כבר זמן רב שכדורגל ומוזיקה פופולרית שלובים זה בזה באנגליה. כאן אצלנו, אריק איינשטיין אמנם שר על הפועל ששוב הפסידה, ויובל בנאי המכביסט כתב "חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים", אבל התחושה הכללית היא שכדורגל עדיין לא התקבל כחלק מהתרבות, והאמנים אף מסתכלים על הספורט הפופולרי מלמעלה (מה שבא לידי ביטוי, למשל, בשורה שכתב שלומי שבן: "כולכם חושבים תוך כדי על כדורגל, אני חושב על שיר של 'גרייטפול דד'").
בממלכה המאוחדת, כאמור, המצב שונה. האמנים והלהקות הגדולים ביותר לא מתביישים להזדהות עם קבוצה, והמגרשיהן של רוב הקבוצות מושמעים לפני ואחרי המשחק שירים של האמנים המזוהים עמן. לרגל פתיחתה של הפרמיירליג מחר (שבת), נעבור על 20 אמנים המזוהים עם 20 קבוצות הליגה, לפי הסדר בו דורגו בטבלה בעונה האחרונה.
ליברפול - אלביס קוסטלו
הזיהוי המיידי של העיר ליברפול עם מוזיקה הולך, כמובן, לביטלס. אבל שניים מתוך ארבעת המופלאים (לנון וסטאר) לא ממש התעניינו בספורט, ג'ורג' האריסון היה יותר בענייני מירוצי הנאסקאר ואף כתב עליהם שיר, ופול מקרטני דווקא חיבב כדורגל אבל העדיף את היריבה העירונית (עוד נגיע אליו). ועדיין, לא חסרים אמנים גדולים שאוהדים את אלופת אנגליה הטרייה, והבולט שבהם הוא האיש בעל אלף הסגנונות, אלביס קוסטלו, שלמרות שגדל בלונדון אוהד את המועדון מילדותו, וב-2005 אף התעכב בעלייה להופעה בנוריץ' במשך למעלה משעה כדי לצפות בליברפול מנצחת את מילאן בגמר ליגת האלופות.
מנצ'סטר סיטי - אואזיס
לפני שנרכשה בידי שייח'ים מאבו דאבי והפכה למועדון העשיר בעולם, נחשבה מנצ'סטר סיטי במשך שנים ארוכות לקבוצה הפחות מוצלחת של העיר. אולי בגלל זה נמשכו אליה לא מעט אגדות רוק מנצ'סטריות, שאולי האהבו בתדמית האנדרדוג המרדנית: ג'וני מאר (הסמית'ס), איאן קרטיס (ג'וי דיוויז'ן) ומארק אי. סמית' (הפול), אם לציין כמה מהם. אבל הלהקה המזוהה ביותר עם סיטי היא כמובן אואזיס: האחים גלאגר הם אוהדי הקבוצה משחר ילדותם, ומעולם לא טרחו להסתיר את זה, גם כשתקופת הפריחה של אואזיס בשלהי הניינטיז חפפה לתקופת השפל של סיטי, שהידרדרה לליגה השלישית. בשנים האחרונות נואל גלאגר מרבה לצלם ראיונות משעשעים עם מאמני ושחקני הסיטי, וב-2019 הוא אף חגג עם שחקני הקבוצה את הזכייה באליפות, עם שירה משותפת וקולנית של 'וונדרוול' בחדר ההלבשה.
מנצ'סטר יונייטד – הסטון רוזס
בפסקה הקודמת אולי נוצר הרושם שכל הרוקרים המגניבים במנצ'סטר אוהדים את סיטי, אך לא כך הדבר. גם לקבוצה האהודה על כותב שורות אלו יש שורה ארוכה של מוזיקאים המזוהים איתה, מגרהאם נאש דרך 'ניו אורדר' ועד ריצ'רד אשקרופט מה'וורב'. אבל הלהקה המזוהה ביותר עם הקבוצה היא הסטון רוזס – אותה להקה שהוציאה ב-1989 אלבום בכורה שנחשב לאחד האלבומים הגדולים של כל הזמנים והשפיע על דור שלם של להקות בריטיות, אך לא הצליחה לאחר מכן לשחזר את ההצלחה. הסולן איאן בראון, הגיטריסט ג'ון סקוויאר והבסיסט "מאני" הם שלושתם אוהדים אדוקים, ובכל משחק בית באולד טראפורד (לפחות כשיש קהל במגרש) עולים שחקני יונייטד למגרש עם אחד משירי הרוזס, This is the One (בחירה של קפטן הקבוצה לשעבר, גארי נוויל). קלאסיקות אחרות של הלהקה זכו לאינטרפרטציה ביציעים האדומים, כגון Waterfall שהפך לשיר הלל למאמן אולה גונאר סולשיאר.
צ'לסי – דיימון אלברן
כקבוצה הממוקמת באחד הרובעים העשירים והנוצצים של לונדון, משכה אליה צ'לסי אוהדים מפורסמים רבים, בהם גם לא מעט מוזיקאים. ג'ימי פייג' (לד זפלין), ג'ו סטראמר (הקלאש), חברי מאדנס ודפש מוד – כולם מזוהים עם הכחולים, אבל אם בחרנו את אואזיס, אי אפשר שלא לציין את היריבה המיתולוגית. למעשה, לא כל חברי בלר הם אוהדי צ'לסי, אבל הסולן, כותב השירים, המנהיג והפנים המזוהות עם הלהקה, דיימון אלברן, הוא כחול בלב ובנפש. הוא אורח קבוע בסטמפורד ברידג', שם מושמע לפני משחקיה של הקבוצה אחד הלהיטים הגדולים של בלר, 'פארק לייף'. ב-2018, במהלך הופעה עם ההרכב השני שלו, 'גורילאז', בפסטיבל וורכטר בבלגיה, הוא שינה את מילות אחד השירים והקדיש אותו לכוכב הבלגי של הקבוצה דאז, אדן הזאר.
לסטר סיטי – קסביאן
אחת מלהקות האינדי המצליחות של העשור האחרון צמחה בעיר לסטר שבמחוז המידלאנדס, וחבריה אוהדים את הקבוצה המקומית. אחד הלהיטים הגדולים של קסביאן, Fire, אך שימש במשך מספר שנים כשיר הרשמי של הפרמיירליג כולה. בשנת 2016, כזכור, לסטר סיטי הצנועה הדהימה את כל העולם כשזכתה באליפות למרות שבתחילת העונה העניקו לה סוכנויות ההימורים יחס של 1 ל-5000, וקסביאן היו שם על הבמה בחגיגות בעיר. זמן קצר לאחר מכן הלהקה הוציאה אלבום חדש, וברשימת התודות לאנשים שסיפקו להם השראה, לצד ברוס ספרינגסטין, דיוויד בואי ונירוונה, ציינו גם את המאמן שהוביל את הקבוצה לתואר, קלאודיו ראניירי.
טוטנהאם – פיל קולינס
מועדון הפאר מלונדון מזוהה עם העם היהודי, אך מעט פחות מזוהה עם אוהדים מוזיקאים, אולי בגלל שבניגוד לקבוצות לונדוניות אחרות, טוטנהאם לא מזוהה עם התפרעויות אוהדים וחוליגניזם. אוהד מוכר אחד כן יש לקבוצה וזהו פיל קולינס, מתופף 'ג'נסיס' לשעבר שהפך לכוכב פופ בפני עצמו. באפריל האחרון קולינס אף תרם סכום כסף נכבד עבור הטיפול הרפואי בחלוץ העבר המיתולוגי של טוטנהאם, ג'ימי גריבס, אותו כינה קולינס "גיבור ילדותי", שעבר שבץ וסבל ממצב בריאותי רעוע.
וולבס – רוברט פלאנט
לקבוצה מהעיר וולברהמפטון, הסמוכה לברמינגהאם, יש אוהד נוצץ אחד שבולט מעל לכל השאר, וזהו הסולן של לד זפלין, אוהד שרוף המחזיק באוסף מפואר של מוצרים ומזכרות של הקבוצה בביתו. ב-2018 פלאנט הופיע בחגיגות העלייה של וולבס מליגת המשנה לפרמיירליג, ובעונה האחרונה, לפני כל משחק בית באצטדיון "מוליניו", עלו השחקנים למגרש לצלילים המוכרים לעייפה של Stairway to Heaven.
ארסנל – רוג'ר דאלטרי
מועדון הפאר מלונדון הוא פופולרי במיוחד, מסתבר, בקרב אגדות הרוק הקלאסי, שרבים מהם לונדונים. האחים ריי ודייב דיוויס מלהקת הקינקס הם אוהדי ארסנל אדוקים, וכמוהם רוג'ר ווטרס ודיוויד גילמור מפינק פלויד. גם רוג'ר דאלטרי, סולן להקת "המי" הגדולה, הוא אוהד של התותחנים, ובמאי 2006, בסיום המשחק האחרון של ארסנל באצטדיון הייבורי המיתולוגי, בטרם עברה לאצטדיון האמירויות החדיש, ביצע מול האוהדים הנרגשים שיר שכתב והלחין ובו מוזכרים הרגעים והשחקנים הגדולים שכיכבו באצטדיון.
שפילד יונייטד – ג'ו אליוט
שתי להקות רוק ענקיות צמחו בעיר הפלדה שביורקשייר בעשורים האחרונים, 'פאלפ' ו'ארקטיק מאנקיז', ושתיהן מזוהות דווקא עם היריבה העירונית, שפילד וונדסדיי, המשחקת בליגת המשנה. אך גם לשפילד יונייטד, שהייתה הקבוצה המפתיעה של הפרמיירליג בעונה האחרונה, יש אוהד מוזיקלי וזהו סולן להקת הרוק הכבד 'דף לפארד', ג'ו אליוט. בשנת 1996 יצא לאקרנים הסרט 'כשיום שבת מגיע', העוסק בכדורגלן חובבן משפילד העובד בבית חרושת מקומי ומצליח כנגד כל הסיכויים להפוך לשחקן מקצועי בקבוצה. אליוט מימן את הפקת הסרט ואף הופיע בו בתפקיד קטן.
ברנלי – סנופ דוג
לקבוצה הצנועה ממחוז לנקשייר אין מוזיקאי בריטי המזוהה עמה, אך באופן מפתיע ומעט תמוה, דווקא אחד הראפרים האמריקאים המוכרים ביותר הזדהה כאוהד שלה ואף הצטלם לבוש בחולצה הסגול-תכלת של המועדון. לא ברור עד כמה הדבר רציני ועד כמה סנופ דוג אכן עוקב אחרי משחקיה של קבוצת מרכז-הטבלה הקלאסית הזו.
סאות'המפטון - וויל צ'מפיון
קולדפליי, אולי הלהקה המצליחה בעולם ואולי הלהקה המושמצת בעולם, לא מזוהה באופן מיוחד עם כדורגל, אך המתופף שלה הוא אוהד של "הקדושים" האדומים-לבנים מדרום אנגליה. הדבר לא מפתיע, בהתחשב בכך שהוא נולד וגדל בעיר. בראיונות שונים לתקשורת לאורך השנים הוא הפגין התמצאות במצבה של הקבוצה, ואמר כי הוא ללא שוכח את שורשיו ואת העיר ממנה בא, על אף ההצלחה הבינלאומית ההיסטרית של להקתו.
אברטון - פול מקרטני
כפי שצוין למעלה, הביטל היחיד שהתעניין בכדורגל הוא מקרטני, והוא מגיע ממשפחה שאוהדת כולה את הקבוצה הכחולה של העיר. מקרטני אמנם ניסה, כהרגלו, לרצות את כל הצדדים כשאמר בעבר שהוא אוהב את שתי קבוצות העיר, אך כשיש משחק דרבי וצריך לבחור, הוא עם אברטון. בשנים האחרונות הוא לא ממש מרבה לפקוד את היציעים, אך ב-1968, בשיא תהילת הביטלס, הוא בהחלט נכח בגמר הגביע האנגלי באצטדיון וומבלי, וצפה באברטון מפסידה לווסט ברומיץ'.
ניוקאסל יונייטד - מארק נופלר
הגיטריסט האגדי, סולן ומנהיג ה'דייר סטרייטס', נולד אמנם בסקוטלנד אך גדל בניוקאסל שבצפון-מזרח אנגליה, והפך לאוהד של הקבוצה המקומית. כמו לא מעט מהשמות שציינו כאן, גם ניוקאסל עולה למגרש עם שיר של האוהד המוזיקלי שלה, או ליתר דיוק, נעימה אינסטרומנטלית: Going Home (Theme of the Local Hero). נופלר עצמו מרבה להגיע למשחקים באצטדיון סיינט ג'יימס'ס פארק ונותר נאמן לקבוצה למרות האכזבות הרבות שספגה על הדשא בעשורים האחרונים.
קריסטל פאלאס - פול וולר
פול וולר הוא סולן ומנהיג להקת ה'ג'אם' שהצליחה מאוד בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים, מי שנחשב לאחד מכותבי השירים המחוננים והמוערכים בבריטניה, אך לא ממש הצליח לזכות לאותו מעמד מחוץ לממלכה, גם לאחר שפנה לקריירת סולו שהצליחה לא פחות בכור מחצבתו. וולר הוא אוהד של קריסטל פאלאס הלונדונית, קבוצה שלאורך השנים התנדנדה בין הליגות איך בשנים האחרונות תקעה יתד בפרמיירליג. הוא לא כתב שיר על "הנשרים", ושיריו לא מושמעים באצטדיון סלהרסט פארק, אך וולר יקווה שקבוצתו תרשום עונה מוצלחת נוספת.
ברייטון אנד הוב אלביון - פאטבוי סלים
הדי ג'יי והמפיק המצליח, מחלוצי המוזיקה האלקטרונית בבריטניה, אמנם לא אהד את ברייטון בילדותו והתאהב בקבוצה רק כשהיה בשנות העשרים לחייו, בשלהי שנות השמונים, אך הוא נכנס לעניין כל כך חזק עד שהוא מחזיק היום ב-12 אחוזים ממניות המועדון. אחד משיריו המוכרים, Right Here, Right Now, היה שיר שליווה את שידורי הפרמיירליג ב"סקיי ספורטס" בתחילת שנות ה-2000.
ווסטהאם יונייטד - איירון מיידן
סטיב האריס, הבסיסט של להקת הרוק הכבד המפורסמת ממזרח לונדון, שיחק כדורגל בצעירותו בקבוצות חובבניות. בשלב מסוים איתר אותו סקאוט של הקבוצה אותה אהד כל חייו, ווסטהאם, והציע לו להיבחן בה. לכאורה מדובר בהגשמת חלום, אך האריס אמר כי בשלב ההוא בחייו הבין כי הוא אינו מעוניין להיות כדורגלן מקצועי ודחה את ההצעה. הוא המשיך להביע את אהדתו ל"פטישים" בדרכים מגוונות, החל מציור סמל הקבוצה על הגיטרה שלו, ועד להשקת חולצה מיוחדת של ווסטהאם עם לוגו הלהקה. גם סולן הלהקה, ברוס דיקינסון, הוא אוהד של ווסטהאם.
אסטון וילה - אוזי אוסבורן
הסולן של להקת "בלאק סאבאת", שהפך לימים לכוכב ריאליטי ולמחולל שערוריות מקצועי, נולד וגדל בברמינגהאם ומגיל צעיר מזוהה כאוהד של הקבוצה הבכירה של העיר, אסטון וילה. בנוסף אליו, וילה יכולה להתהדר בשני אוהדים עם תדמית מעט יותר חיובית: הנסיך וויליאם והכוכב ההוליוודי טום הנקס.
לידס יונייטד - קייזר צ'יפס
שתי להקות בריטיות מצליחות מהמילניום הנוכחי מזוהות עם קבוצת הפאר בדימוס מיורקשייר, שחוזרת העונה לפרמיירליג לאחר 16 שנות היעדרות. הראשונה היא 'סטריאופוניקס', והשנייה היא 'קייזר צ'יפס'. אפילו שמה של האחרונה קשור באהדתם של חבריה ללידס: היא קרויה על שם מועדון כדורגל מדרום אפריקה, ממנו הגיע ללידס הבלם לוקאס ראדבה, ששימש כקפטן הקבוצה בתחילת המילניום. השנה, עם עלייתה של לידס לפרמיירליג, הקליטה הלהקה גרסת כיסוי ללהיט הנצחי של קווין והשיר המלווה כל הישג ספורטיבי באשר הוא, We Are The Champions, כאשר ברוח הקורונה, הקליפ צולם כאשר כל אחד מחברי הלהקה מנגן בביתו.
ווסט ברומיץ' אלביון - אריק קלפטון
לוולבס יש כאמור את רוברט פלאנט, וגם ליריבתה האזורית המרה יש אגדת רוק המזוהה עמה. הגיטריסט האגדי אמנם נולד בדרום אנגליה וחי בלונדון, בעוד ווסט ברום ממוקמת במחוז המידלנדס סמוך לברמינגהאם, אך אריק הצעיר התאהב בקבוצה וממשיך ללוות אותה כל חייו. על עטיפת אחד מאלבומיו אפילו מופיע צעיף של ה"באגיז". ב-1982 קלפטון הופיע באצטדיון הות'ורנס לפני משחק מחווה לכוכב הקבוצה, ג'ון וייל, שציין עשר שנים בקבוצה. באותה שנה נטען כי הוא גם הציע לרכוש מניות במועדון, אך נדחה. גם בשנים האחרונות קלפטון מגיע מדי פעם למשחקיה של הקבוצה, העולה ויורדת לסירוגין בין הליגות בעשורים האחרונים.
פולהאם - לילי אלן
סוגרים את הרשימה עם הנציגות הנשית היחידה. כוכבת הפופ המצליחה זוהתה כאוהדת של הקבוצה הקטנה ממערב לונדון ואף נכחה במגרש בפעם היחידה בה פולהאם העפילה לגמר הליגה האירופית, ב-2010 מול אתלטיקו מדריד, ותועדה כשהיא דומעת לאחר שקבוצתה נוצחה. אלא שב-2014 אלן יצאה בהצהרה מפתיעה: "הייתי אוהדת פולהאם אבל אני כבר לא. התחתנתי עם אוהד צ'לסי ואני אוהדת אותה עכשיו". צ'לסי היא היריבה השנואה ביותר על אוהדי פולהאם, שרואים כיום באלן כבוגדת.
זוהי כמובן רשימה חלקית ביותר. יש עוד מוזיקאים רבים שלא צוינו מכיוון שקבוצותיהן אינן משחקות בפרמיירליג, כגון אלטון ג'ון - אוהד ווטפורד מליגת המשנה ששימש בעבר כיו"ר המועדון, או רוד סטיוארט שהקדיש שירי אהבה לסלטיק הסקוטית. כך או כך, נאחל לכולנו עונה מוצלחת של כדורגל אנגלי, שהקהל ישוב במהרה למגרשים ושהמוזיקאים יחזרו ליציעים ואולי יקבלו השראה לשירים חדשים.