מחאת העצמאים: המסעדנית רותי ברודו הודיעה אתמול כי תמשיך להפעיל את מסעדותיה למרות הסגר שיחל ביום שישי הקרוב. בראיון לוחמני במיוחד שהעניקה הבוקר (שלישי) לתכנית של גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM הסבירה: "אני נגד אנרכיה, אבל יש רגעים שצריך לקחת את החוק לידיים".
"הסיפור של המסעדות הוא כאב גדול, אבל הוא דוגמה", אמרה ברודו בפתח דבריה. "אני מקבלת טוקבטים שלא איכפת לי ממתים, שרק המסעדה שלי תיפתח. אני לא מדברת בכלל על המסעדות, אני מדברת על הכל, אני מדברת על החוויה שלי כאזרחית, לחשוב מחשבה עצמאית על מה קורה במדינה הזו לגבי הסגר ולגבי המחלה הזו, האם זה הגיוני למישהו שזה מה שיפתור את הבעיה? אנשים צריכים לפעול עם מחשבה, אתה צריך לחשוב אם הוא הגיוני או לא".
לדבריה, "כשאתה הולך עם מסכה ברחוב לבד, יש בזה הגיון? הוא חושב שהוא מציל נפש אדם בשיראל? כשאני רושמת את הפרטים שלי בכניסה לאירוע, מישהו עושה משהו עם הנייר הזה, כשאתם עושים משהו תהיו אנשים חושבים זה מה שאני עושה לעצמי".
בהמשך פרצה בבכי וסיפרה בכאב על מות אביה: "אבא שלי מת מקורונה, אחותי הייתה חולת קרונה בביתי, לא קיבלתי הודעה מאף אחד, לא נדבקתי, בגלל זה אני לא צריכה לסגור שום מסעדה, אבא שלי מת מקורונה כי הוא היה לבד במחלקה כי סביבו הסתובבו חייזרים ולא האכילו אותו כי הוא היה בן 91, אבא שלי מת עם קורונה, ולא מקורונה, אם הוא היה בבית והיו נותנים לו בלוני חמצן הוא היה עוד חי".
זה מייסר אותך?
"מייסר אותי שאנחנו לא חושבים בשביל עצמנו. אני לא בן אדם מיוחד, לא חכמה במיוחד ויש לי המון בעיות בחיים, אבל אני לא מפסיקה לחשוב... יש לי 850 עובדים, אני מדברת איתם. אני מנסה להבין האם יש איזשהו היגיון בלסגור מדינה, לזרוק 20 מיליארד שקל סתם ולעצור אותנו מלחיות חיים נורמליים. אני רוצה לפתוח, אם העובדים שלי לא יפחדו ויצאו איתי למלחמה - אני רוצה לפתוח את המסעדות. אני רוצה להמשיך לחיות. הקורונה לא צריכה לגרום לנו להסתגר בבתים".
את חושבת שהעובדים יילכו איתך?
"מי שלא מפחד מקנסות יילך איתי. אם הלקוחות יגיעו? זו שאלה. אני אלחם. אם אני לא אלחם, ותסלחו לי, במה אני שונה מכל אזרח בגרמניה הנאצית? אני מצטערת, אבל זה מהמקום של אזרח שחייב לחשוב לעצמו, גם כשיש כאן החלטות לא נכונות... אני מצטערת על מה שאמרתי ואני יודע שאני אקבל על כך, אבל תחשבו לעצמכם, תחשבו לבד, תסיקו מסקנות לעצמכם, תהיו עצמאים בדעות שלכם ואל תפחדו".
רותי, את נותנת השוואה מזעזעת.
"בסדר, אז אני מצטערת. זה מהמקום של אזרח שחייב לחשוב לעצמו גם כשיש הנחתות לא נכונות..."
את חושבת שההחלטות הלא נכונות מתקבלות ממניעים זרים?
"יש החלטות לא נכונות מבהלה ומפחד ממשהו שהוא לא נכון. היה לי סרטן, אני יודעת שמה שאני עושה עכשיו עם הטלפון שצמוד לי למוח מסרטן, ואני ממשיכה לעשות את הדברים האלה ויום אחד אני אמות. אני יודעת מה אקבל אחר כך, גם על מה שאמרתי קודם, אבל אני אומרת - תחשבו בעצמכם, תחשבו לבד, תסיקו מסקנות לעצמכם. תהיו עצמאים בדעות שלכם, ואל תפחדו".
אם כל אחד עושה מה שהוא רוצה - זה לא טיפה אנרכיסטי?
"כשאתה חושב בהיגיון לעצמך אתה מבין דברים אחרת ואתה בוחר בסוף אחרת. אני נגד אנרכיה. אני מבינה מה את אומרת, יש כאן דילמה קשה, אבל יש רגעים שאתה צריך לקחת, אתה יודע מה? גם את החוק לידיים, מצטערת".
את מבינה שעלולה להיות לדברים האלה גם משמעות ציבורית. את לא חוששת?
"אני אומרת לך שאתמול אחרי התגובות שקיבלתי אמרתי לעצמי שאני 'אסתום את הג'ורה' ואלך אחרי העדר, למה לא? מה רע? אהיה כמו כולם, אצא לחופש של חודשיים, אקח כסף מהמדינה. סבבה לי. לא! סליחה, כי זה לא נכון, וצריך להילחם בזה".