רגע לפני שצפו בטלוויזיה בטקס החתימה על הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון, היו אברהם דאוד נונו וננסי כדורי (Khedouri), הנמנים עם הקהילה היהודית בבחריין, מלאי התרגשות. "אני מאוד רוצה לבוא לבקר בישראל", אומר נונו, ראש הקהילה היהודית בבחריין, בשיחה טלפונית. "גם חברים שלי רוצים מאוד לבקר בירושלים. ברגע שזה יתאפשר, מיד נגיע לבקר. סבתא שלי קבורה בישראל ואני רוצה לבקר בקבר שלה".
"זה אירוע היסטורי לאזור", מוסיפה כדורי, חברת פרלמנט ונציגת הקהילה היהודית שם. "אנשים רבים מדתות שונות הביעו כולם את התרגשותם מיוזמה זו. התקווה היא שכולנו נחיה בעולם של שלום. צריך להעריך את מאמצי המדינות להגיע להסכמים".
נונו, 60, וכדורי, 46, גרים במנאמה, בירת בחריין. "מקורה של הקהילה היהודית בבחריין הוא בעיראק", מספר נונו, שכיהן בעבר כחבר פרלמנט במשך שתי קדנציות, החל מ־2001. "סבא שלי הגיע לבחריין מעיראק בערך בשנת 1890.
הוא היה אז נער צעיר. אמו נפטרה בעיראק, אביו התחתן שוב. הוא לא היה מאושר עם אמו החורגת והחליט לעזוב. בחריין באותה עת הייתה מדינה שממנה ניתן היה לעבור לאירופה, תמיד הייתה עבודה בבחריין, ולכן סבא בחר להגיע אליה. במקביל החלו להגיע גם יהודים נוספים. היו כ־800 יהודים שגם בנו בית כנסת בבחריין.
בשנת 1948, כשהוקמה מדינת ישראל, היהודים החלו לעזוב. גל שני של יהודים עזב את בחריין עשר שנים לאחר מכן, בין היתר כי הקהילה נהייתה מאוד קטנה, ואם למשל היו לך בנות, לא היה לך עם מי לחתן אותן".
"לאחר שאבי נפטר, התחלתי לנהל את העסק המשפחתי בתחום של יבוא ויצוא", מספרת כדורי. "כתבתי גם ספר שכותרתו 'מראשיתנו ועד היום', המתאר את ההיסטוריה של הקהילה היהודית במדינה. זכיתי להיות ממונה על ידי הוד מלכותו למועצת השורא (הבית העליון בפרלמנט של בחריין – א"ש).
בין היתר אני מכהנת בוועדת חוץ ובוועדת ביטחון וביטחון לאומי. זו זכות להיות חלק מתהליך קבלת החוקים יחד עם עמיתיי. כולנו נהנים משוויון וחופש ביטוי, ואנו ממשיכים לשאוף לנסח חוקים הוגנים, שמשרתים את טובת מדינתנו ואת טובת כל האזרחים, ללא קשר להבדלים דתיים".
ללא אפליה
ממלכת בחריין היא מדינת אי מזרח־תיכונית, הממוקמת במפרץ הפרסי, בדרום־מערב אסיה, בין ערב הסעודית וקטר. במאה ה־19 היווה האי מרכז מסחרי, ומשפחות של סוחרים יהודים הגיעו אליו מאיראן, מהודו וכאמור מעיראק.
בשיאה מנתה הקהילה היהודית 1,500 איש. בזמן מלחמת העצמאות וכן במלחמת ששת הימים התקיימו במדינה מהומות אלימות נגד היהודים. כיום נותרו בה כ־50 יהודים, המורכבים משבע משפחות, ויחסיהם עם המוסלמים נחשבים טובים.
"רוב היהודים גרים כיום בעיר הבירה, וחלק קטן מחוץ לעיר", אומר נונו. "רוב היהודים הם עצמאים בעיסוקם, בעיקר נמצאים בעסקי הבנקאות והחלפת מטבע. הם לא בהכרח אנשים עשירים. רובם ממעמד בינוני, מנהלים חיים פשוטים ולא ראוותניים".
"לאורך השנים יהודי בחריין עבדו במקצועות שונים בבניין 'באב אל־בחריין' (שער בחריין, הנמצא בפתח שוק מאנמה), יחד עם אזרחים אחרים מאמונות שונות", מתארת כדורי. "כל העסקים, התעשיות והמקצועות הותרו תמיד ליהודים ולאוכלוסיות מדתות אחרות.
במשך שנים רבות בחריין הייתה מרכז מסחר בינלאומי, וסוחרים יהודים הצליחו למלא תפקיד משמעותי בבניית כלכלת מדינתם. הם סחרו דרך בחריין עם מדינות בכל רחבי העולם. הסוחרים היהודים מכרו טבק, שמן זית, בשמים, אלקטרוניקה, טקסטיל ועוד.
היו כאלה שהיו מחליפי כספים או שהועסקו כיועצי בנק וכקופאים ראשיים, בעוד אחרים עבדו בחברת הטלקומוניקציה, בחברת הנפט. חלקם היו מורים בבתי הספר הציבוריים והפרטיים. נשים יהודיות עבדו כמורות או כאחיות. היהודים גם מכרו טקסטיל מדלת לדלת ותפרו".
בהיותו ילד, נונו למד בהתחלה בבית ספר מוסלמי. "אחר כך ההורים שלחו אותי ללמוד באנגליה, שם ספגתי גם תרבות נוצרית", הוא מספר. "בעצם ספגתי בחיי שלוש תרבויות: מוסלמית, נוצרית ויהודית".
כיום נונו הוא בעלים של חברה המספקת שירותי משרד, ביטחון וניקיון. הוא נשוי ואב לשני ילדים שלמדו בחו"ל וכעת מחלקים זמנם בין אנגליה לבחריין. יש לו שני אחים שגרים בבחריין עם משפחותיהם. "אנחנו קבוצה נחמדה", הוא מתאר ומספר שבית הכנסת שאליו הם מגיעים להתפלל בעיקר בחגים נמצא בעיר הבירה.
"בשנה שעברה, כאשר הרב הראשי לשעבר, שלמה עמאר, ביקר בבחריין בביקור מיוחד, לקחתי אותו לבית הכנסת. הרב מאוד שמח לראות את בית הכנסת", הוא מספר. "אנחנו מגיעים לבית הכנסת בעיקר בחגים, כי בימי חול קשה להגיע למניין של עשרה אנשים. עכשיו משפצים את בית הכנסת ובונים בו גם מוזיאון שיהיה פתוח למבקרים".
על רקע ההסכם, נונו כבר הספיק לשוחח בטלפון עם יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק (בוז'י) הרצוג. "דיברנו על כך שיש הזדמנויות נפלאות עכשיו", הוא מספר. "בוז'י שאל אם אנחנו צריכים עזרה עם בית הכנסת. הבעיה שלנו היא שהקהילה מאוד קטנה. אנחנו צריכים שיגיע לכאן רבי, צריכים שילמדו אותנו איך לקרוא עברית ולכתוב עברית. אני יכול להתפלל בעברית, אבל לא יודע לדבר עברית".
כיצד נראים יחסיכם עם השכנים הערבים?
כדורי: "הקהילה היהודית בבחריין תמיד השתלבה היטב במרקם החברתי שסביבה. אנו חולקים יחסי ידידות טובים ומוצקים עם שכנינו. התברכנו בלחיות במדינה המכבדת את חופש הדת. אחד הנושאים הדחופים ביותר שיש לטפל בהם כיום בעולם הוא טיפוח ההבנה בין אנשים שונים, בין אמונות. אין ספק שבחריין מהווה את הדוגמה המובילה לכך".
נונו: "היחסים מאוד טובים. אנחנו רואים את עצמנו כבחריינים ערבים־יהודים. אנחנו באים מהתרבות הערבית והשתלבנו טוב עם הבחריינים. יש לי חברים מאוד טובים מוסלמים. רוב החברים שלי הם מהזרם השיעי של האסלאם".
אתה מדבר איתם על פוליטיקה?
נונו: "לא, אין לנו צורך בכך. בבחריין אנחנו מאוד מכבדים זה את דתו של האחר. אני יודע בבירור מהמוסלמים שבשבילם זה לא משנה מה הדת שלך. זו הבחירה שלך והחיים שלך, ואין להם התנגדות לדת של אף אחד. כאמור, כשהרב עמאר הגיע לבחריין, הלכנו לבית הכנסת. הוא קצת חשש, ואמרתי לו: 'אל תדאג, פה כל אחד מכבד את הדת של האחר'".
את מלך בחריין, חמד בן עיסא אל־חליפה, מתאר נונו כ"אדם מאוד נחמד, נדיב ומאוד מודרני. הוא מוביל דמוקרטיה בבחריין", הוא אומר.
"ההיסטוריה של ארצנו מוגדרת על ידי הוד מלכותו בציטוט הבא: 'בממלכת בחריין כל התרבויות והאמונות חיות זו לצד זו במשך מאות שנים, וכיום אנו שמחים לחיות בחברה רב־תרבותית ורב־דתית. אנו מכירים במגוון זה כעובדה טבעית של חיי היומיום בארצנו'", מספרת כדורי.
"יש לנו בבחריין דו־קיום פעיל, שלפיו מערכות יחסים מתאפיינות בהכרה ובכבוד למגוון אנשים ובחיבוק פעיל של שונות. ישנן הזדמנויות שוות לכולם. דו־קיום מסוג זה מטפח שלום ולכידות חברתית המבוססים על צדק, שוויון והכלה. אזרחי בחריין, בין אם הם מוסלמים, נוצרים, הינדים, בהאים, בודהיסטים, סיקים או יהודים, ממשיכים לחיות ביחד ונשארים משפחה מאוחדת.
מה שמלכד את המשפחה הזאת זה אמון, כבוד, אהבה ורגשות אמיתיים של אחווה. כולם רשאים להציג בחופשיות את סמלי דתם, כולם משתלבים היטב במרקם החברה, ומעולם לא הייתה שום אפליה. למשל, בעת מילוי בקשות לעבודה, קידום, הכשרה והלוואות מעולם לא ביקשו לפרט דת".
תועלת כלכלית
טקס חתימת ההסכם כאמור מפתח בקרב חברי הקהילה היהודית בבחריין ציפיות ותקוות לעתיד. "כולנו מאוד מתרגשים", אומר נונו. "לא ציפינו לזכות לראות זאת בעידן שלנו. זה פשוט נפלא. אולי עכשיו אני אוכל לבוא לבקר בישראל, ואולי ישראלים יבואו לבחריין".
יש לך משפחה בארץ?
"כן, אלה שעזבו את בחריין ב־1948 וב־1956 גרים בישראל. אני לא בקשר איתם. רק כשמישהו נפטר, אז מדברים עם המשפחה. הייתי בישראל רק פעם אחת בביקור ניחומים. אבל זה היה ממש מזמן".
נונו צופה כי ההסכם יוביל גם לשיתופי פעולה כלכליים בין המדינות. "יש לנו למשל ענף דיג, אבל אנחנו צריכים שיתופי פעולה בתחום הזה, צריכים את הטכנולוגיה לפיתוח חוות דגים שמאוד טובה בישראל", הוא אומר. לדבריו, ישראלים יאהבו את בחריין. "המנהגים שלנו מאוד יפים. אנחנו מאוד מכבדים אנשים", הוא מספר. "בחריין גם לא יקרה. הממשלה מעודדת ייצור מקומי, ואנחנו זולים לעומת האזור".
"שתי המדינות יוכלו להפיק תועלת מהכלכלות המתקדמות של שתיהן ומשיתוף פעולה בתחומים שונים", אומרת כדורי. "אין ספק שיהיו יותר השקעות זרות, מכיוון שלמדינה שלי יש הרבה מה להציע".