ארמניה אהובתי, הבאת לעולם את הפן, את הקרדשיאן ולבש, לחם מוזר שמכינים בדליים קפואים של פועלי בניין. לאורך טרילוגיית הפרקים שהוקדשו לביקור בארמניה, אי אפשר שלא לתהות שוב ושוב, למה הם בארמניה? לא שאני מזלזל בארמניה, את זה המתמודדים עושים מהרגע שנחתו בכפור ונסעו לשכונת העוני שההפקה בחרה למשימות. זו בחירה תמוהה והזויה, בדומה למשימות שהזוגות נאלצו לבצע. המירוץ לביזיון, ממשיכים.
לשים לבש, לפחות כך זה נראה, בערך, לא ברור בדיוק מה הזוגות עושים עם הבצק, מי שאחראי על המשימות קפא על השמרים. הזוגות לשים בצק קפוא בדליים, האם כך באמת מכינים את הלבש? למה הוא קפוא? למה בדליים? לא שמעו על שולחן בארמניה? גם הזוגות לא מבינים, סובלים ומתייאשים, רואים זאת בבירור על האחים צ'יל. במהרה הם מפילים את הלבש ויוצאים לעשר דקות הפסקת סיגריה. חלאס, נמאס להם לרוץ, רוצים לנוח, מה היה הלחץ הגדול לעזוב כל כך מהר את אמסטרדם?
גילי וטלי מגיעים באיחור אופנתי, רואים את כל הזוגות עם בצקת נוראית, לשים וסובלים, בזיעת אפיך תאכל לחם. זה רחוק מלהיות חלום בפיתה, הלו, מירוץ יקר, איפה הצחוקים, כל הפרק משימות קשות מנשוא. לא ברור מתי הם מסיימים ללוש, איך האופה הארמנית יודעת, הכל מרגיש מוזר ונמתח כמו הבצק של הלבש, נטו התעללות בפיתה.
הגענו לדובדבן שבקצפת, המשימה הכי דוחה עד כה, תיבות שקופות וגשם זלעפות. לכאורה, זמן לנוח ולהתחמם בתוך הארון השקוף, אך שקוף שזה תחילתו של סיוט. הנשים בתוך הארונות לא מפסיקות לרעוד מקור והנה ניגש ארמני אוחז בידו דלי מלא מקקים, תולעים ושאר זוחלים חיים, פשוט דוחה. באמת שאין צורך, נטע צועקת גם כשהיא מטפסת על הר, לא צריך להתאמץ כל כך.
האחים צ'יל ידעו שאין כזה דבר לנוח בפאנן, המירוץ כבר שבר את רוחם והם הוציאו לי את המילים מהמקלדת, המירוץ הפך ל"אפקט הפחד". לא ידעתי שארמניה ידועה בחיבה שלה לאפקט הפחד, כי אחרת, מה ההצדקה למשימה? הפורמט נעלם לפני עשור מהמרקע ולא בכדי, אך הפלא ופלא, הוא עוד חי, בועט וזוחל במירוץ למיליון הישראלי.
חווית צפייה קשה, לא כיף לראות את הזוחלים, לא כיף לראות את הזוגות סובלים. הפרק החזקתי את שלט הטלוויזיה קרוב מתמיד, עם כל זוג חדש שנכנס לארון השקוף, הנמכתי עוד יותר את הווליום. מסכנים הזוגות, באמת, הזוי, אכזרי, בלתי צפוי וללא הצדקה, העונה כבר ראינו לא מעט ג'וקים ונראה שרק דגדגנו את קצה המחוש. נטע לבסוף השלימה עם מר גורלה ונכנסה בשנית לארון, אבל אני עוד לא השלמתי עם הרמה של העונה.
כשנדמה כבר שכל הגועל נגמר, הגיחו אביתר וליאן, הזוג השנוא של העונה. "גאה בך חיים שלי", אביתר מתרפס בפעם המאה, הם מצליחים להגעיל דלי מלא זוחלים. במשך שידור הפרק מזכירים לנו שבשבוע הבא המירוץ ישודר ביום שלישי, בדרך כלל המירוץ משודר ביום שני, לפעמים ברביעי, שמתגלה כחמישי. אפשר להפסיק עם פינג פונג השידורים? כל שבוע אותו סיפור, עד מתי נסבול את חוסר ההחלטיות והזלזול בקהל הצופים? נדמה לי שסבלנו מספיק בפרק הנוכחי, רק בקשה פשוטה להמשך המירוץ: פחות חיות ויותר חיוכים.