"מקרה מחריד שמעיד על תופעה עמוקה": בעקבות החדש לפרשת האונס המזעזעת בעיר הדרומית, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אורית סולציאנו, עלתה הבוקר (חמישי) לשידור בתכניתם של גיא פלג וניסים משעל ב-103FM, ואמרה כאב: "מדובר פה בעשרות אנשים בגירים, שחשבו שזה בסדר לעשות את זה, שזה כיף לא נורמלי - יש כאן תרבות של אונס".
מה יש לך לומר על המקרה?
"המון ולא הרבה. זה דבר כל כך מחריד שהמילים פשוט נגמרות, זו רעידת אדמה. זה אולי אחד מהמקרים, אם לא הכי נוראים וקיצוניים שקרו אי פעם בארץ, ועולות ממנו המון שאלות. ראשית, השאלה הכי גדולה, איך יכול להיות שלא היה שם אף מישהו אחד שהבין שמה שנעשה שם זה פשוט אונס, ניצול, פגיעה. איך לא היה שם? הרי היו שם 30 גברים".
אני מבין שחברה שלה הייתה איתה וניסתה לעזור, אבל מי יעמוד מול כל כך הרבה גברים?
"כן, חברה שלה בת 16, שעד כמה היא הבינה את הסיטואציה או לא הבינה, בעיניי, זו ממש לא השאלה. היא לא בגירה. מדובר כאן ב-30 אנשים בגירים, צעירים, שחשבו שזה סבבה לעשות את זה, שזה כיף לא נורמלי. ראו בה פשוט אובייקט. הדבר הכי קיצוני, ואנחנו כארגון שפעיל הרבה מאוד שנים במאבק למיגור אלימות מינית, אנחנו לא מצליחים לקדם את הדבר שבעיניי הוא הכי קריטי, הוא חינוך. יש הרבה שאלות שנשאלות אחר כך במשטרה. חדר אקוטי שאין באילת, אבל איפה המניעה? השאלה הכי גדולה, איך זה יכול להיות שבתרבות של הצעירים כאן בישראל, יש תרבות של אונס".
צריכים להיות מדויקים. אני מנסה להבין מדבריך אם יש בפנינו פשע חמור מאוד, או אירוע שמשקף תופעה חברתית חמורה שנותנת לאירועים מהסוג הזה להתרחש?
"זה כמו שקרה בקפריסין למשל. גיא, ככתב לענייני משפט אתה יודע היטב עד כמה קשה להוכיח את התופעה של עבירות מין, אם 84% מהתיקים נסגרים. באיה נאפה היה דבר נורא. כל מי שראה אגב אחר כך את הריאיון איתה בטלוויזיה הבין את זה לגמרי".
צריך לזכור בהקשר של איה נאפה, שבסופו של יום הוחלט לסגור את התיק הזה, בצדק או שלא בצדק.
"והצעירים האלה שחיים בקרבנו שעשו דבר איום ונורא, גם אם זה לא עבר את ההליך הפלילי, הם פושעים נוראים בעיניי, אנשים לא מוסריים. זה קודם כל מעיד על תופעה הרבה יותר עמוקה. הרבה צעירים בישראל בכלל לא מבינים מה זו מיניות נורמלית, מה זה גוף האדם וזכות בן האדם על גופו, מה זו הסכמה. הם לא למדו את זה, הם כנראה לא קיבלו חינוך בבית. בבית הספר במדינת ישראל, לצערי הרב, אין שיח סיסטמטי על זה. עכשיו, אולי בבית הספר שלה, אולי יעסקו בזה, ככה זה קורה בארץ. אבל אין שום שיח יסודי בנושא".
למרות שרף הענישה על אונס הוא גבוה.
"נכון. אני אגיד לך ממה אני מודאגת, ואני רוצה לקרוא כאן לשר החינוך של מדינת ישראל, שהוא בין היחידים שעוד לא מצא את הזמן להיפגש איתנו על תוכנית לאומית שהצגנו וכתבנו למניעת אלימות מינית. אני יודעת שהוא מאוד עסוק, אבל בכל זאת.
הקריאה שלי אליו היא לדרוש - גם עכשיו שזו שנת קורונה, שבתי הספר, ברובם, יכול להיות שיעבדו בזום הרבה מאוד זמן - לדרוש ולחייב שכל ילד במערכת החינוך במדינת ישראל יעבור כמה פעמים במהלך 12 שנות הלימוד סדנאות והדרכות ושיח על הנושא הזה. אני רוצה לספר לכם שאחרי הרצח הנוראי של שירה בנקי, שר החינוך הקודם שהיה, נפתלי בנט, דרש והכניס סדנאות של איגי כחלק מתקנה של משרד החינוך.
למה צריך רצח כדי שדבר כזה יקרה? למה צריך אונס של 30 גברים כדי שדבר כזה יקרה? דבר שני שמאוד מדאיג אותי לגבי המשטרה, שחייבת לעשות עבודה מאוד יסודית, הוא שעוד כמה חודשים אולי תבקשו ממני להתראיין ותשאלו אותי, 'אבל את רואה, התיק נסגר מחוסר ראיות'. זה מדאיג אותי ומטריף אותי, מכיוון שזה קורה כל כך הרבה, וכל כך קשה להשיג את רף הראיות, ובשביל זה צריך לעשות את העבודה מהר".
מה עובר על הילדה הזאת עכשיו? מניסיונך הרב בתחום? האם מטפלים בה?
"ראשית אני לא אגיד לכם, כי זה חלק מהאתיקה שלנו. אבל מה שעובר עליה, לצערי הרב, היא עלולה לא לקבל מספיק. אם היא הייתה נפגעת פיגוע איבה, פיגוע של טרור, מערכות ישראל היו מיד מסונכרנות לעזור לה, עכשיו ובעתיד, כולל מערך שיקום אדיר.
מישהי שנפגעת בפיגוע איבה מהסוג של אונס קבוצתי איום ונורא, אין מערכות מסודרות שעוזרות לה. מי יממן לה שנים אחר כך טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים? מי ייתן טיפול להורים שלה? אמנם מדינת ישראל דואגת לטיפול פסיכולוגי בחינם לילדים, וזה דבר טוב שקרה, אבל מה יקרה אחרי גיל 18? זה נגמר".
איפה אתן נכנסות לתמונה?
"באופן כללי, כשיש מקרה של פגיעה מינית, בין אם הוא קורה עכשיו, ובין אם הוא קרה לפני 5 שנים או 10 שנים, או גילוי עריות שקרה לפני 20 שנה, והנפגעת או הנפגע רוצים להגיש תלונה, אנחנו מלווים בהליכים, אנחנו עוזרים בכל ההתמודדויות עם המערכות".
יש איזו שהיא נקודה שהיא נדמה לי מאוד חשובה, ולא בטוח שמאזינים מכירים. את אמרת בדברים שלך שבאילת אין חדר אקוטי, שזה אומר, אם אני מבין נכון, חדר שבו ניתן לקלוט את נפגעת העבירה, לקחת בזמן אמת את אותן דגימות הכרחיות להליך המשפטי ולהרגיע אותה, להעניק לה טיפול ראשוני, והעובדה שזה לא קיים באילת, זה דבר נורא ואיום.
"נכון. כשקורה משהו כזה, חייבים להגיע לבית חולים כמה שיותר מהר, משתי סיבות" א' כי יש ראיות, והזמן הוא קריטי, זה חייב להיות מיידי, כי אפשר למצוא שם את הדי אן איי. אחרי כמה ימים, אם מגיעים לחדר אקוטי, רוב הראיות נמחקות. אפשר להגיע עד שבוע ימים, אבל זה קריטי.
ב', את כל מערכת הטיפול הרפואי שדבר כזה... יש מחלות מין, איידס, הרבה מאוד דברים. וכמובן יש גם את היבט הסיוע הנפשי, אבל זה לא בבית חולים, אלא אחר כך במערכות. זה בהחלט דבר שצריך להיות. אני להוסיף שיש מאוד להיזהר בסיקור התקשורתי, לא לחשוף בדל של מידע בנוגע להיכן הבחורה הזו גרה. חלק מהטראומה שאנו מכירות היטב עם הנפגעות נגרמת העיסוק הציבורי האין סופי בדברים הללו, וזה יכול להיות מאוד פוגעני".