לא ייאמן, אבל לפניכם סיפורו של אחד מניסי עידן הקורונה. תחילה בשעה שענף התיאטרון קרס, הצליח "התיאטרון העברי" להימנע מהמפולת ולהמשיך לפעול. "למזלי יש לי אשה מאוד חכמה", כך משבח מנהלו של התיאטרון, גדי צדקה, את המנהלת האמנותית שלו, פנינה ברט-צדקה. "היא אמרה שאם לא מרשים לנו להציג באולמות, נהפוך את חצר ביתנו, בבנימינה, לתיאטרון. הנחנו בחצר 'דק' והצבנו מערכות הגברה ותאורה, גם חילקנו את החצר לקפסולות עם כיסאות בהפרדה".
והקהל בא?
"למרבה ההפתעה, שטף הקהל שהגיע הותיר אותנו המומים. הקהל מדווח על הנאה לא פחותה בחצר מאשר באולם תיאטרון ממוזג. במקביל נפתח לנו ליין מפתיע של הצגות-חצר בכל רחבי הארץ. זהו תיאטרון-קיץ במיטבו. כשראיתי בלונדון הצגות בפארקים, הבנתי שעוד יש לנו מה ללמוד מהבריטים זמן רב לאחר תום המנדט. אנחנו לומדים ומיישמים. וכך, אם הסגר לא יתארך, נקיים בחול המועד סוכות פסטיבל קומדיה של שתי הצגות לערב אצלנו בחצר".
אם יש לכם, כביכול, "אולם-בית" בחצר, לשם מה היה עליכם לרכוש בשבוע שעבר את "תיאטרון הצפון"?
(צוחק) "איך אומרים? - יחי ההבדל הקטן. אם בחצר מותר להכניס עד מאה איש, מה שמאפשר לתיאטרון לפעול, לשחקנים - לשמור על כושר ולקהל - לא לאבד את האמון בתיאטרון, בתיאטרון הצפון יש מקום לקהל של 1,100 איש".
יש כאן מהלך מרחיק לכת. התיאטרון בקרית חיים, המוכר כאבן שואבת לחובבי התרבות בצפון המדינה, לאחר שהסתבך בחובות בהיקף של כ-13 מיליון שקל, יהפוך לאולם הבית של התיאטרון העברי ויעביר אליו את 21,000 המנויים שלו באחד ממפעלי המנויים הגדולים בתיאטרון הישראלי.
"התיאטרון העברי הוא כיום תיאטרון רפרטוארי מצליח מאוד, המציג כ-400 הצגות בשנה, מה שמציב אותנו במרכז הטבלה של התיאטראות במדינה", אומר צדקה. "אם עד כה הצגנו בעיקר בהיכלי התרבות ברחבי הארץ, עכשיו אם לצרף אליהם את אולם הבית החדש שלנו, נוכל לפחות להכפיל את מספר ההצגות, תוך השמת דגש על האיכות ועל הרלוונטיות שלהן".
מתוך היכרות אתך ועם רעייתך, פנינה, אני יודע שאינכם טייקונים. איך תעמדו ברכישה?
"ממש איננו טייקונים. כל מה שיש לנו הוא ממעשי-ידינו ומעמל כפינו. בעשר אצבעות הגענו למה שהגענו וכך נמשיך. קיבלנו תהליך פריסה נוח של התשלומים, שיאפשר לנו לעמוד בתנאי הרכישה".
מהסיפור המרהיב של צדקה אולי יעשו פעם הצגה, אם לא מחזמר. גדי, 54, כסוף השיער, נולד בשכם למשפחה שומרונית, שאיתה עבר לחולון לאחר מלחמת ששת הימים. הוא גדל כישראלי לכל דבר תוך שמירת הזיקה לעדה, כולל עליות לרגל לזבח הפסח בהר גריזים. צדקה לא חלם להיות שחקן ולהקה צבאית לא באה בחשבון מבחינתו. "רציתי להיות לוחם מעולה", מספר צדקה ששירת בצנחנים.
כשהשתחרר, עסק בשיווק מוצרי נייר. "זה היה עיסוק ששכרו בצידו, אבל לא סיפק אותי", הוא מעיד. "יום אחד הזמינה אותי ידידה לצפות בתיאטרון הקאמרי בהצגת 'המלט' בביצוע אנסמבל 'עתים'. כשהאור באולם כבה והבמה הוארה, הבחנתי לראשונה בין השחקנים בפנינה, ששיחקה שם את המלכה גרטרוד. לא יכולתי להסיר את מבטי ממנה. 'אני אתחתן איתה!', אמרתי לידידה שלצידי והצבעתי על פנינה שעמדה על הבמה כמו מלכה אמיתית".
צדקה לא הסתפק בהצהרתו היומרנית, לכאורה. כשירד המסך, ניגש אל מאחורי הקלעים והמתין לה. "כשפנינה יצאה מהבמה וירדה במדרגות, נעצתי בה מבט והיא, המלכה בכבודה ובעצמה, מעדה במדרגות", הוא נזכר. "הסובבים אותה סייעו לה לקום ואני עשיתי אחורה פנה ויצאתי".
בהשפעת הרושם העז של ההצגה ההיא צדקה, כאמור איש-שיווק נטול יומרות אמנותיות, מיהר לגשת לבית צבי כדי להירשם ללימודי משחק. כשנשאל מה הביאו לשם, השיב ש"זה בוער לי בעצמות". צדקה לא למד שם את מלוא שלוש השנים. לדבריו, קיבל יום אחד פנייה מפתיעה מהבמאית רנה ירושלמי, מנהלת עתים, שחיפשה בנרות רומיאו להצגת "רומיאו ויוליה". הפנייה אליו, תלמיד המשחק, הייתה כרעם ביום בהיר. הוא רק שאל מי תשחק את יוליה. כששמע שזאת תהיה המלכה שבה התאהב ב"המלט", החסיר פעימה. "מצאנו לך את רומיאו!", הודיעו לפנינה. תוך שנה נישאו.
פנינה, בת להורים ניצולי שואה, שגדלה בקיבוץ בית-זרע בעמק הירדן, מבוגרת מגדי בלא פחות משמונה שנים. שערותיו שהכסיפו בטרם עת גישרו על הפערים. בצבא שירתה כמדריכת טירוניות ולאחר שחרורה, למדה תיאטרון בסמינר הקיבוצים ושיחקה עשר שנים באנסמבל עתים, שם פגשה את רומיאו שלה. "גדי נראה לי בהתחלה כשחקן כדורגל", היא נזכרת. "מהר מאוד קסם לי לא רק בן האדם שבו, אלא גם הידע המעמיק שלו בתורה וביהדות".
לדבריהם, התיאטרון העברי שלהם קם ברגע שבו הם נפגשו ועד שיתחילו לפעול בתיאטרון הצפון הוא ממוקם בצמוד לביתם בבנימינה, ש"אליו עברנו כדי להיות קרובים לאדמה ולטבע". בין הפקות התיאטרון העברי במרוצת השנים - רובן בבימויו של צדקה -"איש חסיד היה", "ילדי הצל", "גטו", "אנטיגונה", "אהבת רחל" (על רחל המשוררת), "לרקוד עם אבא" ו"לשם ובחזרה", על שבויים שנפלו בשבי המצרי. את המחזה כתב צדקהעם יהונדב, 25, הבכור מבין שלושת ילדיו, שמסייע לו בתיאטרון.
"זה לא פשוט להקים תיאטרון, זו משימת חיים ומשהו שלוקח כוחות נפש מהגוף", אומר צדקה. "לכן, טוב לי לעשות את זה בשניים עם פנינה. אנחנו מביאים לתיאטרון הצפון תיאטרון רפרטוארי יוצר, מקורי, ישראלי ועברי, שמתרכז בנושאים הקשורים לעם הזה ולהוויה שלו. כמו כן נקים בית ספר לתיאטרון, שיהיה היחיד מתל-אביב צפונה. בוגריו ישתלבו בהצגות התיאטרון העברי".
צדקה את צדקה מתכוונים לפתוח את פעילות תיאטרונם בתיאטרון הצפון עם "אור", הצגה מוזיקלית מאת ובבימויו של גדי צדקה, שתביא את סיפורה של שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי, בהשתתפות נאוה מדינה, קרן הדר, טל גורדון, עמי ויינברג, יונית טובי, גיא לואל ויניב קלדרון. הניהול המוזיקלי יופקד בידי מוזיקאי הצמרת גיל שוחט.
אכן, יש למה לצפות.