אמון הציבור מסתמך בעיקר על דוגמה אישית. כאשר הבכירים מזלזלים בהנחיות שהם בעצמם קבעו, כיצד הם מצפים שהציבור יפעל לפיהן?

אחת הבעיות הגדולות שאיתן אנו מתמודדים בעידן זה של מאבק במגפת הקורונה היא אובדן, כמעט מוחלט, של אמון הציבור. כאשר אנו נחשפים חדשות לבקרים להפרת ההנחיות על ידי בכירים במערכת הציבורית, ובכללם ראשי זרועות הביטחון, רבים בציבור הישראלי משוכנעים ש”הם בטח יודעים משהו שאני לא חשוף אליו”, ועל כן הם לא מקיימים את ההנחיות. כפועל יוצא מגישה זו רבים מחליטים שלא לקיים את ההנחיות כי “הן לא באמת חשובות למאבק בקורונה”. אם ראש הממשלה, נשיא המדינה, שרים, חברי כנסת, ראש השב”כ ועוד נתפסים כמי שחושבים שההנחיות (בעיקר אלו של ריחוק מבני משפחה) אינן עוצרות באמת את ההידבקות, אזי מדוע שאני אתנזר מלראות את בני המשפחה? הרי “ברור שזה לא מסכן אותי".

נתניהו בפתח הקבינט: "הסגר הוא הצלחה אדירה"

אני נזכר במלחמת המפרץ שבה שוכנעתי, כמו רוב אזרחי מדינת ישראל, שניילונים ונייר דבק עוצרים טילים. כזכור, באותם ימים, בשל היעדר מקלוט לרבים מאזרחי ישראל, היה נהוג להסתגר בחדר האטום הממוגן על ידי שילוב של ניילון, נייר דבק וסמרטוט רצפה רטוב ליד הדלת. כך נמנעה מחאה גדולה של מי שאין מקלט בביתו, שהוזהר חזור והזהר כי אין לרדת למקלט וכי הניילון עדיף על קירות הבטון והדלת האטומה במקלט. גם אני שוכנעתי להאמין בשיטת מיגון זו ונשארתי בדירה. פעלתי על פי הנחיות אלו עד שיצחק רבין סיפר שבזמן אזעקה הוא יורד שמונה קומות למקלט. באותו רגע אמרתי לעצמי שמי שהיה ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ”ל כנראה יודע משהו שאיני יודע, ומאותו יום ירדתי למקלט בביטחון שזו הפעולה הנכונה.

מסתבר שאמון הציבור מסתמך בעיקר על דוגמה אישית. כאשר הבכירים מזלזלים בהנחיות שהם בעצמם תיקנו, הציבור מפנים שהתקנות הן קשקוש, אינו פועל לפיהן ומחפש כל פרצה קטנה והופך אותה לחור גדול שמסכן את כולם. בסופו של יום, כעסו מתעצם וחוסר אמונו מתעצם.

אם בענייני דוגמה אישית עסקינן, הרי שזכור לי שבימי אחד העימותים מול עזה, כאשר שדרות וסביבתה עמדו תחת מטחי טילים, פורסם בתקשורת שהשב”כ ביקש למגן את גג ביתו של שר הביטחון, עמיר פרץ, מפני טילים במיגון מיוחד. פרץ, בשונה מהבכירים היום, סירב לבקשה וטען כי אינו מוצא סיבה לקבל העדפה לו ולמשפחתו. “אם צריך למגן את בתי המגורים בשדרות, שימו את שלי אחרון בתור”, אמר לפי הפרסומים. כך צריך לנהוג נבחר ציבור.