שלושה אירועים כלכליים שהתרחשו השבוע ממחישים היטב, בקליפת אגוז, את החוליים ואת הבעיות של המשק הישראלי, ומשקפים, בחלקם, את העיסוק בטפל, על פני העיקר. הנה הם:
1. פרטאץ' והתעסקות בטפל: הממשלה הסמיכה את שר האוצר ישראל כ"ץ להפיץ תזכיר חוק בדבר הפחתה בשכר חברי הכנסת, השרים, ראש הממשלה, והרחבה לנושאי משרה נוספים ששכרם גבוה משכר חברי הכנסת ב־10%. אחרי ההודעה התנדבו גם נשיא המדינה ראובן ריבלין ונשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות להוריד אף הם את שכרם ב־10%. דוגמה אישית של בכירים בסקטור הציבורי היא צעד יפה, מתבקש ורלוונטי מאוד לנוכח משבר הקורונה, אבל אין לו שום משמעות תקציבית, רק סמלית. מדובר בחיסכון מוערך של כעשרות מיליוני שקלים בלבד, זניח במונחים תקציביים, ממש בוטנים.
אז מה הועילו חכמים בתקנתם? למה ריבלין וחיות צריכים "להתנדב" להוריד שכר (הם הרי בלאו הכי במסגרת ההרחבה לנושאי משרה ששכרם גבוה משכר חברי הכנסת ב־10%)? ומה עם שאר עובדי המדינה הבכירים, אנשי הצבא, המוסד, השב"כ, המשטרה, שירות בתי הסוהר, השופטים, הפרקליטים, מנכ"לי החברות הממשלתיות שמרוויחים הרבה יותר משכר של חברי כנסת - לפעמים כפול ואף יותר? ויש עוד אלפי בכירים במשק בסקטור הציבורי שאפשר לשאול לגביהם את אותה שאלה. מדוע אין תוכנית סדורה לקיצוץ שכר בסקטור הציבורי שתחסוך מיליארדי שקלים ולא כמה עשרות מיליונים?
אז הייתה תוכנית כזו, להפחתת שכר ופנסיות תקציביות בסקטור הציבורי בצורה דיפרנציאלית, ובינתיים היא נעלמה מעל פני השטח. למה? זה ממש לא חשוב, כי בסופו של דבר מה שקובע הוא מבחן הביצוע ולא מבחן הדיבורים. בינתיים - שום תוכנית לא מונחת על השולחן. ומה שיש על השולחן הוא קיצוץ שהוא בבחינת לעג לרש. כולנו מעריכים כמובן את השרים ואת הח"כים, את חיות ואת ריבלין ש"התנדבו" לקצץ בשכרם, אבל רבותיי, ככה לא מתחילים לטפל בגירעון שימשיך לגדול.
2. מבחן הביצוע: הסגר השני תפס את כלכלת ישראל כשהיא על מסלול התאוששות עם פעילות חזקה מאוד, במיוחד באוגוסט, ועתה הכל עלול להיעצר. מה מתכננת הממשלה? תוכנית "הלב הפועם של הכלכלה" נועדה לאפשר למגזר העסקי להמשיך לפעול גם בתקופת הסדר, לצד שמירה קפדנית על הנחיות הבריאות.
איך זה יעבוד? הנה מה שאמר כ"ץ על התוכנית: "בבסיס הנחת העבודה עמדה ההבנה כי ישנה חשיבות לשמירה על יציבות מקומות העבודה במטרה לאפשר למשק להמשיך לפעול גם בתקופות סגר, וכי פוטנציאל המעבר לעבודה מהבית בקרב המגזר הפרטי קרוב למיצוי. הנתונים המצביעים על כך שהתחלואה במקומות עבודה שאינם מקבלים קהל נמוכה תומכים בהנחה של האוצר שעל פיה צמצום הפעילות במגזר הפרטי אינו נדרש, שהרי מקומות העבודה מקבלי הקהל החשופים לתחלואה, כבר נסגרו.
"התוכנית מתבססת על שלושה עקרונות מרכזיים שנועדו למזער את ההדבקה במקומות העבודה: הגברת אכיפה והסברה, חתימת אמנה מחייבת עם המגזר הפרטי ותמיכה בהתאמות נדרשות.
"במסגרת עקרון האכיפה וההסברה מגובש מנגנון בעל שני רבדים - ראשית, יצירת מתווה לפיקוח עצמי במגזר הפרטי יחד עם המעסיקים, ושנית הקצאת תקציב ייעודי לעמותות ולסטודנטים על מנת לסייע בהסברה לשמירה על הנחיות התו הסגול, תוך שימוש בגופי האכיפה ככל שיידרש. כל זאת בנוסף למעל 800 פקחים בשלטון המקומי שכבר יועדו לצורך אכיפת ההנחיות.
"כמו כן, נחתמה אמנת 'הלב הפועם', שבמסגרתה ראשי המגזר העסקי התחייבו על הגבלות מחמירות יותר מהנדרש בתו הסגול, בין היתר יגובש על ידי כל עסק נוהל אכיפה עצמית, ימונה קצין ציות לאכיפה עצמית בעסקים גדולים, וכן תינתן אפשרות לעובדים מקבוצות סיכון להימנע מהגעה למקומות העבודה למעט מקרים חיוניים לאורך תקופת הסגר.
"במקביל יעודכן התו הסגול כך שיופחת מספר הנוכחים בישיבות לחמישה בלבד, למעט ישיבות בראשות מנכ"ל או יו"ר, שבהן יתאפשרו עד עשרה נוכחים. לצד אלה תינתן תמיכה בהתאמות נדרשות לסקטור העסקי דוגמת מעבר למשמרות, תמיכה באמצעים לחקירות אפידמיולוגיות עצמאיות וכן יינתן סיוע בתגבור מערכי היסעים".
נשמע מצוין, הלא כן? (וממש לא בציניות). אתם יודעים כמה תוכניות כאלה לא מומשו או מומשו רק באופן חלקי במגוון תחומים? אינסוף. שעות אחרי ההודעה הזאת הוחלט על סגר כללי, כך שאפשר לזרוק גם את התוכנית הזאת בינתיים לפח.
3. שלטון הפקידים שמתקוטטים ביניהם: השבוע הוציאה מיכל הלפרין, העומדת בראש רשות התחרות, מסמך על תעשיית הפינטק. זו התעשייה החדשנית שעושה לנו את החיים הרבה יותר נוחים וגם זולים בכל הקשור לפעולות פיננסיות. מסקנתה של הלפרין, בעקבות תלונות שהגיעו אליה על קשיים שמערימים הבנקים בפני חברות פינטק, היא שלא נמצאו ראיות לכך שהתנהלות הבנקים נועדה לפגוע במתחרים שלהם, אך התמונה הכוללת שעולה היא שנוח לבנקים ליצור סביבה המקשה על חברות פינטק לפעול.
התוצאה היא שהבנקים נמנעים מניהול הסיכונים הכרוכים בפעילותם מול חברות הפינטק. בא רגולטור נוסף, הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, ואומר ההפך: "הפיקוח מסתייג ממסקנת רשות התחרות, ומבדיקתו עולה כי לחברות הפינטק ממשקים מגוונים עם הבנקים". בא עוד רגולטור, הפעם רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, וקרע לגזרים את המסקנה של הלפרין: "בנוגע להליך של מתן רישיונות - הרשות מציעה להשמיט את הדיון בסוגיה זאת בטענה שהוא אינו מדויק עובדתית, אינו משקף את אופן וקצב הטיפול בבקשות מאז הרפורמה שנערכה ברשות שוק ההון, ובכל מקרה אינו קשור לסוגיית פתיחת חשבונות הבנק לחברות פינטק". וממשיכה רשות שוק ההון לתקוף את רשות התחרות: "אמירות אלו, שהושמעו על ידי רשות התחרות בפורומים אחרים פומביים, פוגעות בעצמן בתחרות, שכן הן מרתיעות גופים מלפנות בבקשה לקבל רישיון ומדירות אותן מלפעול בישראל".
קצת סדר במבוך הרגולטורים: רגולטור א', רשות התחרות, קובע שהבנקים, למעשה, מערימים קשיים על התחרות עם חברות הפינטק; רגולטור ב', הפיקוח על הבנקים, אומר שהוא מסתייג מהמסקנות (וכל המצקצקים בלשונם יגידו שהפיקוח על הבנקים משרת את הבנקים - אף שזה מנותק מהמציאות); רגולטור ג', רשות שוק ההון, הגדיל לעשות וקובע שהעמדה של רשות התחרות היא שפוגעת בתחרות.
ולחשוב שכל החבורה הזו מתקוטטת על עמדות כאלו ואחרות, בעיקר על אגו, מי צודק ומי טועה - ואיפה הציבור בכל הסיפור הזה? למזלנו, הטכנולוגיה לא ממש מחכה לרגולטורים, והיא גורמת גם לבנקים המסורתיים להשתנות. מה שלא משתנה, או מתקשה להשתנות, זו הרגולציה, שמתקשה להתאים את עצמה לעולם הפינטק כדי שאנחנו נוכל ליהנות מפירות הפיתוחים המתקדמים ביותר בתחום הפיננסי ומהעלויות הנמוכות. מדובר בדברים שכבר מתרחשים, כמו מתן גישה לתשתית המערכת הפיננסית הקיימת, לתשתית מערכת התשלומים, גישה לתשתיות הבנקים ולנתוני הלקוחות שלהם, כדי להעניק להם הצעות משתלמות ומותאמות אישית.
הרגולטורים צריכים להבין: המטרה היא הצרכן. השירות לצרכן, המחירים לצרכן. לא האגו של כל אחד מכם, שמפרנס חוות דעת מפולפלות ומפותלות שבלאו הכי נזרקות לפח. ריבוי רגולטורים על נושא אחד מסוים, כמו פינטק, הוא רעה חולה של המשק הישראלי: לכל נושא יש חבורה של רגולטורים, ולכל אחד יש דעה שונה, ועד שמתקבלת החלטה יוצאת הנשמה.
למזלנו, לטכנולוגיה יש מנהג משונה: היא יודעת לנצח רגולטורים ולשרת את הצרכנים.