1.נולדתי בתל אביב בבית ליטאי. הוריי נולדו בעיר ביאליסטוק שבפולין, הוא בבית ליטאי שקידש והעריך את הלמדנות, והיא בבית של חסידי גור שהזמר והשיר אפיינו אותו. אבא החשיב את לימוד התורה, גם ליד שולחן השבת, אמא את שירת הזמירות. השילוב היה יפה. דברי התורה ומילות השירים חיו בשלום אלה עם אלה ואפיינו את שולחן השבת שלנו. היא הייתה שרה, והוא היה אומר דברים מתוך פרשת השבוע.

התפללנו בשבתות ובחגים בבתי כנסת ליטאיים דלי זמירות וריקודים. ל”שטיבל” חסידי נכנסתי לראשונה כשהייתי כבר תלמיד ישיבה תיכונית, וחבר מבית חסידי גרר אותי לשם. די התפעלתי – אני חייב להודות – מהשירה ומהריקודים שהותירו אותי פעור פה, בעיקר מול אחד הרוקדים המובילים, אביו של חברי, שהיה חבר כנסת ושר בישראל ופיזז כאחד העם.

מובן שבור ועם הארץ בחסידות כמוני לא ידע הרבה על רבי נחמן מברסלב ועל אומן, מקום קבורתו, שנעשה מקום של קדושה ומשך אליו חסידים רבים. הגיעו הדברים לידי כך – ואיני גאה בזה - שכמה פעמים הסתובבתי ברחבי אוקראינה בשליחות מדינת ישראל, ולא אחת עברתי קרוב לאומן, ולא עלה בדעתי לגשת לקברו של רבי נחמן. פעם אפילו אמר לי בן זוגי לשליחות, בן קיבוץ חילוני דווקא: “בוא ניגש לקבר רבי נחמן”. התפעלתי מהידע שלו, אבל דחיתי את הצעתו בתירוץ, שהיה בו גם קורטוב של אמת, שאנו לחוצים בזמן.

עכשיו עולה אומן לחדשות. הפרויקטור של הקורונה, פרופ' רוני גמזו, מנסה למנוע את הנסיעות לקבר רבי נחמן מחשש להדבקה המונית. הוא מתריע שהנסיעה לשם מסכנת הן את הנוסעים והן את התושבים המקומיים. הוא עושה את שלו, ואי אפשר להתעלם מאזהרותיו, אך הרושם הוא שאיחר את הרכבת. היא יצאה כבר מזמן לדרך. מי שראה בטלוויזיה את ההמונים שכבר נמצאים שם, רבים מישראל, מבין שאין לחסידי ברסלב כל כוונה להימנע השנה מנסיעה לשם. אדרבה, אני בטוח שהם מאמינים בלב שלם שעלייה לקבר רבי נחמן ושהייה בחסותו דווקא תגן עליהם ותציל אותם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה. הרי זוהי בעצם מהות חסידותם.

2.רק 12 חברי כנסת הודיעו על תמיכתם בתיקון שבועת חברי הכנסת בכניסתם לתפקידם, לפי דיווח “מעריב” בסוף השבוע שעבר. השבועה המתוקנת אמורה הייתה להגיד: “אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולמלא באמונה ובהגינות את שליחותי בכנסת”. 

התוספת בשבועה הזאת היא ההגינות, המוגדרת כ”התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות”. ואני שואל: הרי מדובר בזירה הפוליטית הלוהטת והמלחמתית ביותר. לפעמים גם המלוכלכת ביותר. הפעילות בה מבוססת דווקא לא מעט על תככים, התחכמויות, מאבקים אישיים קשים ולאו דווקא נקיים ועל אי־התחשבות ביריב הפוליטי. היושר אינו בסביבה בדרך כלל, ואי־ההגינות היא לא אחת מרכיב מרכזי במאבק פוליטי. האם מילים המדוקלמות מעל הדוכן בראשית הקדנציה מסוגלות להשפיע על התנהגות חברי הכנסת לאורך כל כהונתם ובסיטואציות שונות? אשרי המאמין. אני לא.

3.לסיום פרפרת, אפרופו נסיכויות המפרץ ויחסיהן המשופרים עם ישראל: באמצע שנות ה־90, לאחר הסכם אוסלו, יצא סגן שר החוץ יוסי ביילין לביקור בעומאן. עודד גרנות, אז כתב “מעריב” לעניינים ערביים, נלווה אליו. לפני יציאתם ביקש ממני עודד שאברר במוסד אם יש יהודים בעומאן, שאם כן ינסה לעשות כתבה עליהם. צלצלתי למי שעסק במוסד ביהודים בארצות שאין לישראל יחסים איתן ושאלתי אותו. הוא תהה: מדוע אתה שואל? הסברתי לו. הייתה שתיקה לרגע, ואז הוא אמר: “אברהם, שמע טוב, אין יהודים בעומאן, ואל תמצאו לי אותם שם”.