אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני משה פרץ ודודו אהרון, שיצאו בנועזות ראויה לשבח עם שיר מחאה פוליטי נגד המצב העגום במדינה. למה נועזות? כי כפי שידוע לכולנו, זה לא פשוט להביע דעה במדינה שסועה ומפולגת כמו שלנו, כי אז הרשתות מתחילות לגעוש ולרתוח ולשפוך עליך את כל זעמם אם, רחמנא ליצלן, העברת ביקורת על גוף כזה או אחר.
וזה לא נגמר בזעם ומירמור, אלא בגידופים, שיימינג, השמצות ואף איומים. לא אשכח את השחקנית ענת וקסמן, שהעזה לפני מספר שנים להעביר ביקורת על מצביעי הימין, ועברה מסכת הטרדות כל כך קשות ברשת, עד שנאלצה להתחנן על נפשה שיניחו לה, ובראיון שהעניקה לטלוויזיה היא התנצלה וביקשה מכולם פשוט למחוק את כל מה שאמרה. בעצם, באותו הרגע היא מחקה את עצמה. אז ראיתי כמה שהמצב עצוב.
במדינה שמתיימרת להיות אחת הדמוקרטיות המפוארות, במדינה שמתגאה בחופש הביטוי שלה, איך ייתכן שאנשים יפחדו לדבר כאילו משטרת המחשבות בעקבותיהם, או הק.ג.ב. אורב לפתחם. לא כל שכן כשמדובר בזמרים. בעיקר זמרים ים תיכוניים כמו אהרון ופרץ, שמעולם לא פצו פה בעניינים פוליטיים, כי מי רוצה במתכוון לפגוע בקריירה של עצמו ובמוניטין שבנה במשך שנים, שהם מקור פרנסתו? למה לעזאזל הם צריכים להכניס ראש בריא למיטה חולה ולהגיד בקול שהמצב בכי רע ושהקברניט של האוניה הרעועה הזאת שבה כולנו מצטופפים בדוחק ובאווירה של שנאת אחים, לא מוביל אותה לנמל מבטחים? הרי הם מיד ישובצו ברשימת המקוללים וה"בוגדים" ו"שמאלנים מסריחים" וברשתות ידרשו להחרים את שיריהם ולא להגיע יותר להופעותיהם. למה הם צריכים את כאב הראש הזה?
זו הסיבה, ששיר המחאה של משה פרץ ודודו אהרון, הפתיע את כולנו וכמובן שמטקבקים המזוהים כנראה עם השמאל הישראלי מיהרו לשבח ולהחמיא על האומץ שגילו השניים.
אבל מה הבעיה? עצם העובדה שכולנו הופתענו מהיוזמה לצאת עם שיר פוליטי המתאים לרוח התקופה, מוכיחה שאנחנו לא מורגלים לראות בנוף הישראלי אמני מחאה כמו בארצות מערביות אחרות. כמובן שיש כאלה גם בארץ, ולא רק בתחום המוזיקה, אבל מספרם מועט. רובם מעדיפים למלא פיהם מים. אז בזמן שאנחנו מתפעמים מהאומץ של צמד הזמרים, היינו רוצים להגיע למצב שלא ניפול מהכיסא בכל פעם שאמן מעז להשמיע את מחאתו. היינו רוצים להגיע למצב שזאת תהיה תופעה טבעית ומובנת מאליה, ולא שנצטרך להגיד: 'וואו, איזה אומץ היה לו'.
יחד עם זאת, עדיין אני חושבת שהשיר של צמד האמנים המדובר לא העביר מסר ברור ונוקב מספיק. האמת היא שלא הבנתי עד הסוף את השיר "לא הבנתי". ברור לי שהם מעבירים באמצעות השיר מסר של שלום ופיוס. אולם מצד שני, הם לא חוסכים ביקורת כשהם אומרים: "תתחיל להנהיג, יש פה אנשים ולא רובוטים". מן הסתם הם מתכוונים לראש הממשלה, אך המסר מועבר ברמיזה ולא בצורה גלויה. גם החזרה על אותו משפט ברקע "לא הבנתי", מתנגש עם הניסיון ליצור אחדות בעם, כי מה יש להבין בשאיפה כל כך פשוטה כמו הכמיהה לאחדות? כלומר, מצד אחד, שאיפה לפיוס ואחדות שורות, ומצד שני: "לא הבנתי", שמרמז על כמה המצב מבולבל ומביך ולא בדיוק מאפשר פיוס שכזה.
מהסיבה הזאת, המסר נשמע מגומגם ומהוסס ונזהר מלהביע דעה נחרצת. כנראה עדיין קיים החשש לעליהום ברשת. יחד עם זאת, השיר של השניים מהווה סנונית ראשונה, וואולי נהיה עדים לעוד שירי מחאה כאלה מצד אמנים נוספים, שעד כה נמנעו מלגעת בנושאים רגישים.