הדבר שמאפיין את כל חברי הכנסת היום הוא תחושה של חוסר אונים. בעיניי זה גם הדבר היחיד שמאחד היום את הקואליציה וגם את האופוזיציה. למעט הח"כים החרדים שמקבלים את רוב דרישותיהם כי הם הבסיס שעליו מושתתת הקואליציה, כל השאר הם סטטיסטים בלבד בהצגתו של רה"מ בנימין נתניהו תחת השם "אני, אנוכי ומשפחתי".
נקח לדוגמה את חברי כחול לבן. רק לאחרונה הם שמו אולטימטום בנוגע לתקציב המדינה. "תקציב עד סוף החודש או נתנהל כבבחירות" - אמרו כחולים לבנים בכל הראיונות שלהם בשבוע האחרון. אבל כבר ביום ראשון על הבוקר יצאה הכותרת מטעם הבכירים: "נסכים לדחיית העברת התקציב". נעזוב לרגע את העובדה, שזה נשמע יותר מפאתטי ונתמקד בכך שזהו ביטוי מובהק לחוסר אונים של המפלגה שהצטרפה בזמנו לממשלה כדי להיות שותף פריטטי. הרי גם להם ברור כעת כי אין להם שום מנוף לחץ ולכן כל איום שלהם הינו לא יותר מאיום סרק, שאין גורם אחד בבלפור שמייחס לו חשיבות כלשהי.
או בואו נעבור רגע לאופוזיציה. גם נפתלי בנט ואיילת שקד מרגישים בדיוק את אותו חוסר אונים. כל ההצהרות הבומבסטיות בתקשורת והסקרים המחמיאים לא משנים את העובדה שאין לבנט ושקד שום יכולת להשפיע על אף תהליך. נתניהו לא מתעניין לא בספרו של בנט, לא בקבינט האזרחי שלו ולא במילים הגסות של שקד בועדת החוקה. הוא יודע בדיוק את מה שכל הסוקרים יודעים - הפער בין הליכוד לבין ימינה הוא לפחות 10 מנדטים בפועל ולבנט אין אופציה לממשלה שלא בראשות הליכוד.
ובחזרה לקואליציה. גם הח"כים של הליכוד הם חסרי אונים. קחו לדוגמה את גדעון סער שהתפטר לאחרונה מועדת החוקה. זהו מהלך של אין ברירה ותו לא. אילו חשב שאי שם בעתיד הוא יוכל להשפיע מבפנים - היה נשאר. אבל ברור לסער שאין שום סיכוי שמישהו יתייחס לדעותיו בטווח הקרוב או הרחוק.
או נקח את מירי רגב. אחת הנשים החזקות בליכוד, שאף היא חסרת אונים. האם מישהו זוכר מהלך עצמאי כלשהו של השרה? לא צריך להתאמץ יותר מידי כדי להיזכר שלא היה וכנראה גם לא יהיה כזה בטווח הנראה לעין. ולכן נאלצת רגב להוציא מהנפטלין את השד העדתי-הליכודי, לצעוק על ברקוביץ' ולמשוך אש תקשורתית. כי בהעדר עשייה, זו היא הדרך היחידה שלה להתבלט ולשמור על מעמדה במפלגה.
אגב, כל שאר חברי הכנסת והשרים מהליכוד נמצאים בדיוק באותה פוזיציה. כלפי חוץ הם מצהירים הצהרות, אבל בתוך תוכם כל אחד ואחת שם יודעים שאין להם שום משמעות, כי ברגע שיחליטו לעשות מהלך עצמאי כלשהו, יורידו אותם מהר מהבמה.
ועוד מילה על האופוזיציה. בתקופה האחרונה רואים היטב את חוסר האונים של יאיר לפיד. הוא מחבר מספרים ומבין שממשלה בלי המפלגות החרדיות לא מסתדרת לו. להיות יו"ר האופוזיציה לקדנציה אחת - מכובד מאוד, לקבל תואר זה לצמיתות - לא יותר מאומלל. ולכן לפיד מנסה להתקרב לחרדים מצד אחד ולמפגינים שאף הם חסרי אונים, כי כל הפעילות שלהם לא משפיעה בפועל על דפוסי ההצבעה, מצד שני. אבל מניסיון העבר אפשר להגיד בביטחון די מלא, ריקוד על כל החתונות מצליח רק לנתניהו. כל השאר - רק מפסידים מזה.
אפשר להמשיך עוד עם הרשימה, אך העיקרון כבר ברור - הממשלה והכנסת כבר יותר משנה וחצי לא משחקים כמעט שום תפקיד. לא הפכנו לדיקטטורה. למזלנו אנחנו עדיין רחוקים משם. עם זאת נתניהו הצליח להשתלט על הרשות המבצעת באופן מלא וחלקית גם על הרשות המחוקקת. לו התוכנית שלו היא לצאת לבחירות מוקדמות בשנה הקרובה הציבור יצטרך להחליט האם הוא תומך או מתנגד למדיניות זו של נתניהו והאם הוא בכל זאת מוכן לתת אמון במועמדים אחרים. עד אז גם אנחנו, אזרחי ישראל, בדיוק כמו השרים וחברי הכנסת, נמשיך להיות חסרי אונים, כי בעת הזו אין בבלפור מישהו שסופר אותנו.