"אל תעצור אחי עוד יש חלום/ נגן את עצמך היום/ רק אם הלב שלך יאהב לתת/ אתה תוכל לנוח באמת" - כך שר הזמר הירושלמי גוסטו ב"אחי", שיר העצמה ועידוד כהגדרתו. כי זו דרכו. במקום להשתתף בהפגנות בעירו כלא מעטים מאחיו האמנים, הוא מעדיף לעודד ולחבק אותם בדברי שיר.
"אנחנו חייבים לנוע קדימה ולייצר תקווה", סבור גוסטו. "את 'אחי' כתבתי עם יוני יעיש, בהפקתו המוזיקלית של שמוליק דניאל והוא נועד לעודד את אחיי, האמנים ולטעת אמונה שאפשר לצלוח את התקופה הקשה הנוכחית. הרי כאמנים אנחנו באים מאהבה למוזיקה ואותה אסור להפסיק, שאם לא כן נהיה חסרי מנוח".
איש שופע אופטימיות, גוסטו, אבל לאחר שהוציא ארבעה אלבומים בתקופה לא ממושכת במיוחד, אין הוא מבטיח ש"אחי" יהיה הקטר שימשוך אחריו את רכבת אלבומו החמישי. "השתנו הזמנים", הוא איננו מחדש. "כיום יש לזמרים דרכים אחרות להגיע לקהל עם השירים שלהם, לאו דווקא דרך אלבום".
גוסטו הוא שם הבמה של הזמר והיוצר אברהם פרץ, שחגג לפני חצי שנה יובל פרטי. "המילה 'גוסטו' בשפות מערב אגן הים התיכון מצביעה על 'פנאן', שהוא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה האנדלוסית שגדלתי עליה", הוא מסביר. "לאחר 'סשן' מוזיקלי טוב אומרים 'היה גוסטו'. כשיצאתי לקריירה בעשור הקודם, אימצתי את המילה הזאת כשם במה, בעוד שאת שמי האמיתי אני שומר לחיי האמיתיים".
הוא, בן למשפחה יוצאת מרוקו, גדל במעברה שעל תילה הוקם אצטדיון טדי ולאחר מכן בפרברי ירושלים בבית דתי שבו שמעו פיוטים ושרו זמירות של שבת. בנעוריו נפרד מהכיפה, אבל נשאר מסורתי ומאמין, לדבריו גם נוהג להניח תפילין על בסיס יומי.
"בישיבה שבה למדתי הרגשתי כפייה דתית וזה הרחיק אותי מהמצוות", מעיד גוסטו. "אז מצאתי מפלט במוזיקה, כיאה למעריץ מילדות של ג'ו עמר, שאותו אני מחשיב כזמר וכפייטן פורץ דרך, שהקדים את זמנו".
לאחר שהתפקר, רצה לשרת בלהקה צבאית, אבל "אפילו לא הסכימו לבחון אותי". לדבריו, זה נטע בו את ההכרה שהוא לא יצפה לטובות של אף אחד כדי להצליח. ככזה, במקום לקפוץ ישירות לקריירה, לאחר נסיונות-סרק להקליט שירים עוד לפני הצבא, כשהשתחרר החל לשמש כאיש מכירות בענף הרהיטים, מה שאפשר לו להתבסס.
"אמנם המוזיקה בערה בי תמיד וכתבתי לעצמי וניגנתי קצת, אבל בתכלס נכנס לתוך העניין כשכבר הייתי מאורגן עם משפחה ומסודר בחיים", הוא מספר. "המפנה אצלי קרה באמצע העשור הקודם, כשהשתתפתי ב'חמארה', פרויקט מוזיקת עולם של יובל לוי, אחיה של יסמין. לאחת ההקלטות נלווה אלי הבן שלי בר, גם הוא מוזיקאי. כשיצאנו מהאולפן, הוא שאל אם לא הגיע הזמן שאוציא אלבום משלי. 'חיים רק פעם אחת', הוא אמר לי ומבחינתי זה היה ניעור רציני בדרך לקריירה משלי".
במאזנו של גוסטו שורה של שיתופי פעולה עם אמני צמרת. ראש וראשון להם היה דייויד ברוזה, שמרום מעמדו בא לשיר עם גוסטו ולנגן בגיטרה את "האשה שאיתי", גדול להיטיו. "אלוף", הוא אומר.
כשבהמשך רצה לחדש את "צליל מכוון", לא האמין למראה עיניו, כשיצחק קלפטר בא לאולפן עם גיטרת הפלא החשמלית שלו. הקשר החם שנוצר ביניהם הניב את "שיר על אהבה", שקלפטר כתב והלחין במיוחד לגוסטו. "כשביקשתי ממנו שיכתוב לי, יצחק אמר שעשרות שנים לא כתב לזמרים אחרים", גוסטו נזכר. "כשהסכים, אמר שאין לו במה להקליט. באתי אליו עם רשם קול והקלטתי. יצא שיר מקסים שהפך לריקוד-עם מבוקש".
"מלכה הורסת", הוא מהלל את מירי מסיקה. "לבקשתה, כתבתי לה לפני שלוש שנים וחצי בערבית מרוקאית את המילים של השיר 'זהרה', ללחן של אופיר כהן ואותו הקדישה לבתה", הוא מעיד. "נוצר בינינו חיבור אנושי ורגשי חם. מה שרואים עליה מהמסך, ככה היא בחיים. אין הרבה כאלה. מהשיר יצא מופע מדהים שבו שרנו לצלילי תזמורת 'מזרח מערב' בניצוחו של תום כהן".
לנסרין קדרי הוא כתב את השיר "מענדי" (אין לי בערבית). "זמרת אדירה ונדירה, מקצוענית ברמות", הוא מפליג בשבחה. "ארבעת הזמרים שהזכרתי הם לא רק אמנים גדולים, אלא לפני הכל הם אנשים וזה מה שחשוב. כזה הוא הפסנתרן מוריס אל מדיוני, שהייתה לי הזכות להופיע איתו מספר פעמים".
אשתקד הוחמא גוסטו כשהבמאי חיים בוזגלו הזמין ממנו את המוזיקה לסרטו באב אל ווארד", שער הפרחים. "לכתוב מוזיקה לסרט, זאת מתנה, במיוחד לאחד כמוני, שלא למד במיוחד מוזיקה. אחר כך היה לי הכבוד שבמאי כמו חיים ניאות לביים לי קליפ".
עכשיו הקורונה. "חמישה חודשים בלי הופעות זו פגיעה כלכלית לא קלה", הוא סח, "מה גם שבשבילי זאת גם פגיעה נפשית להיות מנותק מהקהל. למזלי, כמי שיש לו חיים מחוץ לקריירה, ככל שנפגעתי, לא התרסקתי. זה שאני ממשיך ליצור כל הזמן ולהיות עסוק במוזיקה, מאפשר לי לא לחשוב יותר מדי על פגעי הקורונה".