הסתדרות המורים הודיעה הבוקר (שני) לבית הדין לעבודה כי השביתה שתוכננה למחר נדחתה ל-3 בספטמבר, ושנת הלימודים תיפתח מחר כרגיל. בהודעת הארגון נכתב כי "הצעת המדינה מהדיון אמש אינה ברורה די הצורך. ככל שהצדדים יגיעו להסכמות לפני מועד זה - הם יודיעו על כך לבית הדין והדיון יתייתר".
כזכור, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דן אתמול בצו המניעה שהגישה המדינה נגד הסתדרות המורים, על רקע איומי השבתת מערכת החינוך. בתום הדיונים לא התקבלה החלטה ונקבע כי הדיון ימשיך היום (שני) בשעה 8:00 בבוקר.
הניסיון שנעשה כעת הוא להגיע להצעת פשרה מוסכמת בין הצדדים ולמנוע את השביתה ביום שלישי. יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דוד אמרה בתום הדיון: "כל מי שהיה באולם בית הדין היום ראה שלמשרד החינוך והבריאות לא אכפת בעצם מעובדי ההוראה בסיכון. מדובר פה בחיי אדם ולאף אחד לא אכפת. אני מברכת על החלטת השופטת לזמן לדיון בערב את מנכ"לי משרדי החינוך והבריאות. הם צריכים לתת תשובות ולא לנסות להתחמק כמו שעשו עד עתה".
כאמור, בהסתדרות המורים טוענים שעדיין נותרו נושאים פתוחים לקראת פתיחת שנת הלימודים. בין היתר, נודע כי אחת המחלוקות עוסקת בגננות שיאלצו לשהות בבידוד עקב הקורונה, ובשונה מבתי הספר לא ניתן יהיה להעביר תכנים לגני הילדים בלמידה מרחוק ויש חשש ששכרן יפגע ללא הצדקה לטענת הארגון.
ארגון גננות מחנכות מבית ההסתדרות הלאומית מסר ביום שישי בתגובה לצו המניעה שמוציאה המדינה לשביתת המורים, כי "עצוב לראות איך מי שמזמן לא מייצג את המורים והגננות בוחרים לשים את מובילי ההוראה תחת פייק מאבק. כאשר מדובר על מצב הגננות, אשר כלולות בהסכמים הקיבוציים כבדרך אגב, המצב חמור שבעתיים. הגיע הזמן שמי שאינם מייצגים את עובדי ההוראה בכלל ואת הגננות בפרט יעברו מן העולם. ציבור הגננות והגננים ראוי למי שיאבק בעבורו באמת. ארגון גננות מחנכות מבית ההסתדרות הלאומית קם בדיוק לשם כך. צפו להפתעות רבות".
"אין מתווה לילדים, או למשפחות עם ילדים בסיכון. זאת התחושה"
הדס כהן, אמא לשלושה ילדים מצפון הארץ, ביניהם ילדה בעלת צרכים מיוחדים הנמצאת בקבוצת סיכון, סיפרה לענת דוידוב וגולן יוכפז ב-103FM על הקשיים הרבים עמם הם מתמודדים. "לא הלכנו לבית הספר מה-12 במרץ. קיבלנו החלטה משפחתית בגלל שהילדה הקטנה באוכלוסיית סיכון", אמרה. הדס נשארת עם הילדים בבית, בעוד בעלה מנסה להציל את עסק התיירות המשפחתי, ולשמור על פרנסה מכובדת למשפחה.
ענת: פתיחת שנת לימודים לא רגילה, יש הורים שהחליטו לא לשלוח את הילדים מכל מיני סיבות , הדס כהן אמא ל-3 ילדים, ילדה עם תסמונת וויליאמס, שלום הדס. איך ה-1 בספטמבר בשבילך?
"אנחנו כבר עוד מעט חצי שנה בבית, אז אחד בספטמבר מבחינתי נראה כמו ה-31 באוגוסט".
ענת: עד החופש הגדול הרשמי הילדים שלך לא הלכו לבית הספר?
"לא הלכנו מה-12 למרץ, לא חזרו למסגרות בכל הילדים שלי. כן, אנחנו בבית, אנחנו חיים גרים במושב בצפון הארץ על גבול לבנון, במושב דישון, ואנחנו פשוט קיבלנו החלטה משפחתית שבגלל שהילדה הקטנה שלו באוכלוסיית סיכון, יש לה תסמונת וויליאמס, אם תרצו אסביר".
גולן: מום לבבי?
"זה הרבה דברים תסמונת וויליאמס, יש לה חסר של 28 גנים וחלק מהחבילה הזו זה בעצם מום לבבי לא פשוט. אצל כל ילד זה שונה, אצל מאי שלי יש עניין, אנחנו לפני הליך כירורגי".
גולן: בגלל הרגישות של מאי החלטת להשאיר את שני הגדולים?
"כן יש לי ילדה שעולה ל-ח' וילד שעולה ל-ו' ברגע שהם הולכים למסגרת זה מרגיש 'מה זה משנה כבר? גם אותה אפשר לשלוח', ואני ממש מעדיפה שזה לא יכנס אלינו הביתה".
ענת: לא יוצאים מהבית בכלל? עבודה?
"יש לנו עסק תיירותי, מישהו חייב לפרנס, בעלי יוצא לעבודה".
ענת: גם אין פרנסה בתיירות כל כך עכשיו.
"נכון היו חודשיים שלא היו, ועכשיו כל עם ישראל בגליל, אני חייבת לומר. אז הוא משתדל ונשמר, זה סיכון מחושב שלקחנו כי אין כל כך ברירה. אני לא עובדת, אני איתם בבית, אנחנו המינימום שבמינימום, יוצאים כמה שפחות, רק אם אני חייבת. הם כמעט ולא".
גולן: הילדים בטח שואלים אותך 'מתי חוזרים לשגרה'? מה צריך לקרות?
"נכון, באמת החלק הקשה זה האי וודאות. אנחנו לא יודעים מה יהיה וכל פעם אני חושבת בפרקים קטנים, אמרתי 'נעבור את החופש הגדול', כל פעם קצת. הראשון לספטמבר זה עניין, אני הזמנתי קרוון ואנחנו נסע לטייל כי זה נראה לי הדבר הכי בטוח שיש".
גולן: אמרת שהם היו מבואסים.
"הם כבר קיבלו את זה. בהתחלה היה מאוד קשה, מאוד קשה כי ברמה החברתית הם מאוד מופרדים, נשארנו די מאחור יש לומר".
ענת: לא באים הביתה חברים?
"הביתה ממש אף אחד לא נכנס. היחידים שבאים זה ההורים שלי שמאוד נשמרים, חברים באים לחצר, יש לנו חצר מאוד גדולה. ככה שמעט מאוד, אם כן אז לחצר תוך כדי שמירת מרחק".
ענת: יש לימודים בבית?
"אנחנו מאוד משתדלים, בחופש קצת שחררתי. לומדים קצת אבל זה אני, אני צריכה להחזיק את זה, זה קצת קשה להחזיק את כל התפקוד של הבית בייחוד שיש ילדה עם צרכים מיוחדים שצריכה 100% מהזמן השגחה ותשומת לב בצורה די אינטנסיבית".
גולן: אמרת שהילדים התבאסו? איך שכנעתם?
"בהתחלה הם כל הזמן אמרו 'אמא אנחנו נשמר', בייחוד המתבגרת שלי, 'נהיה עם מסכה אל תדאגי'. אבל מהר מאוד היא הבינה, שמעה מהחברות שהם לא באמת נשמרים, לא באמת שמים מסכה, לא שומרים מרחק. הן מתחבקות החברות שם, ואז היא עשתה חישוב עם עצמה ואמרה - 'איך אני ארגיש כשאהיה בצד'? כי היא מבינה שהבריאות של אחותה חשובה יותר מהכול. אז אני לא רוצה לאתגר אותם במקום הזה, אז הם די קיבלו את זה, אני חייבת להגיד שזה גם קצת מטריד שהם מקבלים את זה ככה, תקופה לא פשוטה".
ענת: איך משרד החינוך מקבל את זה?
"אני לא יודעת אם זה בגלל שאנחנו בפריפריה והדברים מתנהלים אחרת בבתי הספר הקיבוציים, אף אחד לא מוטרד מזה".
ענת: אף אחד לא שואלים?
"המורות, מנהלת בית הספר היסודי. הילדה שלי הקטנה לומדת בבית ספר רגיל ומשולבת עם סייעת אישית, ילדה משולבת מה שנקרא. היא לומדת יחד עם אח שלה באותו בית ספר, לא בחינוך מיוחד כרגע. הם מתקשרים הם בקשר הם מקסימים, גם בבית הספר של הגדולה, אבל זה לא מרגיש שמישהו אומר 'וואו הם לא באים'".
גולן: אף אחד לא כופה עליכם לחזור, מה תעשו בטיול?
"הם בהתרגשות שיא, סוף סוף נצא מהבית קצת ויהיה לנו בית על גלגלים יהיה כיף. נתמקם באיזה חוף כנראה בכינרת".
גולן: את חושבת שייווצר פער של חוסר לימוד, שהעובדה שהכיתה כבר רצה עם החומר - יהיה להם קשה?
"אני באופן אישי פחות מוטרדת מהפער הלימודי, אני מוטרדת מהפער הרגשי־חברתי, מאוד מוטרדת. אני לא מרגישה שהם שומרים על קשרים רציפים, לפחות לא הקטנים שלי, אני קצת מפחדת מחרדה חברתית. אני קצת בעניינים, אני מדריכת הורים ומאמנת, אני קצת מכירה את העולמות האלה. ברמה הלימודית בטח שתהיה בעיה, ברור ואני מאוד מקווה שבית הספר יעזור לנו".
גולן: על זה אפשר להתגבר אבל על החסך החברתי פחות?
"נכון, ואני רוצה להגיד שאני חושבת, אני גם יודעת, שיש מקומות בארץ שהתקינו מצלמות בכול הכיתות כדי שילדים בקבוצת סיכון יוכלו להיות חלק בלתי נפרד גם מהבית. אצלנו זה עוד לא עובד, למרות שאמרו לי 'נקנה מה שצריך'. זה מרגיש שהראשון יתחיל ואז יראו מה עושים, אנחנו חצי שנה בבית, היו אמורים להיות פתרונות על השולחן. אין מתווה לילדים, או למשפחות עם ילדים בסיכון. זאת התחושה".