכאן אני מודה שזה הסבר שאני קיבלתי, שחברת ביטוח אחת לא מיוצגת על ידי הבעל שלה, שהייתה הנתבעת הראשית, היה שם מבטח משני שכן מיוצג על ידי הבעל שלה". נו, שאלתי, ונגיד שזה היה נכון (זה לא). נניח שהחברה המשנית הזו אחראית רק ל־20% מהתיק. נראה לך שהשופטת חיות יכולה לדון בו?

התשובה שקבלתי הייתה פנטסטית. "היא ישבה בתיקים שבהם הבעל שלה מייצג את החברה, בקושי". תגידו, אתם ראיתם פעם עורך דין שמייצג חברה "בקושי"? האם חברת הביטוח כלל או חברת הביטוח אבנר שילמו לבעלה של הנשיאה את שכרו "בקושי"? מאיפה מגיע הקשקוש הזה? 

חכו, לא סיימנו. כי הכי נלעגת הייתה הטענה של מודריק, שלפיה העובדה שבמשך שנות שיפוט רבות נמצאו מקרים לא רבים שבהם חרגה, עומדת לזכותה של חיות ושצריך להסתכל על התיקים שבהם מנעה את עצמה מכניסה לניגוד עניינים, ולא במקרים שלא מנעה את עצמה. או במילותיו שלו: "המקרים הספורים שהוצגו לעיל הם, אם בכלל, היוצא מן הכלל המעיד על הכלל". ולמה זה טיעון נפלא? כי הוא יכול לשרת כל שודד בנקים (לא, אני לא משווה, רק מדגים), שיטען שאת רוב הבנקים שהוא עבר לידם במהלך חייו, הוא לא שדד. למה להיתפס דווקא לארבעה־חמישה הבנקים החריגים? 

וכפי שהבהרנו בעבר, כל הדיון הזה על כל תיק ותיק מיותר. בתחום שבו כל פסיקה משפיעה על כל השוק, אסתר חיות - שבעלה מתפרנס עשרות שנים מייצוג של שורת חברות ביטוח - לא הייתה צריכה לשבת בשום דיון של שום חברה. שופטת שבעלה מנהל רשת מסעדות לא יכולה לדון בעתירה שעניינה תנאי פתיחת מסעדות בקורונה. שופטת שבעלה מנהל קרן השקעות לא יכולה לדון בעתירה שקשורה למיסוי שוק ההון. כל כך פשוט, שכמעט מביך להסביר את זה. 

 שופט עומד למבחן 

הלאה. 
השופטת אסתר חיות והשופטת ענת ברון הן חברות טובות מאוד. אין ויכוח על כך. טענתי כאן שבהינתן החברות הזו, לא סביר היה שחיות תדון - לעתים לבדה - בערעורים שהוגשו על ההחלטות של חברתה הטובה, כשהאחרונה הייתה עדיין במחוזי. האם הייתם רוצים שבערעור על פסק דין שניתן נגדכם תדון החברה הטובה של השופטת שחיברה את אותו פסק דין? 

ובכלל, כתבתי, כשפסק דינו של שופט מתהפך בערכאה שמעליו, זו פגיעה ביוקרתו. לפיכך, כשחיות צריכה להחליט אם להפוך את ההחלטה של ברון, ובאיזה אופן להתנסח בעניינה, היא נמצאת במצב של ניגוד עניינים. אהרן ברק, הצגתי כדוגמה, נהג שלא לדון בעתירות לבג"ץ נגד החלטות בית הדין לעבודה, שאשתו שימשה כסגנית נשיא בו. לא רק בערעורים על החלטות של אשתו, שם בוודאי היה מונע את עצמו, אלא גם בערעורים על החלטות של שופטים שהיא שימשה כסגנית נשיא שלהם.

אחרי שהחליט להפחית בעונשו של הנאשם, על רקע התנהלותו של מודריק במשפט, הייתה למצא ביקורת קשה על השופט המחוזי. מצא נזף בו על פסק הדין הארוך מדי שכתב, על השנים הארוכות שבהן משך את ההליך, על הניהול הלא יעיל של המשפט, ועל הניצול הלא נכון של הזמן. חזרתי השבוע אל מה שכתבו הפרשנים המשפטיים על האירוע הזה. כולם הבינו שיוקרתו המקצועית של מודריק חטפה סנוקרת. שבניגוד למה שהוא וחיות ניסו למכור בענייננו, כשערכאת הערעור מכסחת אותך - זה כואב. וכשהשופטים דנים בערעור, הם עוסקים לא רק בעובדות התיק אלא גם בשופט שכתב את פסק הדין. 

"סיכוייו של השופט עודד מודריק לזכות בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ספגו בסוף השבוע מכה, שלא נעלמה מעיני חברי ועדת בך (ועדת המינויים - ק"ל)", כתב הפרשן המשפטי של "דה מרקר", משה גורלי, מי ששימש בעבר דובר בתי המשפט. "...הביקורת נוגעת לאחת מדרישות הבסיס של תפקיד היועץ: יעילות, תמצות ומהירות החלטה". 

אני לא יודע למה לא מונה מודריק ליועמ"ש, בסופו של דבר, ואם זה קשור. מה שאני יודע זה שהסנגוריה המלומדת שלו, שהסבירה שאין בעיה שחיות תדון בערעורים על פסיקותיה של חברתה הטובה, משום ששופטי הערעור לא עוסקים בשופט שכתב את פסק הדין, אלא רק בפסק הדין עצמו, הוכחה במקרה שלו כמביכה. 

אה, ועוד משהו קטן. השבוע, כשראיינתי את מודריק בטלוויזיה, הוא ניסה להתגונן ולהסביר למה כתבו עליו השופטים מה שכתבו, ולמה הקלו בעונשו של מי שהוא החמיר בעונשו. שימו לב: "בית המשפט", אמר פרופ' מודריק, "הקל בעונש כי לא נוח היה לו לבדוק את כל הסוגיות הללו, ועשה איזה דיל עם הנאשם". הבנתם? אהרן ברק, דליה דורנר ואליהו מצא לא רצו לבדוק את הסוגיות שעלו בערעור, "כי לא היה להם נוח", אז הם "עשו איזה דיל עם הנאשם". יש דרך טובה יותר לזלזל בבית המשפט העליון? ועליי כותב השופט מודריק, שהביקורת שלי "עשויה לשמוט את הקרקע מתחת לפני אמון הציבור בשופטים"? 

טובות השתיים 

הגענו לסוגיה האחרונה. כתבתי כאן שבשנה הראשונה של השופטת בדימוס הילה גרסטל כמגשרת, העבירה השופטת אסתר חיות בסך הכל שלושה תיקים לגישור - הליך שיכול להיות שווה הרבה כסף למגשר. בכל שלושת המקרים הללו היא הפנתה את הצדדים לגישור אצל גרסטל. ציינתי כי מדובר במהלך בעייתי. הזכרתי כי גרסטל היא "חברה טובה" של חיות, ש"השתיים אף גדלו באותה שכונה", וגם השתמשתי בביטוי "חברות מילדות". 

מודריק, לא בפעם הראשונה, נתפס במה שהיה לו נוח, והתעלם ממה שלא היה לו נוח. הוא הזכיר ש"גישור הוא הליך שנקבע לפי רצון הצדדים ובהסכמתם", אבל התעלם מהעובדה שההרכב, בראשותה של חיות, הוא שהציע לצדדים את גרסטל. הוא גם התעלם מכך שחיות שיקרה לנציב התלונות שבדק את הסוגיה, כשטענה שהעבירה תיקים לגישור גם למגשרים אחרים, אבל לא טרחה לספר לו שהתיקים האלה הועברו בתקופה שגרסטל עדיין לא עסקה בגישור.