"כמעריץ של עפרה חזה, גדלתי על היצירה של בצלאל מאז שהייתי ילד שהאזין בלי סוף לשירתה של עפרה ולכתוב איתו את השיר החדש, זאת בשבילי סגירת מעגל מרגשת", מעיד הראל קיי, שהוציא בימים אלה את השיר "מתפלל" בעיבוד ובהפקה מוזיקלית של ברק אולייר ועומר למפרט. "לפני כשמונה שנים עשיתי 'קאבר' ל'עזה כמוות אהבה' ("שימני כחותם"), שיר שבצלאל כתב לעפרה לפני הרבה זמן. מכאן התפתח הקשר בינינו".

אלוני, הוותיק ועתיר הניסיון, בהחלט לא יוצר שנענה לכל פנייה אליו לשיתוף פעולה, מאשר את דברי עמיתו הצעיר, מספר: "עזה כמוות אהבה' הוא שיר שכתבתי ב-76' ל'שיר השירים בשעשועים', התוכנית האחרונה של סדנת התיאטרון שכונת התקווה שעפרה הייתה הכוכבת שלה. כעבור 12 שנים השיר נכלל באלבום 'שדי' של עפרה והפך ללהיט בינלאומי ששמו (באנגלית) 'שיר אהבה'. לימים, כשהראל הקליט גרסת כיסוי לשיר, הוא נשלח מאקו"ם אלי כדי לקבל ממני אישור".

מהשיר התפתח קשר חוצה דורות בין השניים, שהביא את אלוני להיענות להזמנת קיי לצפות בהצגת "פרידה", בהבימה, שבה הופיע כרקדן. אלוני החמיא ונענה להצעת קיי לעיין בשירים שכתב ולייעץ לו לגבי הפקת אלבום. קיי לא האמין שזה קורה לו. "כשהגעתי לבצלאל, הוא דיבר אלי בגובה העיניים וראיתי בו סוג של מנטור", נזכר קיי. "השיא היה כשכתבנו יחד את 'מתפלל'".

"כתבנו על בסיס כמה שורות שהראל הביא איתו", אלוני מדייק. "כששאלתי אותו מה יש בהן, הוא השיב שכתב על סיפור החיים שלו ונשמע מהוסס אם לפרסם אותו. אמרתי לו שאם כותבים, אז את כל האמת".

קיי, הירושלמי במקור, בן 40 בדיוק. "אני פיוז'ן מהבית", הוא מעיד על עצמו כבן לאם אשכנזייה, מטפלת נערצת במעון  ולאב ממוצא כורדי, "מרקיד ריקודי-עם, שחזר בתשובה מבלי שאי פעם ראה אותי רוקד". הוריו התגרשו כשהיה בכיתה א'. לאחר שחווה אלימות מצד אביו שהתחרד, הם מנותקי קשר, "הגם שהיו נסיונות מצידי להתפייס".

הוא רוקד מאז היסודי, "כשהתחלתי בחוג שבו הייתי בן יחיד". "זה לא היה פשוט", הוא נזכר. "הילדים הם כידוע עם לא מפרגן ועברתי חרם, אבל המשכתי בדרך שלי ולמדתי ב'מחולה', בית הספר הירושלמי למחול".

קיי מעודן ההליכות רקד בבת דור, בלהקת המחול הקיבוצית, גם בלהקות של עידו תדמור, של נועה דר ושל ברק מרשל, שאיתו סובב עולם, לצד כוריאוגרפיה, הוראה ואפילו פרסומות. בנוסף רקד בתוכנית "נולד לרקוד". "זאת הייתה חוויה מדהימה", הוא מסכם. "הרי רקדן יכול לכבוש במות בכל העולם ובארץ בכלל לא יכירו אותו. פתאום מזהים אותך. אבל אם בהתחלה זה כיף, אחרי כן - לא כל-כך".

מה לא היה כיף?
"לדעתי, בריאליטי צריך להיות מעקב פסיכולוגי אחרי כל מתמודד, כי עוברים טלטלות שעלולות להשאיר שריטה מסוימת. גם ככה לא פשוט עניין הריקוד. לפני שש שנים עברתי פציעה קשה, כולל שיתוק ביד. הרגשתי כאילו שהגוף בוגד פתאום. לאחר תקופה של שנה וחצי שבה הייתי מושבת מפעילות במחול ניצחתי את תחזיות הרופאים וחזרתי לבמות".

מבחינתו, מעז יצא מתוק, "כשקיבלתי אומץ ללכת אחר נטיות הלב ולשחרר את המוזיקאי שתמיד היה בתוכי, בדרך לאלבום ראשון". זאת, אגב, "בשילוב של פופ, רוק, סאונד אלקטרוני ונגיעות של מוזיקת עולם מתוך הוקרה לזמרת שהכי הערצתי".

פגשת את עפרה חזה?
"רקדתי ב-98' ב'פעמוני היובל', שם היא כיכבה. היה רגע שבו עפרה הייתה מטר לידי. כנער ירושלמי ביישן שלא דיבר הרבה, לא העזתי לפנות אליה, אבל בלב הבטחתי לעצמי שבבוא היום ארקוד ואשיר לצידה. למרבה הצער תוך שנתיים היא הלכה מאיתנו. מצידי היא ממשיכה להיות חלק מהיצירה שלי".