"אם אין כסף כשאין הופעות בגלל הקורונה, לפחות תהיה יצירה", גמרה אומר הזמרת והפייטנית ליאת יצחקי והוציאה לקראת ראש השנה את "אחות קטנה", אלבום מעולה של פיוטים, שלא נס לחם מאות שנים לאחר כתיבתם. "מה שמנחה אותי הוא מצד אחד לא לוותר על המורשת ולתת לפיוטים את הכבוד שהם ראויים לו ומצד שני להביא אותם בגישה עדכנית, הנכונה להיום", מבהירה יצחקי.
"האלבום הזה הוא בפירוש תוצר של הקורונה", היא מוסיפה. "הרי כעשור אני מופיעה עם 'פתח לנו שער',' מופע של סליחות ופיוטים. לא פעם ניגשו אלי אחריו מהקהל ושאלו אם יש לי איזה אלבום כדי שיוכלו להמשיך את החוויה בבית. תמיד אמרתי שכאשר יהיה זמן, אקליט ומה לעשות, אף פעם לא היה זמן. כשהקורונה סגרה אותנו, נהיה הרבה זמן פנוי והבנתי שזו השעה להגשים את החלום.
"זאת, לאחר שהתבטלו לי ההופעות המתוכננות, גם בחו"ל והטקסים. הכל נסגר וקרס כמו מגדל קלפים. אי אפשר היה לצאת לשום מקום ומצאתי את עצמי בפני שום דבר. הבנתי שאני חייבת להתאפס על עצמי ולזוז. יש משפט בערבית, האומר ש'אל בראקה פי אל חראקה', כלומר הברכה בתנועה ובעשייה. במקביל לפיוטים הקלטתי דרך הזום עם מקהלת נשים במעין שירת רבות את הלחן שיצר עובדיה חממה לדבריה של מארי נחמיאס בטקס המשואות ביום העצמאות הקודם".
למה שאומרת יצחקי על הפיוטים מתלווה נימה פמיניסטית. "קולן של נשים לא נשמע תמיד במרוצת הדורות בפיוטים", אומרת יצחקי. "בית הכנסת הוא לא רק של הגברים. לא במיליטנטיות, לא בכוחנות, אלא בצורה רכה ויפה אני מביאה את האמירה הנשית שבתפילה. זאת, לאחר כשנשים כתבו טקסטים של פיוטים, לא תמיד הופנה אליהן הזרקור והטקסטים שלהן נדחקו לקרן זווית, כשאף היו מהן שנאלצו לחתום בשמות של גברים כדי שהפיוטים שלהן יישמעו".
בסך הכל את די חריגה בתחום הזה.
"נכון, אין הרבה פייטניות. מה שעזר לי להיכנס לתחום הוא שגדלתי בבית-שאן, עיירה חמימה שהייתה אפופת פיוטים. זה מה ששרנו בבית הכנסת. בחג העצמאות לפני הופעת אמנים מבחוץ הייתה עולה על הבמה להקה מקומית ושרה פיוטים. כילדה, כל כך אהבתי ללכת עם אבא לבית הכנסת ולשמוע אותם שם עד שבנפשי הדבר".
בשלוש מ-11 מרצועות האלבום מארחת יצחקי זמרות, המייצגות מסורות אחרות, לא רק את שירת יהודי צפון אפריקה שבה היא מעורה. כך בהקלטת "לך אלי תשוקתי", פיוט של רבי אברהם אבן עזרא, מתור הזהב של יהדות ספרד במאה ה-12, שאותו הלחין זה מכבר יאיר גדסי, מצטרפת אל יצחקי גילה בשארי, הזמרת העוצמתית ממושב ישעי, המביאה את סגנון יהדות תימן. ואילו יהדות אשכנז באה לביטוי בביצוע מלהיב של יצחקי עם החזנית עדי ארד ל"אבינו מלכנו", המוכר כל כך.
ההפתעה באלבום, הכולל בין השאר את הפיוט "אל נורא עלילה", שכתב רבי משה אבן עזרא, ממשוררי תור הזהב בספרד, שמבצעת יצחקי, נמצאת ברצועה החותמת אותו. כאן יש מיש-מש מסקרן סביב "שלום עליכם", כשלדברי יצחקי מובאת באלבום גרסה ארמית-אשורית של ד"ר יעקב מעוז למילים שחוברו במאה ה-17 על-ידי מקובלים בצפון אפריקה. והלחן, כמה שלא ייאמן הוא של חסידות מודז'יץ.
יצחקי: "כאן חוברת אלי מדלן אשואבה, זמרת לא יהודייה, החיה במוסקבה והיא שייכת לעם האשורי הקטן, דובר השפה הארמית. מי שחיבר בינינו הוא ד"ר יעקב מעוז, חוקר שלקח על עצמו לחדש את השפה הארמית. יצא לנו שיתוף פעולה דו-לשוני ובינלאומי שבו עשינו חסד לשפה עתיקה, שבה נתקלתי בעבר בלימודי המשפטים שלי".
יצחקי לבית אסולין היא בתם של אנשי חינוך מבית-שאן, שהשקיעו בחינוך של ילדיהם. כך למדה שנים פסנתר קלאסי וסיגלה את עצמה לנגן בכלים אחרים. קריירה מזומרת לא הייתה חלום ילדותה והיא התבלטה יותר בנגינה. "היו זמנים שלא התהדרתי בקול שלי", היא טוענת.
אדן הזינוק שלה לקריירה של זמרת צץ כשיצחקי העבירה את לימודיה התיכוניים באולפנה בכפר-סבא. "לא השלמתי עם זה שמאיתנו, הבנות, נמנע שם לשיר בגלל נוכחות ראש האולפנה והמורים", היא לא תשכח להם. "במקום להקל, הם החמירו והיה בכך פספוס. עם השנים הבנתי שאפשר אחרת. כשהיה היתר להופעות שלי בקונצרטים לנוער של התזמורת האנדלוסית, לקחתי את זה הלאה והרגשתי כנחשונית בין הזמרות הדתיות".
יצחקי הייתה תמיד מקורית. בהיותה בשירות הלאומי קומונרית מטעם בני עקיבא יצרה שיתופי פעולה עם תנועות אחרות, כולל השומר הצעיר. לאחר מכן, כשלמדה במכללה דתית לתואר ראשון בחינוך, שוב היא לא בדיוק הלכה בתלם כשהתפרנסה מנגינת פסנתר בבתי-מלון וגם אפילו משטיפת רצפות בבתים. ולאחר שהיא סיימה באוניברסיטה בר-אילן לימודי משפטים לתואר שני, עם דגש על נושא קניין רוחני וזכויות יוצרים, היא אפסנה את התעודה כדי לנתב את מרצה לקריירה מוזיקלית.
פרסומה הראשון היה באמצע העשור הקודם מהשיר המרטיט "אין לי דבר", שאותו כתבה יצחקי על-פי מכתב שנמצא בחפציו של אחד מחללי מבצע חומת מגן והיה מיועד לארוסתו. יצחקי הקליטה ראשונה את השיר ב-2003 וכעבור שנה פרסם אותו הראל מויאל, זוכה כוכב נולד 2. בהמשך הופיעה יצחקי עם מיטב התזמורות בארץ, הגישה תוכניות רדיו ונתנה את רישומה גם בטלוויזיה.
יצחקי, אם לחמישה, הנראית צעירה מ-45 שנותיה, חיה ביישוב המעורב בית-חורון, שבו חיים יחדיו בהרמוניה חילונים ודתיים. לדבריה, הרמוניה זו שורה גם בזוגיות שלה עם בעלה, דני, איש ענף הביטוח, שהוא חוזר בשאלה. "לדני יש נשמה יהודית גדולה וכבוד עצום למסורת", היא מהללת. "ההתחשבות ההדדית בינינו מהווה נדבך חשוב בהצלחת הזוגיות המעורבת שלנו. הודות לדני התאפשרו לי הופעות רבות בחו"ל, שמהן אני מקפידה לשוב בהקדם הביתה. כי מבחינתי אין כמו הבית".
מילה אחרונה?
"הבה נתפלל שהתרבות תשוב לתקנה ואנחנו, האומנים, נורשה לחזור להופיע. הרי יש אבסורד בכך שמרשים לקיים הפגנות, שבהן אכן ניתן לממש את הזכות הדמוקרטית ומצד שני לא מרשים לקיים הופעות בהיקף הרבה יותר קטן. זה דורש שינוי. וכרגע? - תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".