האם נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, מעוניין במשא ומתן ישיר עם ישראל? לפי דיווחים המתפרסמים בעיתון א-שארק אל-אווסט, בהחלט נראה שכן. איברהים חמידי, פרשן בכיר, כותב הבוקר (ראשון) כי אסד החל לאותת לרוסים על רצונו לשוב לשולחן המשא ומתן עם ישראל.
חמידי נשען על מאורעות העבר, בהם למדה סוריה כמה פעמים "כי הדרך לוושינגטון עוברת דרך תל אביב". הוא מציין כי בכל פעם בה עמדה דמשק בפני מצוקה דיפלומטית, היא בחרה באפשרות של שיחות עם הישראלים, גם אם לא תכננה להגיע לתוצאות של ממש עמם. יש יסוד סביר להניח כי אסד כלל לא מעוניין להגיע להידברות אמיתית עם ישראל, אלא רק ליצור מראית עין שכזו, על מנת לזכות בתמיכה אירופאית ואמריקאית.
חמידי מציין פעמיים שונות במהלך ההיסטוריה, בהן ביקשה סוריה לקיים שיחות עם ישראל, כאשר הבינה שהיא במצוקה דיפלומטית. בין השאר הוא מציין את הבידוד שנקלעה אליו בתחילת שנות ה-90, לאחר נפילת ברית המועצות, ושיאם של המגעים בין שתי המדינות בפגישת ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ושר החוץ הסורי פארוק א-שרע בשנת 2000. פעם נוספת לטענתו הייתה לאחר חיסול ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בשנת 2005 - מה שהוביל לשיחות חשאיות עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בשנת 2008.
כמעט מיותר להזכיר את המצב הדיפלומטי החמור בו מצויה דמשק בשנים האחרונות. החסות אותה מקבל בשאר אל-אסד מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, היא למעשה הסיבה הכמעט בלעדית להמשך שליטתו במדינה, לאחר מלחמה עקובה מדם בת כמעט עשר שנים. בעוד הכלכלה הסורית קורסת והלירה הסורית לא מפסיקה לאבד מערכה מדי יום, וכאשר לוחמים מצבאות של מדינות רבות עושים כמעט ככל העולה על רוחם במדינה, אסד מרגיש כי הוא חייב "סיוע משנה כיוון".
חמידי מציין את העובדה כי על אף שנחשבת ישראל למדינת אויב משמעותית של סוריה, לא נשמעה בדמשק כל הודעת ביקורת לאחר חתימת הסכמי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחרין. בעוד שבטהרן, פטרוניתה של דמשק, פרסמו הודעות נזעמות המכנות את מעשה מדינות המפרץ כבגידה בעם הפלסטיני, משטר אסד בחר שלא להתייחס לאירוע. בשנים האחרונות זוכה דמשק לסיוע הומניטרי משמעותי מאבו דאבי, עניין שככל הנראה משפיע אף הוא על מערך השיקולים בסוריה.
האם משמעות הדברים היא כי אנחנו בדרך להסכם שלום נוסף, היסטורי אף יותר מהסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחרין? האם הפעם יוכל ראש הממשלה נתניהו להתהדר בשלום אמיתי עם מדינת אויב שבקרבות עמה נפלו אלפים מבנינו? רוב הסיכויים שהתשובה היא לא. על אף הפרסום המעודד, קיימים מכשולים רבים ומהותיים בין ישראל לסוריה, ויש להניח כי מדובר בתרגיל דיפלומטי של אסד.
גם תשעה חודשים לאחר חיסולו של מפקד גיס קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, עדיין פועלים אנשי משמרות המהפכה וחיזבאללה בחופשיות רבה ברמת הגולן הסורית. רק לפני פחות מחודשיים, בתחילת אוגוסט האחרון, חוסלה חוליית מחבלים שניסתה להניח מטענים בצדה הסורי של רמת הגולן. בצה"ל הודיעו כי נבחנת האפשרות שמדובר בלוחמי חיזבאללה. קשה לומר שמשטרו של בשאר שולט בלוחמים האיראניים והלבנונים בתחומי מדינתו, שכן הם מקבלים את הוראותיהם הישר מטהרן.
מכשול משמעותי נוסף אשר יקשה על כל שיחות עתידיות בין ירושלים ודמשק הוא כידוע רמת הגולן. בכל השיחות הקודמות בין המדינות היווה האזור את אחד מסלעי המחלוקת המשמעותיים, וכעת צפוי העניין לשוב ביתר שאת, לאחר הודעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי הוא מכיר באזור כשטח ריבונות ישראלית.
חשוב לקחת בערבון מוגבל את כוחו של אסד ואת יכולתו לבצע מהלכים דיפלומטיים גדולים. בסוריה של שנת 2020 הוא לא מקבל ההחלטות הבלעדי, ועליו להתחשב בשיקולים במוסקבה, טהרן ואנקרה. בכל מקרה יש לזכור כי אסד כנראה לא מעוניין בהסכם שלום עם ישראל, וכל מהלך שיבחר בו נועד לשרת את המשך שלטונו במדינה.