קול מהעבר טלטל אותי לרגע. היה זה כשמהטלפון הנייד שלי - שאליו מעבירה, אינני יודע איך, עמותת "שיר עד" משירי העבר - בקע השיר "הנך יפה רעייתי" בביצוע אפוף תום צובט לב של מלחינו, יוסף מוסטקי. מן הסתם רובכם אינם יודעים עליו, או לכל היותר מתבלבלים בינו לבין קרובו הצרפתי הנודע, ז'ורז' מוסטקי, אך כעיתונאי צעיר הייתה לי הזכות המפוקפקת להיות עד לרגע שבו נדחק באבחה אכזרית ממעמדו כזמר שלהיטיו רצו שבועות במצעדי הפזמונים אל נבכי ההיסטוריה.
50 שנה עברו מאז, שבהן תהיתי לא אחת מה עלה בגורלו של מוסטקי ואיכשהו בהגיעי לראיונות בבאר-שבע, עירו אז והיום, לא הסתייע בידי לפגוש אותו. הפעם, דווקא בעיצומם של ימי הקורונה, לא ויתרתי והצלחתי לאתר אותו טלפונית. מוסטקי, 81, חביב ומסביר פנים כבימי עלומיו, אבל אחרי זמן כה רב כבר איננו זוכר הכל במדויק והמידע על אודותיו, כולל בוויקיפדיה, איננו חף משגיאות. לשמחתי, בידיי הכתבה שפרסמתי עליו ב-15.2.71 וקרוב להתרחשויות היא נאמנה לאמת.
הוא, נצר למשפחה ממגורשי ספרד, שמפחד מפני הגרמנים היגרה מהאי קורפו ביוון למצרים, נולד בקהיר ב-3 בינואר 39'. אם התאריך נראה לכם מוכר, זה לא מקרי. "אני ואריק איינשטיין נולדנו באותו יום", מעיר מוסטקי. בהיותו בן עשר פרעות ביהודי מצרים בתקופת מלחמת העצמאות הניעו את משפחתו להימלט ארצה דרך איטליה. כאן הייתה אחת המשפחות הראשונות שהתמקמו בבאר-שבע, תחילה באוהל ולאחר מכן בדירת שיכון פצפונת, שבה הצטופף עם הוריו ועם אחיותיו.
"אני זוכר את עצמי הולך גם בימי חורף קרים לבית הספר במכנסיים קצרים ובלויים ומכין שיעורים לאורה הקלוש של עששית-נפט עלובה", שחזר ב-71'. "כבר אז להטה בקרבי אהבת המוזיקה, שהייתה הדבר הקרוב ביותר ללבי. כשלא היה עדיין אצלנו רדיו, הייתי משוטט ברחוב ונצמד לחלון שממנו בקעו צלילי מוזיקה קלאסית".
לחיי העוני הצטרפה הקדרות שתוך שלוש שנים ירדה על משפחתו עם מות אמו בטרם עת. "כדי לעזור בפרנסה, הפסקתי את הלימודים שאותם השלמתי אחר-כך בקיבוץ", מעיד מוסטקי, שבאותם ימים הושפע מהמוזיקה של הבדואים שבאו לבירת הנגב. בד בבד הוא היה פעיל בקן השומר הצעיר, כשעם חבריו לגרעין הגיע עם גיוסו לנח"ל לקיבוץ ניצני-עוז, שם חיבר עם ל המשורר המקומי עמירם קופר את "סתיו קרב ובא", שירו הראשון שהוקלט ועסק בבצורת, המוכרת לחקלאי הנגב.
הזינוק שלו לקריירה החל תוך זמן קצר כשעבר עם חבריו לקיבוץ רוחמה, שם היה חבר במשך חמש שנים. "זאת הייתה תקופה שעיצבה את הדמות שלי", מציין מוסטקי שעבד שם כפלח וכלולן והשתלב בחיי התרבות במשק. לקראת חגיגת הכלולות של הבן הראשון של הקיבוץ הוא התבקש לנסות לחבר שיר. "קח פסוק מהתנ"ך ואולי תצרף אותו לאיזו מנגינה של מוצרט", כך הוצע לו. "למה לי מוצרט?", תהה ותוך דקות הבשיל אצלו הלחן היפהפה שלו ל"הנך יפה רעייתי", שעד יום עומד בכבוד מול לחניהם לפסוק משיר השירים של מלחינים ידועים ממנו, בהם ידידיה אדמון, אמיתי נאמן, נעם שריף, מיקי גבריאלוב ועידן רייכל.
פעם, בשעת בין-ערביים, כשמוסטקי עבר ליד חדר האוכל של הקיבוץ, הוא שמע צלילים נפלאים של פסנתר. הוא נכנס פנימה, החמיא למנגן ובחברמניות אופיינית שאל לשמו. "אני המורה למוזיקה במוסד החינוכי של הקיבוץ", נענה. "שמי שמעון כהן".
מאחר שכהן כבר היה ידוע בעיבודיו, מוסטקי רץ נפעם לחדרו להביא לפסנתרן את תווי שניים משיריו, שהתווה לו אחד מחברי המשק שהיה יודע תווים. כהן אך ראה אותם ועל המקום ניגן את שירי שיר השירים "הנך יפה רעייתי" ו"מה יפו דודייך". כששאל לזהות מלחינם, מוסטקי הצביע על עצמו בענווה. אז כהן הוסיף ושאל אם ניסה לשלוח את השירים לפסטיבל הזמר והוא השיב בשלילה, תגובתו של כהן הייתה מפתיעה. "אתה טמבל!", ירד על מוסטקי. "יכולת לזכות בפרס הראשון בפסטיבל!"
מוסטקי התנחם בכך שכהן העביר את שני השירים לביצועה של נחמה הנדל, הזמרת אהובת הקהל דאז.
זה לא כל הסיפור מרוחמה. יום אחד הביאה למוסטקי שכנתו שם ספרון של שירים. הוא עלעל בהם וכשכולו נרגש התוודע לשיריה של רחל. מביניהם צד מיד את תשומת לבו השיר "זמר נוגה" ("התשמע קולי?") והפליא להלחין אותו בשעה ששמוליק קראוס, שאז חי בבאר-שבע, עדיין לא חלם להיות המלחין הנודע בעתיד. לבד מביצועו של מוסטקי, התפרסם השיר בביצועם המקסים של "הפרברים". יש גרסות סותרות לגבי איך שהגיע אליהם, אבל נראה שגם כאן היה מעורב כהן, שידע כי חברו, נחום היימן, חיפש שירים לתקליט הראשון של הצמד, שאותו ניהל מוזיקלית.
ובאשר לקראוס, שלחנו ל"זמר נוגה" שם בצל את לחנו של מוסטקי, זה טוען שמדובר בשתי אופרות שונות לאותן מילים של שיר: "אם הלחן שלי קלאסי, הלחן של שמוליק, שהתפרסם ב-67' עם 'החלונות הגבוהים', כמה שנים אחריי, בכיוון רוק".
נפגשתם?
"באחרית ימיו פגשתי אותו בשפת הים של תל-אביב. הוא טען ש'זמר נוגה' שלי יותר יפה משלו".
אולי הוא רמז למשהו?
"אולי".
ב-61' הכיר מוסטקי ברוחמה את האישה של חייו, ששמה רחל כשם המשוררת. היא, עולה חדשה ממרוקו, שהייתה שם פעילת עלייה, באה לאולפן שבקיבוץ והשניים התאהבו ונישאו כשחופתם הוצבה על גבי קלשונים. היא משכה העירה. מוסטקי יודע שלו היו עוברים לתל-אביב, אולי היה זוכה לקריירה משמעותית יותר, אבל הם הצטרפו למשפחתו בבאר-שבע, שאליה הם הגיעו חסרי כל. היא החלה לעבוד בבירת הנגב כאחות בבית החולים, בעוד שהוא עבד כטרקטוריסט ולאחר מכן כגובה במשרד השיכון.
בערבים הופיע במלון "נאות מדבר", שנפתח בעיר זה מקרוב. במלחמת ששת הימים התפרסם מחדש. "ערב המלחמה ריכזו אותנו, האומנים, לקראת ההופעות לחיילים", משחזר מוסטקי. "שם הבחין בי רן אלירן ותקע לידיי את המילים של עמוס אטינגר לשיר 'הם לפנינו שוב' ("ישראל 67'"). 'אני צריך לחן עד הבוקר', ביקש. 'למה לך לחכות עד הבוקר אם תוכל לקבל מיד?', השבתי לו. הוא חשב שאני צוחק, אבל תוך עשר דקות כבר היה לו לחן שהפך בשעתו ללהיט ענק".
בעקבות השיר הוציאה לו חברת "סי.בי.אס" ב-69' את תקליטו היחיד "מוסטקי איש באר-שבע שר את שיריו". תלמה אליגון, עובדת החברה דאז, כתבה לו את מילות השיר "באר-שבע עירי", הגם שזו מעודה לא הייתה עירה. ה"פצצה" של התקליט היה השיר "ים ושקיעה" שאת מילותיו כתב שמונה שנים קודם לכן עמירם גיטהיים בהיותו מורה לספרות ברוחמה. השיר, שאותו כבר הקליטו עליזה עזיקרי ו"העמרנים", דהר שבועות בביצועו במצעד הפזמונים, כשהשריקה בראשיתו הייתה סימן ההיכר שלו.
כאן קרה משהו למוסטקי. אחרי "ים ושקיעה" הוריד נסיך הדרום הילוך והתמסר לכלכלת משפחתו - הרעיה רחל והבנים גיורא, אורי וגלעד. בעוד שבעירו המשיך להיות ידוען, הוא נשכח עד מהרה בשאר הארץ. זכורה לי הפאדיחה שאירעה לו בצוותא. "מכרתי רק עשרה כרטיסים", דיווחה לולה הנצחית של המועדון. "עוד לא קרה שביטלנו ככה הופעה", אמרה. בעודו המום, דרש נגן האורגן שגויס להופעה, מלחין ידוע שלא אגלה את שמו, את מלוא שכרו במקום.
"אני מרגיש כאילו שבאתי להתמודד עם טחנות-רוח", הלין אז מוסטקי במבוכה. "פתאום נראה לי הבידור כמו מכונה מסחרית ומפחידה. זה גם בגלל הרדיו. העורכים שחדלו להשמיע אותי ללא כל סיבה הם שגרמו לכך שהאולם בצוותא קיבל את פניי כשהוא ריק".
מוסטקי לא שב לחפש שם את מזלו, בוודאי לא חשב לעקור לתל-אביב. "אידיאליסט!"" אמרה עליו לא פעם רעייתו רחל. באחרונה התפרסם ב-75' כשהלחין להפועל באר-שבע את שיר האליפות הראשונה של הקבוצה. מאז התרכז בפעילות מוזיקלית בעירו. בין אלה ששיתף איתם פעולה שם הייתה בת העיר, יהודית רביץ. ב-2010 הוכתר מוסטקי כיקיר העיר באר-שבע. כעבור שנתיים קיבל מאמ"י, איגוד אמני ישראל, פרס מפעל חיים, שלו הוא ראוי לא רק הודות לשיריו, אלא גם הודות לפעילותו המוזיקלית רבת השנים בבאר-שבע.