"ככה זה". איזה צמד מילים גאוני ומעצבן ונכון וישראלי כל כך. ככה זה – תשובה אחת שמתאימה למיליון שאלות: למה יש סגר? למה הגיהינום הזה בחוץ? למה אני לא בתאילנד עכשיו? ככה זה. פשוט ככה זה.
ואת כל אלה: הגאונות, החירפון, הכנות, השעמום והישראליות הטהורה – גיבשו יחד דנה מודן ואסי כהן לתוך עונתה השנייה של סדרת הדרמה שלהם, שנחשו מה שמה, אשר עלתה אמש ב yes.
יותר משנתיים חלפו מאז סיום העונה הראשונה של "ככה זה", בה נחשפנו לדמויותיהם של כהן ומודן, המשחקים את הגיבורים הראשיים: הוא גבר גרוש ואב לשניים, היא רווקה בת 40. הם שכנים. הייתי שמחה לנקוב בשמותיהם ולהקל על עצמי בתיאור, אך שמותיהם לא התגלו לנו עד עצם היום הזה. למה? ככה זה. חייהם משתלבים זה בזה באופן מפתיע ולא צפוי, ומאז הם שומרים על קשר חברי מוזר, שהגיע לשיאו בסצנה האחרונה של העונה הקודמת - נשיקה סוערת באמצע מסיבה של ילדים בני ילדים בני 20.
העונה השנייה מתחילה, הם ביחד. לא מתעכבים על הסברים – זה פשוט ככה. והם עוברים את חייהם יחד, נוטפים כיעור ואותנטיות כה יום יומית ומוכרת. האמא הקפריזית (תיקי דיין), הגרושה המטורפת (דורין אטיאס), הבת הבלתי נסבלת (קים אור אזולאי) וחבורת החברים המגניבה-מביכה שבגיל 40-50 עוד מוצאת עצמה מסניפה ובולעת סמים במסיבת אוזניות שארגנו לעצמם, לא לפני שהספיקו לצחוק על קולונוסקופיה שאחד מהחבר'ה הולך לעבור. חיים, אתם יודעים.
וזהו, כך אנחנו עוברים מפרק לפרק – מלווים את השניים בחייהם המסורבלים, בין מועקה למועקה, כשהם מתמודדים עם החיים בגמלוניות, בצחוק ובזעם – ופולטים "על הזין שלי" בכל פעם שהכל מתפרק. אין טוויסטים מיוחדים, אין סיפור קורע לב, שלא נדבר על מתח – הדרמה הגדולה ביותר מצפייה בשלושת הפרקים הראשונים היא כשהשכן מהקומה למטה חוסם את החניה. הכל אפור, ומדי פעם נזרק לאוויר איזה משפט אייקוני חריף שמעלה גיחוך, תזכורת לצמד הכותבים המוכשר והחד שמנצח על הכל.
אז מדוע דווקא לתת לה צ'אנס? כי היא כובשת בדרכה. כהן ומודן שחקנים מהטופ-ליסט שיש כיום – כנים, משכנעים וכריזמטיים להחריד. לכך מתווספת העובדה שמרבית מהקאסט רחוק מלקבל את הטייטל "שחקן", כדוגמת רותם כהן או דורין אטיאס – ועם זאת הם משתלבים בהרמוניה מפתיעה ויחד מייצרים קאסט מקורי ואמין במיוחד. אבל זו לא הסיבה היחידה לאהוב את "ככה זה".
לא קל להשיק היום סדרות, ההיצע עצום וכמות הסחות הדעת בלתי נתפסת, לכן אך מתבקש שינסו היוצרים לספח איזשהי חלקה שאיש לא מצא: דוקו מטורף, מדע בדיוני, ריגול, פשע – אתם יודעים, המתכון הבטוח ללהיט של נטפליקס. ב"ככה זה", זה בדיוק ההפך. הספויילר הגדול ביותר שנוכל לקבל הוא שבסוף כן גילו לו בקולונוסקופיה גידול בערמונית. שמחת זקנתי. וזה – זה השיחוק בעיניי.
היוצרים (כהן, מודן והבמאי רם נהרי) לא מנסים למצוא חן בעיני הצופים. הם מספרים את הסיפור שלהם, ואם לא אהבתם – פאק איט. הבחירה הזו נעה על התפר שבין מתנשאת לאמיצה – אך בשורה התחתונה, זה עובד. למרות שההומור לא מדבר לכולם (אך מבריק בעיניי), התסריט לא תמיד מהודק, הקודים החברתיים לא תמיד מתקיימים ולפעמים – גם אין הרבה פואנטה. אך גם כל אלה לא מצליחים להפחית מהגיבורים שובי הלב, העלילה המציאותית והצפייה הלא מחייבת: כל פרק הוא מעין קפסולה של 20 דק' (אולי לא הזמן להשתמש במונח הזה), וממש אין צורך לצפות בעונה הקודמת בשביל להבין את הנוכחית, אפילו לא בפרק הקודם.
אז לא, "ככה זה" היא לא סדרה שחובה לראות, לא קלאסיקה ובוודאי שלא מאסטר-פיס, אך למי יש זמן וכוח למאסטר פיס עכשיו? הנה לנו שחקנים אדירים כמו כהן ומודן, תסריט ציני, קורטוב מירמור חינני ושגרה יום-יומית בלי מסיכות וקורונה. כרגע, אני לא זקוקה לשום דבר מעבר. ככה זה טוב לי.