פרולוג
ארבעה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים התחתנו. החתונה נערכה בנהלל, המושב שבו נולדה וגדלה הכלה. על הדשא הועמדו שולחנות שהיו מורכבים מלוחות עץ ארוכים. החתן ואבי הכלה נסעו עם הטרקטור לקיבוץ רמת דוד הסמוך, והעמיסו על הפלטפורמה כיסאות. נשות המעגל של נהלל התנדבו להכין את העוגות, ואביו של החתן התנדב לממן את האוטובוסים שיצאו מרחבת היכל התרבות לעמק יזרעאל.
בשעה היעודה החלו להגיע אורחים. המון אורחים. כל נהלל. כל בנות ובני המשפחה של החתן והכלה מכל קצות הארץ. חברים וקולגות מקול ישראל, שבו החל החתן לעבוד שנה קודם לכן. רק החברים מלהקת הנח"ל נעדרו.
החתן הגיע ואחריו הכלה לבושה בשמלה לבנה שתפרה לה אתי, החברה של אלי מהלהקה.
ולהקת הנח"ל עדיין לא שם.
פתאום התחילו לרדת טיפות מהשמיים. בהתחלה טפטופים, אחר כך זרזיפים ובסוף מטר. גשם ממש. מאות האורחים התחילו לנוס ולחפש מסתור מהגשם.
אמו של החתן נשמעה אומרת לדודתו של החתן "אפילו השמיים בוכים על החתונה הזו". זה לא סוד שהיא לא הייתה שלמה עם החתונה הזו, בלשון המעטה. כמו שלא הייתה שלמה כמעט עם כל הדברים האחרים בעולמנו.
אז התברר שהרכב שבו נסעו חברי הלהקה לחתונה התהפך. חלקם סיימו את הלילה בבית החולים רמב"ם.
עד היום, למעלה מיובל שנים אחרי החתונה (ולמעלה מעשור אחרי הגירושים), זוכרים אותה כולם בגלל הגשם, חלקם גם בגלל התאונה ומיעוטם בגלל הרגע ההוא שהמוזיקאי גיל אלדמע, שהיה אורח בחתונה, לקח את האקורדיון של גדעון, האבא של הכלה, והעלה לבמה את אסתר גמליאלית, החברה הטובה של משפחת הכלה, שהגיעה מרמת ישי הסמוכה.
ביחד הם סחפו את האורחים הרטובים והרימו את מצב הרוח, אפילו של אם החתן, שכל כך אהבה את אסתר גמליאלית מאז ימי "המטאטא", ושתמיד אמרה שחבל נורא שהיא נעלמה לה פתאום.
אל נא תגידי לי שלום
אל נא תגידי עוד אשוב הלום
אל נא תגידי עוד יבוא היום
הזיכרונות יהיו חלום
אל נא תגידי לי שלום
אל נא תגידי עוד אשוב הלום
כי את דרכי מחר עוטף הערפל
ויישאר לך רק החלום
("אל נא תגידי לי שלום" / מילים: עודד אבישר)
תמונה ראשונה
שלוש וחצי שנים זהרה אסתר גמליאלית בשמי הזמר שלנו. שלוש וחצי שנים שבהן הספיקה לקטוף את תואר "הזמיר הארץ־ישראלי".
אישיותה החביבה וקולה המצלצל שהתנגן כחליל כבשו את לב מאזיניה. כששודרו שיריה ב"קול ירושלים", נעצרו הולכי הרגל ברחוב והתקבצו ליד מקלטי הרדיו הנדירים שפעלו בקיוסקים... כדי להאזין לזמרתה. היא הקנתה לשירים שביצעה קסם מלבב, והייתה אהובה בכל מקום בו הופיעה.
(אתר זמרשת / עמנואל (עמי) ירימי)
היא נולדה בשנת 1919 במצרים, בעיצומו של המסע של משפחתה לארץ ישראל. בבית הספר גאולה שבו למדה, התגלה כישרון השירה שלה. אבל הדרך לתהילה הייתה ארוכה ולא קלה. "הייתה לי עוזרת שנהגה לשיר בזמן שניקתה. קראו לה אסתר. אסתר גמליאלית", סיפרה אסתר אחרת, אסתר רובין, אשתו של הצייר ראובן.
אסתר גמליאלית בת ה־15 הייתה אולי ממשיכה לנקות את בתיהם של שועי העיר אילולא נתקלה במודעה על פתיחת "סטודיה לבלט מודרני וריקודים מזרחיים", שפרסמה רינה ניקובה.
כמה מילים על רינה ניקובה: היא עלתה מרוסיה כמה שנים קודם לכן ונחשבה לחלוצת הבלט הקלאסי בארץ. ניקובה ניהלה את להקת הבלט של האופרה הארצישראלית, שבה רקדה כפרימה בלרינה כמובן. בן זוגה למחול היה דוד בריינין, שבשלב מסוים החליט לצאת לעולם הגדול ונספה באושוויץ.
שנה אחרי שחזרה מהופעות במסגרת המטרופוליטן אופרה בניו יורק הקימה רינה ניקובה את "הסטודיה לבלט מודרני וריקודים מזרחיים". היא גיבשה להקה של שבע רקדניות צעירות, כולן בנות תימן. ביניהן הייתה רחל נדב, ילידת עדן שעשתה קריירה מפוארת והגיעה עד ללהקה המפורסמת של מרתה גרהם.
אסתר גמליאלית הצעירה השתתפה בלהקה. היא רקדה וגם שרה. עיתונאי נלהב ששמע אותה שרה בלהקה ללא ליווי המליץ עליה למנהלי תחנת השידור קול ירושלים. בערב ראש השנה 1937 הוזמנה אסתר בת ה־18 לבצע בשידור מספר שירים. התגובות היו נלהבות ומיידיות.
"בקשתי היא כי תכתוב מספר שורות בעיתונך", כתב מאזין נרגש לעורך ה"פלסטין פוסט". "שמענו כוכב חדש שר, ויותר טוב מהרבה זמרים וזמרות ידועים ביותר. אסתר גמליאלית. ומי שפגש את הנערה התימנייה היפהפייה יסכים איתי שרצוי עוד יותר לשמוע ולראות אותה. היא מחוננת בכל הכישרון והקסם הנחוצים לזמרת מהמעלה הראשונה".
מי ששמע אותה והתרשם כמו אותו קורא נלהב, היה יוסף גולנד מכוכבי תיאטרון המטאטא.
אתנחתא
הוא הצטרף לתיאטרון המטאטא בשנת 1933, כשהתיאטרון היה בן 5, וכבר תפס מקום של כבוד בקרב היישוב. יוסף גולנד זכה לפרסום והפך לאחד מכוכבי התיאטרון, כשביצע את שירם של עמנואל הרוסי ומשה וילנסקי "דודה, הגידי לנו כן".
אחד עובד במרץ
בונה הוא את הארץ
וסכום בבנק לגמרי לא קטן
שני, פרדס וכרם
אישה נשא לו טרם
הגידי נא: האין גם זה חתן
דודה, הגידי לנו כן
אנו רוצים להתחתן
לא נוכל יותר לסבול
את אושרנו, את הכל
דודה, הגידי לנו כן
השיר כל כך הצליח והפך ללהיט מטורף, עד שהוחלט להוציא אותו על תקליט. זה היה התקליט הראשון של שיר עברי שיצא בארץ.
גולנד כל כך התלהב מהזמרת הצעירה שראה באחד מנשפי פורים המפורסמים של תל אביב, שהביא אותה לתיאטרון המטאטא. "זמרת טבעית, בעלת קול יוצא מהכלל וצלול כבדולח", החמיא לה המלחין משה וילנסקי, ומיהר לכתוב לה שירים. כמעט כל שיר שביצעה על במת המטאטא הפך ללהיט שכל הארץ שרה.
פתאום עצר בכביש עפולה ונצרת
את כל הבחורים הוריד על אם הדרך
ורק אותי חטף בטנדר והפליג
ועד עולם אותנו טנדר לא ישיג
הטנדר נוסע. הטנדר פה רץ
מגדות ים המלח עד עין המפרץ
הלילה ליל אפל
הטנדר מה לילה מליל?
הטנדר, פצח פיך בשיר
לבנו רחב וצעיר
אם אש מלפנינו. אם אש מאחור
הטנדר, אל תעצור!
("הטנדר נוסע" / מילים: יעקב אורלנד)
תמונה שנייה
אביגדור יוסיפון היה חבר באגודת השומר. בשנת 1941 הוא ראה את אסתר גמליאלית על הבמה. "אביגדור היה גבר נאה", סיפרה בראיון ליעקב בר־און, "בסוף ההופעה הוא ניגש אלי ואמר ישר לעניין 'אני רוצה אותך'. ניסיתי לטעון שאני ממהרת לאיזשהו מקום, אבל זה לא עזר. שבוע הוא לא הרפה ממני, עד שנעניתי לו. כעבור שבוע נוסף נישאנו". וכך, להוציא גיחות ספורות פה ושם, הסתיימה הקריירה המפוארת והקצרצרה של "הזמיר הארץ־ישראלי". עיקר זמנה של אסתר גמליאלית הוקדש לילדים ולמשפחה.
בשנת 1960, 20 שנה אחרי פרישתה מהבמה, הביאו לנו חיים חפר ודן בן אמוץ את "היה היו זמנים", המופע שהחזיר לבמה את כוכבי העבר שנעלמו לנו. הייתי בן 15 וישבתי עם אמא שלי ביציע של היכל התרבות. לא היה אפשר להישאר אדיש כשהקהל הנרגש קיבל את כוכביו במחיאות כפיים סוערות ושר בקולי קולות את כל השירים, שכולם ידעו בעל פה.
כשעלתה אסתר גמליאלית לבמה, הגג כמעט עף. זו הייתה קבלת פנים שכמותה לא זכורה לי. הקהל כאילו חיבק במחיאות הכפיים שלו בת אובדת ששבה אליו אחרי הרבה שנים. והיא, בחיוך ביישני הודתה להם בקידה ועוד קידה והשתחוויה ועוד השתחוויה, עד ששכך רעם מחיאות הכפיים אחרי דקות ארוכות מאוד.
כל הכפר שקט, רוגע
שבו, שבו עדרים
אל הדרך לי אצאה
ועיניי אל ההרים
על הרים שוכן הליל
ערפל מלא הגיא
שר הרוח: אביגיל
בואי, בואי אחרי
ליל גליל, ליל גליל
רוח בא. קל קליל
ליל גליל, לילה ליל
רוח, רוח, רוח ליל
("ליל גליל" / מילים: נתן אלתרמן)
אפילוג
האם עם פרישתה פינתה אסתר גמליאלית את מקומה לזמרת תימנייה אחרת שהחלה את דרכה בתיאטרון המטאטא? "פיניתי מקום לשושנה דמארי", העירה בחיוך בראיון עם יעקב בר־און. האומנם במקום הזמיר צמחה לנו המלכה? מי יודע.
באחת מהגיחות שלה היא הופיעה בתוכנית של אליהו הכהן, הכוהן הגדול של הזמר העברי. "הקול החלילי הזה ששיגע את כולם, כשהייתי תינוק, הדליק גם את הקהל בתוכנית", סיפר הכהן. "היה לה ברק בעיניים, פה ושם התיישר קמט, והקהל פשוט לא נתן לה להפסיק. קשה לי להיזכר בעוד זמרת אחת שהקהל שלה שומר לה אמונים גם אחרי 46 שנים".
בדיוק לפני שמונה שנים, ב־17 באוקטובר 2012, נפטרה אסתר גמליאלית בת ה־93.
19 שנה לפני כן, ב־1993, שלח השומר אביגדור יוסיפון יד בנפשו, אחרי שלקה בשבץ מוחי. "דאגתי לך לכל ולא יחסר לך כלום", אמר לאשתו אסתר וירה בראשו.
היא נקברה לצד בעלה בבית הקברות של אגודת השומרים בקריית טבעון.
כל הסלעים ראשם הרכינו
העמקים לי יאזינו
ובמורד, ליד ההר
ברושים עומדים על המשמר
אבל אתה, מתי תבואה?
מתי תרד מהר גבוה?
מתי תרבץ בין עדריי
לשמוע זמר משיריי?
("כוכב אחרון" / מילים: לאה גולדברג)