מוריה ואלקנה מינץ מתגוררים בקיבוץ סעד שבעוטף עזה עם ילדיהם הביולוגים ועם 12 ילדים ובני נוער בסיכון, זאת כחלק מ"המפעל להכשרת ילדי ישראל", שהוא בית לכ-900 ילדים ונערים בגיל 6-18 במסגרת משפחתונים בכפרי נוער. הילדים הללו לא מגיעים עם מחשב משלהם ובכל משפחתון ישנו מחשב אחד לצורך למידה ומשחק. גם אם חלק מהילדים מתחברים ללמידה מהטלפון הנייד, זו לא אווירת למידה.

"אצלנו ישנם שני מחשבים בלבד ואנחנו צריכים לפחות עשרה כדי לאפשר למידה מרחוק ולעזור לילדים לא לצבור פער בחומר הלימודי", מספרת מוריה, "הלמידה המקוונת מביאה עמה קושי ושאלות איך נערכים בצורה מסודרת ואיך עושים את זה נכון כדי שתהיה לילדים הפינה השקטה שלהם ויכולת ללמוד כמו שצריך". 

מוריה מינץ (צילום: המפעל להכשרת ילדי ישראל)
מוריה מינץ (צילום: המפעל להכשרת ילדי ישראל)

פרופ' יוסי דהאן וד"ר סראב אבו רביעה מ"צוותי המומחים של המשבר" מצאו כי לרבע מתלמידי ישראל (375 אלף) אין חיבור לאינטרנט ולשני שלישים ממוסדות החינוך אין בכיתות אפילו מחשב אחד – תוצאת ההבטחה הריקה של ממשלת נתניהו מ-1998 ל"מחשב לכל ילד" המותירה מאחור את התלמידים החלשים כלכלית, כשלתקציב המיוחד להפעלת מערכת החינוך במתווה החדש חסרים כ-500 מיליון שקלים למילוי הצרכים.

ההמלצות של רה"מ נתניהו לשנת הלימודים

נויה יחיאב, בת 13 מנתניה, חניכת "נוער לתת", מובילה מצידה יוזמה חשובה: גיוס תרומות של מחשבים, חדשים וישנים, עבור תלמידים שאין להם. היא מעדכנת כי כבר נאספו עשרות מחשבים והיא וחניכים נוספים בתנועה מחפשים גם טכנאים שיוכלו לתקן את המחשבים הישנים בהתנדבות, כך שניתן יהיה להעניק אותם גם למי שהכי צריכים אותם.