המראות של הסגר הראשון בפסח לא חזרו על עצמם בראש השנה. בליל הסדר הכבישים והמדרכות היו כמעט שוממים מכלי רכב והולכי רגל. הפעם, בראש השנה, תנועת כלי הרכב הייתה אומנם דלילה, אבל המדרכות, השדרות, הפארקים והטיילת התל אביבית - היו שוקקים הרבה יותר.
היעדר הקונצנזוס לגבי הסגר השני בא לידי ביטוי ביותר יציאה מהבתים.
היו שיצאו מבתיהם לקרובי משפחה וחברים. "אחותי מתגוררת במרחק של שני קילומטרים מהבית שלי. אף אחד לא ימדוד על הסנטימטר", סיפרה תושבת ראשון לציון.
"בפסח הילדים והנכדים הגיעו לחצר ודיברתי איתם מהמרפסת. עכשיו חם מאוד והם נכנסים אליי הביתה. אי אפשר כל הזמן להסתגר לבד", סיפרה תושבת תל אביב ותיקה. "לפחות הפכתי ליותר טכנולוגית. בערב החג דיברתי עם הילדים והנכדים דרך הזום. לפני חצי שנה לא ידעתי שיש בכלל דבר כזה".
לקראת תחילת הסגר, ביום שישי בשעה 14:00, נוצרו תורים בסמיכות לבתי קפה. "מי יודע מתי נוכל שוב פעם לשבת ולשתות מחוץ לבית. זו ההזדמנות האחרונה", סיפרה צעירה שהגיעה לבית קפה ברמת גן על רקע התור הארוך.
היה גם אחרים, בעיקר מבוגרים יותר, שחששו לצאת. "אני יוצא רק להליכה קצרה ליד הבית ופוחד להיות ליד אנשים אחרים. כל אחד יכול להיות נשא של הקורונה", סיפר תל אביבי ותיק. "ההסתגרות בבית קשה, והפעם החלטתי לצאת כל יום להליכה קצרה. כמה אפשר להיות בין ארבעה קירות?".