בימים טרופים של קורונה ובחודש משמעותי לעם היהודי שנע בין ראש השנה ליום הכיפורים וסוכות, אין דבר יותר מתאים מאשר האלבום החדש של יהורם גאון ומשה בן בסט – "עת שערי רצון" שמגיש למאזין על מגש הכסף את פיוטי מורשת יהדות ספרד והלאדינו.
הפיוטים הספרדיים הם חלק אינטגרלי מהמהות, העשייה וההוויה של גאון שכבר משנות ה-60 מזמר, מקליט ומופיע בשפת הלאדינו ונחשב לאחד משגריריה הגדולים ובתקופה כזו טרופה, הצלילים והעיבודים המצוינים והעשירים של אייל מזיג מצליחים ללטף את הלב והנשמה.
את פרופסור בן בסט, למען הכנות, לא הכרתי עד צאת אלבום זה ומסתבר בבריף קצר בקומוניקט שהוא פרופסור למתמטיקה שגדל על ברכי הפיוטים הללו והחיבור הקולי וההרמוני בין השניים משחק לטובתם בביצועם המדויק להפליא לקלאסיקות כמו "מזמור לדוד", "אל נורא עלילה", "לך אלי תשוקתי", "אין כאלוהינו" ו"יה שמע אביוניך". תענוג.
אחרי לא מעט שירים גרועים (לטעמי) שהקליט, לואי עלי הוציא את השיר הכי מעניין שלו עד כה, לא בגלל הטקסט המינימליסטי, אלא בגלל העיבודים וההפקה המוזיקלית המצוינת של סתיו בגר שעושה עבודה מצוינת בניצול טוטאלי של קולו של עלי, הלחן קליט, קצבי ותופס את האוזן משמיעה ראשונה והפאסון והשיק הג'נטלמני בהם מבוצע השיר, חציו בעברית וחציו בערבית, תפורים למידותיו של עלי.
ואם בסתיו בגר עסקינן, שיתוף הפעולה החדש שלו עם נתן גושן (שנקרא Lama Lo) הושק השבוע עם Risky שמשלב פופ, צלילים ים תיכוניים וקצת רגאטון ושובה את הלב ואת האוזן למן השמיעה הראשונה גם מהסיבה שגושן יוצא מאזור הנוחות ומבצע שיר שרחוק מהמקום הטבעי שלו אך נשמע מצוין בביצועו, גם מהתמהיל המוזיקלי המיוחד והכל כך אותנטי וישראלי וגם בשל החיבור המוזיקלי בין שני המוחות המוזיקליים המשלימים זה את זה.
אני לא מחובבי סגנון השירה והכתיבה של נוי פדלון (לאור שיריה הקודמים שהצליחו אמנם אך לא לטעמי) אבל השיר החדש שלה - "זה בסדר" הוא אחד הדברים המרעננים ששמעתי השבוע: גם מבחינת הטקסט הכל כך רלוונטי ואקטואלי לימים טרופים אלו, גם מבחינת מבנה השיר שכולל בית שכל תפקידו הוא להרים לפזמון מתפוצץ וגם מבחינת הביצוע מלא הכנות וחוסר הבכיינות המוגזמת (כפי שלעתים פדלון נוהגת לשיר). כן ירבו.
לאורך הקריירה היא הקליטה פה ושם שירים שפחות התחברתי אליהם באופן אישי, אך אדווה עומר הקליטה ושחררה השבוע את אחד השירים הכי טובים שיצאו בז'אנר הנשמה בשנים האחרונות – "שירת חיי" שכתב והלחין אבירם דרעי.
הטקסט המבריק והנוגע שדוגל בעברית גובהה ותקנית לא נשמע "תלוש" מהלחן המסולסל והעשוי טוב והביצוע של עומר מציג את הווקאליסטיות שלה בשיא תפארתה.
העובדה שהיא דגלה הפעם באיכות גבוהה ולא נכנעה לטרנדים חולפים (כפי שעשתה בעבר, וזו זכותה) ובלי יותר מדי פוזות ודאווינים הביאה את כל הנשמה שלה היישר לאוזני המאזין מצליחה לא רק לרגש אלא גם לצמרר. שיר שראוי לזכות לכמה שיותר אוזניים.
עומר מושקוביץ היא סוג של גאון. אני עוקב בקפידה אחר קטעי הוידאו שהיא משתפת בעמוד הפייסבוק שלה בהם היא מתארת בהומור ובחינניות את הקשיים של להיות זמרת עצמאית בישראל של 2020. השיר החדש "עצות" מזכיר לי קצת את אתי אנקרי של הניינטיז (מימי "לך תתרגל איתה") ומושקוביץ נשמעת לי כמו מנהלת בו דיאלוג בין אם פולנייה דואגת לזמרת צעירה שהולכת עם הלב והאמת שלה.
הלחן הבלתי שגרתי והא-סימטרי במובן מסוים ששובר לא מעט מבנים מוזיקליים שבלוניים מכין היטב את הקרקע לתיאטרליות של מושקוביץ שגם אם לא יצא לי לכתוב על שיריה יותר מדי (אגב, יש לה אלבום חדש בשם "נצטרף לעדר" – מומלץ לעשות צ'ק בספוטיפיי או בשלל הפלטפורמות) –כבר אי אפשר "להתעלם".