היום יחגוג פלה, גדול הכדורגלנים בכל הזמנים, את יום הולדתו ה־80 ובעוד שבוע בדיוק יהיה זה דייגו ארמנדו מראדונה, הכדורגלן הגדול בכל הזמנים, שיסכם 60 עגול. לא מדובר בטעות, אלא בשאלה עתיקת יומין שאין עליה תשובה מוחלטת "מיהו הטוב ביותר, האליל הברזילאי או הגאון הארגנטינאי?".
"מראדונה לא יכול היה לבעוט ברגל ימין, לא הבקיע עם הראש, והפעם היחידה שבה כבש שער חשוב הייתה בעזרת היד", פרגן בעבר פלה למתחרה על התואר, אבל ליאו מסי, ארגנטינאי המתמודד בימים אלה על המעמד הנכסף, הודה כבר: "גם אם אשחק עוד מיליון שנה לא אתקרב למראדונה. לא שאני רוצה, אבל הוא הגדול ביותר שהיה אי־פעם".
לפני 20 שנה, לרגל תחילת המילניום, ניסו בפיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, להשיב אחת ולתמיד על השאלה המכשילה. הם ביקשו ממעריצים ברחבי העולם להחליט במשאל אינטרנטי מיהו כדורגלן המאה ה־20, והתשובה הייתה ברורה - מראדונה זכה ב־%53.6 מהקולות, לעומת הכוכב הברזילאי שזכה רק ב־%18.5. כנראה שזו לא בדיוק התשובה שלה המתינו במסדרונות הגבוהים, אז מונה פאנל מיוחד של מומחים שהתבקש אף הוא לבחור, ושם ההחלטה הייתה חד־משמעית - אדסון ארנצ'יס דו נסימנטו, הלא הוא פלה. הפרס הגדול חולק בסוף בין השניים.
בטקס החגיגי, שנערך ברומא, מראדונה עלה לבמה לקול התשואות, וכשפלה הוזמן, הארגנטינאי כבר היה בלימוזינה, בדרכו לשדה התעופה. "הייתי רוצה שדייגו יהיה עכשיו לצדי", הברזילאי אמר בנאומו. "לצערי, הוא עזב". כששאלו אם הגיע לו הפרס הראשון, פלה ענה: "כמו במוזיקה, יש הרבה סגנונות, מוזיקאים גדולים, אבל בטהובן יש רק אחד". מראדונה היה רחוק מלהסכים. "זכיתי בתואר שחקן המאה הודות לבחירת האנשים, ופלה סיים שני. הוא גם סיים שני בבחירת הספורטאי הגדול בברזיל אחרי איירטון סנה (נהג המרוצים המנוח - א"ל). הפרס שפיפ"א נתנו לו שווה לחרא. אני לא הולך להתחלק עם אף אחד".
הכדורגלן הממלכתי
אין ספק ששאלת הגדול מכולם היא קשה ולא סימטרית. פלה שיחק כדורגל בסוף שנות ה־50, פרח בשנות ה־60 ופרש באמצע שנות ה־70. מראדונה נכנס לזירה רק ב־1976, אבל את מיטב הקריירה העביר בשנות ה־80. הוא לא יכול להכחיש, גם הוא גדל על פלה, כמו חלק גדול מחובבי הכדורגל בעולם, ואפילו דירג אותו במקום הראשון בספר שפרסם.
כשדייגו היה בן 18, העיתון "אל גרפיקו" הטיס את שחקן ארגנטינוס ג'וניורס לברזיל למפגש עם האליל שכבר היה שחקן בגמלאות. פלה, שבמהלך המפגש שלף גיטרה וניגן, המליץ לכוכב הצעיר שישגיח על הגוף וידאג לעצמו. הברזילאי בטח לא תיאר לעצמו באותם רגעים לאילו ממדים מפלצתיים יצמח הנער.
פלה ומראדונה הם בני דורות שונים, וסגנונות משחק כמעט שונים. כל כך הרבה משתנים צריך להכניס למשוואה, כמו תנאי האימון, רמת המגרשים, איכות הציוד, היכן ועם מי שיחקו במהלך השנים. פלה, בניגוד למראדונה, עשה את רוב הקריירה בקבוצה אחת - סנטוס, שמגיעה מסאו פאולו, המדינה הגדולה בברזיל.
פלה היה כדורגלן צעיר, שבלט מעל כולם. כבר בגיל 17 וחצי כיכב בנבחרת הלאומית, שזכתה בגביע העולם בשוודיה. חלוץ־על שכבש 58 שערים ב־38 משחקים בליגה הברזילאית. "פלה שילב מספר דברים שהפכו אותו לגדול בזמנו", מספר שחקן העבר, גיורא שפיגל. "יכולת טכנית קואורדינטיבית שלא נראתה כמותה ובנוסף היה לו ניתור מדהים לכדורי גובה, הוא היה באוויר חצי גוף מעל השאר. כשאתה משלב כוח, קואורדינציה, הטיות גוף, כדרור ובעיטה ונגיחה ברמות הכי גבוהות, זה הופך אותך לאחד המושלמים שהיו".
פלה כבש בגביע העולם בשוודיה שלושער נגד צרפת בחצי הגמר ועוד צמד נגד שוודיה בגמר. זה היה גביע העולם הראשון של אומת הכדורגל, שמצאה לעצמה ילד פלא משלה. "פלה פרץ עם הטלוויזיה", מסביר הסופר והמתרגם יורם מלצר, שכתב את הספר "פלה: אל בשר ודם". "אנחנו ראינו אותו הרבה יותר מאשר את קודמיו, כי בברזיל יש הטוענים שגרינצ'ה היה גדול ממנו, ואם הולכים עוד יותר אחורה, הזקנים אומרים שליד לאונידאס לא היה לו מה לחפש. אבל מה תעשה עם בחור שבגיל 22 כבר כונה 'המלך'? התדמית שלו היא משהו שברזיל הייתה צריכה למיתוג פריצת הכדורגל הברזילאי לעולם, והוא היה הסמל העיקרי".
כשפלה היה רק בן 20, הוא קבע נקודת ציון מדהימה, 230 שערים ב־210 משחקים. בכל מקום שאליו היה מגיע הכרטיסים היו אוזלים. "פלה היה האליל שלי כשמראדונה עוד לא נולד", מספר פרשן הכדורגל יהודה ארם, המומחה הישראלי לכדורגל ארגנטינאי. "אני לא ילד, בעוד שבועיים בן 73. בספטמבר 1961 ראיתי את המשחק בין סנטוס לראסינג, שכונה משחק המאה. דוד שלי קנה שני כרטיסים והלכנו. משחק אדיר, סנטוס ניצחה 2-4 עם גול של פלה, שלא אשכח בחיים. זה לא קשור אם הוא מברזיל. פלה היה הכי טוב, ואני זוכר שכשהוא הגיע למשחק רשמי אוהדים ארגנטינאים קמו ומחאו לו כפיים".
רק שאחת מנקודות התורפה הגדולות של פלה נמצאת בעובדה ששיחק ברובה המכריע של הקריירה בברזיל, שם הליגה לא נחשבת לחזקה במיוחד, ואת סיום תקופתו כשחקן העביר בניו יורק, עוד מקום שבו הרמה לא נחשבת לגבוהה במיוחד.
הברזילאי, שזכה בשלושה גביעי עולם, הבקיע במהלך הקריירה 1,281 שערים ב־1,363 משחקים, הרבה יותר ממראדונה, שכבש רק 311 שערים ב־590 משחקים, אבל הארגנטינאי אתגר את עצמו בליגות הרבה יותר קשות, ומי שקצת מזלזל בהישגו של פלה, אומר שלתוך הספירה הוא הכניס שערים שכבש באימונים ואפילו שערים מהסרט ההוליוודי "הבריחה לניצחון", שם כיכב לצדם של סילבסטר סטאלון ומייקל קיין.
לפלה היו בתחילת שנות ה־60 לא מעט הצעות לצאת למועדונים גדולים באירופה. ריאל מדריד הייתה על הקו, אינטר מילאנו הציעה מיליון דולר, דווח אפילו שג'יאני אניילי, בעלי קבוצת יובנטוס, הציע לו, אישית, מניות בחברת פיאט, שבבעלות המשפחה.
אי־שקט נרשם בין אוהדי הכדורגל בברזיל כשהם הבינו לאן הרוח נושבת, אבל למזלם הגיע לעזרתם סיוע מכיוון בלתי צפוי. ז'אניו קואדרוס אומנם כיהן רק שמונה חודשים כנשיא ברזיל, אבל הוא הבין מהר שעזיבת הכוכב עלולה לפגוע בו אנושות מבחינה פוליטית. קואדרוס הצליח לגייס קואליציה שהסכימה להכריז על פלה כעל "אוצר לאומי". הכוונה לא הייתה להתחנף לאגו של הכוכב, אלא למנוע ממנו לעזוב את המדינה. פלה שיחק בסנטוס במשך 18 שנה, משנת 1956 עד 1974.
"פלה הוא תוצר של השלטון הסמכותני בברזיל", אומר מלצר, שכתב את הספר על פלה. "הוא התרגל לא לומר דברים מסוימים. הוא למשל יגיד 'בחיים לא סבלתי מגזענות' למרות שזה ממש לא נכון, אבל הוא בכל זאת אמר, כי הדימוי הברזילאי של תקופתו היה בסגנון 'אנחנו מופת לחיבור בין גזעים'.
יש סרט דוקומנטרי ישן שבו חבריו לנבחרת מספרים שפלה היה האחרון שנהג לעלות לכר הדשא לפני משחקים. הוא היה שוכב על מיטת הטיפולים, עם מגבת על הפנים, ויום אחד שחקן סיפר שהבין שזהו אדסון ארנצ'יס דו נסימנטו שנשכב על המיטה ומי שקם ממנה הוא פלה. מראדונה טיפוס אחר. הוא בא מחברה שבה השתייך לשכבה שנקרא לה במונחים ישראליים 'הערסים'. בני תערובת, חיות רחוב. הוא משחק דמות של עצמו בצורה מיידית, כי אין הרבה מרחק, גם לא בתודעה, בין האדם והדמות, וכשהם מתמזגים, אתה מגלה תופעות פתולוגיות כמו שראית במהלך חייו. פלה ידע להבדיל וגם לא הייתה לו ברירה".
סיפורי מוטל'ה
עדות ישירה על פלה, השחקן והאדם, אפשר לשמוע ממוטל'ה שפיגלר, הכדורגלן הישראלי הגדול בכל הזמנים. שפיגלר שיחק עם פלה בניו יורק קוסמוס, באמצע שנות ה־70, כשהברזילאי היה בשלהי הקריירה. "החיבור שלי לפלה זה סיפור של ילד, קצת אחרי בר מצווה", שפיגלר נזכר. "הוא זכה בגביע העולמי בשוודיה, כשהייתי בן 13.5, ואז אני קופץ 17 שנים מאוחר יותר ופוגש אותו על הדשא בניו יורק. זה סיפור אישי של הילד מוטל'ה מהשכונה בנתניה. פלה היה מודל עולמי, ולשחק איתו במשך עונה זה היה דבר ענק".
לשפיגלר, במפתיע, יש אותו סיפור על הטרנספורמציה שעליה סיפר מלצר. המעבר בחדר ההלבשה מפלה האדם לאייקון מעולם הכדורגל. "במשחק הראשון שיחקנו נגד דאלאס והיינו בפיגור 0-2 במחצית", הישראלי נזכר. "בחדר ההלבשה הייתה דממה, פלה נשכב על הרצפה. ישבתי על ספסל סמוך והסתכלתי עליו כדי להבין איך הוא מרגיש, כי אני הרגשתי זיפט. שכב, לא דיבר מילה, ולקראת היציאה, קם, שטף פנים, ואז היה לו יועץ, פרופ' מזאיי, שנהג לתרגם אותו. נעמדנו סביב שניהם במעגל, ופלה אמר 'אנחנו יוצאים עכשיו למגרש ואסור לנו להפסיד. הביאו אותנו לארצות הברית בשביל להכניס את הכדורגל למקום הזה'.
"אני בלב חשבתי 'הביאו אותנו? הביאו אותו'. כשחזרנו לדשא, אחרי שתי דקות הוא מסר לי כדור ארוך, השוער יצא, הקשתי מעליו, 1-2. בדקה ה־88 הרמתי לו כדור והוא התרומם כמו בגביע העולם ונגח פנימה. כל התקשורת שעמדה מאחורי השער רצה לתוך המגרש והוא רץ אליי. אז קיבלתי שיעור באוניברסיטה של פלה - שכשאתה מבקיע, אתה לא שוכח מי המוסר. זה סיפור שאני היחיד בעולם שיכול לספר אותו".
לא היה שם אגו?
"אני מדבר עליו כבן אדם ולא ככוכב. כשהיינו יורדים מהאוטובוס, במגרש או במלון והוא היה ניגש לצד האחורי כדי לעזור לאפסנאי להוריד את הכדורים ואת המזוודה של הציוד, דברים שעד אז לא יצא לי לראות ולא מפלה אלא משחקנים צעירים שבדרך כלל מתחמקים ממטלות כאלה. במשחק נגד טורונטו, לקראת הסיום, נשרק פנדל לטובתנו. 20 אלף איש צעקו 'פלה, פלה'. הוא לקח את הכדור ונתן לי שאבעט. אמרתי 'אלוהים אדירים, בשביל מה אני צריך את זה?'. בעטתי, הבקעתי, הוא רץ אליי והרים אותי כאילו שזה היה גול במונדיאל.
"פעם, כשישבתי לידו באוטובוס וביקשתי שיגלה את סודותיו, הוא אמר 'מזל', אז אמרתי 'אתה מדבר על מזל?'. אמר 'כן, כשמישהו בועט מ־30 מטרים, הכדור פוגע בקורה, חוזר אליי ואני מגלגל פנימה, זה לא מזל?'. הבנתי שהוא מקטין את עצמו, וזה רק גורם לאנשים להבין שיש בן אדם ורק אחר כך כוכב. אלה הדברים שלמדתי ועד היום אני משתמש בהם, כי ראיתי את זה ממישהו שנחשב בסלנג הישראלי לגדול מכולם".
מנאפולי תצא תורה
דייגו מראדונה לא חיכה כמו פלה לשלהי הקריירה כדי לעזוב את ארגנטינה. כבר בגיל 22 הוא עבר לברצלונה הגדולה וגם שבר רציני בקרסול לא מנע ממנו להמשיך לפרוח באירופה, הפעם בבחירה שנראתה מוזרה לזמנו - מעבר לנאפולי האיטלקית. ביולי 1984 מראדונה נחת בדרום איטליה, מה שלרבים אז נראה כמו שהמשיח ירד מהליקופטר. אחד הכוכבים הגדולים בכל הזמנים הגיע לקבוצה שנחשבה אז לבינונית ובטח להרבה יותר ענייה מאשר קבוצות הצפון ממילאנו וטורינו.
"זהו ההישג הגדול של מראדונה, אם משווים אותו לשחקנים אחרים המתמודדים על התואר 'הגדול בכל הזמנים'", כתב ג'ונתן ווילסון, מחבר ספר על ההיסטוריה של הכדורגל הארגנטינאי. "הוא לקח כמעט במו ידיו מועדון צנוע והוביל אותו לזכייה באליפות בתקופה שבה כסף הפך לא רק ליתרון אלא למרכיב מכריע". מראדונה הוביל את נאפולי לשתי אליפויות, זכייה בגביע האיטלקי ובגביע אירופה (אופ"א). מחוץ לבית הקברות המקומי היה מי שתלה שלט, שיועד למתים שנעדרו מהחגיגות: "אתם לא יודעים מה הפסדתם".
"מראדונה הוא אלוהים עבור תושבי נאפולי", הסביר פאביו קנאברו, שהיה ילד כשמראדונה שיחק בקבוצה ויותר מאוחר הוביל את איטליה כקפטן הנבחרת. "הוא שינה כאן את ההיסטוריה. במשך 80 שנה תמיד סבלנו, נלחמנו נגד ירידת ליגה, ואיתו במשך שבע שנים זכינו בכל כך הרבה תארים. אני אוהד הקבוצה ושנות מראדונה היו תקופה בלתי נשכחת".
"מראדונה היה שחקן שידע להכריע משחקים כמעט לבד. הוא היה יותר אינדיבידואליסט מאשר פלה", מסביר שחקן העבר, גיורא שפיגל. "מבנהו הגופני היה של גוץ קטן, עם הרבה כוח מתפרץ ליציאה לספרינט ויכולת להשיג מישהו על מטר, עם כדרור מופלא". בשנות ה־80 היו לא מעט שחקנים גדולים, אבל מראדונה היה מעל כולם. "השחקן הכי טוב אי־פעם, יותר טוב מפלה", משוכנע הכוכב ההולנדי, רוד חוליט, ששיחק בשנות ה־80 במילאן האיטלקית. "עקבתי אחריו מקרוב כל שבוע בליגה, והוא היה ברמה אחרת. עשה על המגרש דברים שקשה לתפוס. הוא היה שולט בכדור בלי להסתכל עליו בכלל".
רק שמבחינת מראדונה, הדבר הכי חשוב היה נבחרת ארגנטינה. היום, בן ארצו ליאו מסי נחשב לממשיך הדרך, בטח בין הכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים, אבל בבואנוס איירס אין כרגע שאלה מי יותר טוב. לא רק שמראדונה הוביל את ארגנטינה לזכייה בגביע העולם ב־86', כל צעד שלו נראה כאקט פטריוטי. שירת ההמנון, הכבוד לדגל. בגביע העולם ב־2006 הוא ישב ביציע עם האוהדים, כשהוא לבוש בחולצת הנבחרת ולא הפסיק לעודד.
"מסי רק לאחרונה התחיל להגיע עם חיוך לנבחרת, כי יותר טוב לו שם, אבל כמה ירדו עליו כשהוא לא שר את ההמנון, והתלוננו שהוא לא יכול לסחוב את השחקנים אחריו", אומר ארם, פרשן הכדורגל הארגנטינאי. "דייגו היה אחר מהבחינה הזו. הוא לא לבש את חולצת הנבחרת אלא נולד איתה, ולא משנה איזה ספורטאי ארגנטינאי משחק והיכן, הוא היה איתו. אפילו לנדיה פודורוסקה, הטניסאית שהגיעה לחצי גמר הרולאן גרוס, הוא שלח ברכות הצלחה".
ב־1978 ארגנטינה זכתה בגביע העולם בלעדיו. מראדונה יכול היה להשתתף בטורניר, הוא היה כמעט בן 18 וכבר כוכב גדול, אבל המאמן ססאר מנוטי החליט להשאירו מחוץ לסגל. החונטה הצבאית שלטה אז במדינה, והמאמן חשש שהכוכב הצעיר יערער את יציבות הנבחרת ויפגע בתוכניות הזכייה בתואר. ד"ר רובן אוליבה, שהיה חבר בצוות האימון באותו טורניר, סיפר: "מנוטי ראה בגביע העולם את הצ'אנס הגדול שלו. הוא לא רצה שמישהו יערער על סמכותו כמוביל. הוא היה פרנואיד לגבי מראדונה והשפעתו על הנבחרת והאוהדים".
בגביע העולם בספרד, 1982, במשחק נגד היריבה הגדולה ברזיל, בפיגור של 0-3, דייגו בעט מתסכול בבטיסטה הברזילאי, ראה את הכרטיס האדום וסיים את הטורניר. זו הייתה עוד מכה קשה למצב הרוח הלאומי, שהלך והחמיר אחרי המפלה מול האנגלים במלחמת פוקלנד, שהתחוללה באותם ימים. "היינו משוכנעים שאנחנו מנצחים במלחמה וכמו כל פטריוט הרגשתי מחויב לדגל הלאומי", מראדונה סיפר יותר מאוחר. "רק כשהגענו לגביע העולם בספרד גילינו את האמת, וזו הייתה מכה קשה לכל הנבחרת".
הקדוש הלאומי
ארבע שנים לאחר מכן, בגביע העולם של 1986, אף אחד כבר לא יכול היה להוציא את התואר מידיו של מראדונה, ועל הדרך הוא החזיר את כבוד האומה כשנקם בבריטים, במשחק בלתי נשכח. עוד בינואר 1983, שלוש שנים לפני הטורניר הגדול, הבין מאמן הנבחרת, קרלוס בילארדו, שרק דייגו יכול לעשות את ההבדל. הוא לקח את סרט הקפטן מדניאל פסארלה הוותיק והעביר אותו לדייגו, כדי להראות מי הבוס, וכשנשיא המדינה ראול אלפונסין חשב שהגיע הזמן לשינויים בעמדת המאמן, היה זה מראדונה בעצמו שצלצל כדי לאיים.
"אמרתי להם 'אם אתם מפטרים את בילארדו, אני עוזב רק כדי להבהיר שתפטרו שניים במקום אחד'", מראדונה כתב באוטוביוגרפיה שלו. "אני אומנם הייתי מזוהה עם המאמן ססאר מנוטי, אבל עשיתי הכל למען הנבחרת והייתי משוכנע שאנחנו בדרך הנכונה. רציתי לשים סוף לכל מה שעלול לפגוע בנו".
בדרך לאותו מונדיאל, בתחילת חודש מאי 1986, ארגנטינה עברה בישראל למשחק ידידות. היא ניצחה 2-7, מראדונה כבש צמד רק כדי להבהיר לכולם מה רמת הכושר שלו. "ראיתי בעבר סרטונים שהראו איך בילארדו בנה את הנבחרת לאותו מונדיאל סביב מראדונה", שפיגל מספר. "הוא הביא את השחקנים למצב שהם כל הזמן היו קרובים אליו וכשהוא עם הכדור, הם ממש גוננו, דאגו לאפשרות שהוא יוכל למסור ולהתקדם מהר כדי לנסות לנצח. זה היה מדהים, כי זה עבד. מראדונה הוביל לזכייה בגביע עולמי מכלום. היו לצדו שחקנים טובים, אבל לא נבחרת ברמה כזו גבוהה".
תומכי מראדונה נותנים את אותה דוגמת זכייה הרואית במונדיאל כדי להמחיש את העליונות של הארגנטינאי על פלה. הם טוענים שהברזילאי שיחק בנבחרת שנחשבה בעיני רבים לטובה בכל הזמנים, ואילו מראדונה בנה, תכנן ועשה את הרוב בעצמו. "מבחינתי, מראדונה הוא הגדול מכולם", הכריז כוכב העבר הצרפתי אריק קנטונה. "ההבדל הגדול בינו לבין פלה הוא שלצד מראדונה לא היו שחקנים גדולים. אם היית מוציא את מראדונה מארגנטינה, היא לא הייתה זוכה בגביע העולם, אבל ברזיל ללא פלה עדיין הייתה זוכה בתואר".
ארגנטינה עברה ב־1986 בבית המוקדם את איטליה, בולגריה וקוריאה הדרומית, בשמינית הגמר חלפה על פני אורוגוואי, ואז הגיעה לרבע הגמר נגד אנגליה. 22 ביוני, מעל ל־114 אלף איש באצטדיון האצטקה במקסיקו סיטי. כל הפטריוטיות של מראדונה התנקזה לאותו יום.
בדקה ה־51 השופט התוניסאי עלי בן נאסר לא ראה איך מראדונה נמוך הקומה נעזר בידו כדי להתגבר על השוער האנגלי פיטר שלטון בשער שעד היום זוכה לכינוי המחייב "יד האלוהים". מראדונה תיאר ואמר שהשער היה כמו לכייס מהאנגלים את הארנק.
ארבע דקות לאחר מכן כל העולם ראה את השער שנחשב עד היום ליפה ביותר שהובקע בטורנירי גביע העולם. מראדונה קיבל כדור במחצית המגרש שלו ועבר שישה שחקנים בדרך אל הרשת. "רציתי לעמוד ולמחוא לו כפיים", אמר שנים אחרי גארי ליניקר, חלוץ הנבחרת האנגלית שכבש את שער הניחומים באותו משחק. "לא הרגשתי כך אף פעם, אבל זו האמת ולא כי זה היה משחק כל כך חשוב, אלא כי זה היה בלתי אפשרי לכבוש שער כל כך יפה". במאי הקולנוע אמיר קוסטוריצה, שביים סרט על מראדונה, אמר על אותו שער גאוני: "זה מהרגעים הבודדים שבהם מדינה בחובות עצומים מנצחת את אחת משליטות העולם".
כל תחושת החמיצות מלפני ארבע שנים וההשפלה בשדה הקרב נעלמו באותו משחק ובטח אחרי שהנבחרת הארגנטינאית זכתה בגביע העולם. המילים "מראדונה" ו"אלוהים" נשמעו קרובות מאי־פעם. "מראדונה הוא זה שיחתוך אותך בכביש, ייקח תור לא שלו ובקריצה ינסה לחמוק. הוא ארכיטיפ ארגנטינאי", אומר עליו הסופר מלצר. "העם מעריץ אותו בין היתר בגלל התכונות האלה, ובארגנטינה, מדינה מאוד קתולית, מראדונה הפך לקדוש עממי. בברזיל לעומת זאת מעריצים את פלה הכדורגלן, זה עדיין בתוך המשחק".
ארבע שנים לאחר מכן, בגביע העולם באיטליה, ארגנטינה אומנם ניצחה את ברזיל, אבל הפסידה בגמר למערב גרמניה, שניצחה 0-1 בזכות פנדל. "אין אף שחקן שהשקיע והיה מוכן לתת את חייו למען הנבחרת כמו דייגו", אומר יהודה ארם, שיש לו לא מעט שעות בחברת מראדונה. "יש ראיון שאני ויורם ארבל עשינו איתו לפני המונדיאל ב־1990. ארבל שאל 'מה יהיה עם הגביע?'. מראדונה שם יד על הלב ואמר 'יצטרכו להוציא לי אותו בשביל לקחת את הגביע', ובאמת לקחו לו את הלב, כי אפילו הגרמנים אומרים שלא היה פנדל".
הטוב, הרע והקאמורה
בניגוד לפלה, שדאג לאורך השנים לתדמית מצוחצחת, מראדונה היה הילד הרע. ההתמכרות לסמים, במיוחד לקוקאין, החלה עוד בתחילת שנות ה־80 כששיחק בברצלונה, וזה החמיר כשחבר לקאמורה, המאפיה הנפוליטנית. במונדיאל 1994, בארצות הברית, היה איזה ניצוץ מטורף שהנה בגיל 34 הכוכב חוזר ליכולות של פעם. הוא נראה פיזית מצוין, הבקיע שער נגד יוון ורץ לחגוג עם נשיקה למצלמת הטלוויזיה. אלא שאחרי המשחק, בבדיקת סמים שגרתית, התברר שנטל את הסם המעורר אפדרין, והוא סולק בבושת פנים. עד היום יש בארגנטינה מי שחושבים שזו הייתה קונספירציה.
"רצו שמראדונה יגיע לטורניר בין היתר כדי לעזור לקדם את הכדורגל בארצות הברית", אומר יהודה ארם. "יש עיתונאי בכיר מאוד בארגנטינה שהרבה לפני שאליפות העולם החלה כתב שדייגו לא יסיים את הטורניר, כי ה־CIA לא ייתן. אתה יכול להאמין, או לא, אבל זה מה שקרה".
לכן כשפיפ"א ביקשה כעבור שש שנים לבחור את שחקן המאה, היה ברור למה העדיפו שם פיגורה יותר ממלכתית. מראדונה רק הלך והסתבך עם אין ספור שערוריות. סמים, קרבה לדמויות מפוקפקות, הצהרות מביכות. כשהוא נבחר לאמן את ארגנטינה בגביע העולם 2010, היה זה פלה שאמר "הוא לקח את התפקיד רק בגלל הכסף. כשהוא מאמן, הם רק נאבקים, אבל זו לא אשמתו של מראדונה אלא של מי שמינה אותו".
פלה המשיך לתקוף. "הוא לא דמות לחיקוי עבור הצעירים. אם לא ישתנה, הוא לא יקבל יותר עבודה. הוא היה שחקן גדול, אבל מהווה דוגמה גרועה". כשביקשו ממראדונה תגובה, הוא אמר: "מה אתם רוצים שאגיד? הפעם הראשונה שלו הייתה עם גבר". גם כשמראדונה המשיך להתגרות, פלה נמנע מלהמשיך בקרב. אם הייתה הסלמה, הוא שלח את אחד מחבריו שיגיב בשמו. פלה הפך למותג ורצה שמעמדו יישמר. הוא שימש בזמנו כשר הספורט של ברזיל, תפקיד שלא איים על אף אחד. תמיד אפשר היה לראות אותו לצד ראשי הכדורגל העולמי וראשי מדינות שנהנו מחברתו. מקורביו טענו שמה שהרתיח במיוחד את מראדונה היה שאפילו נשיא ארגנטינה קרלוס מנם הזמין את הברזילאי לביקור.
"בדרך כלל כשרואים אותו בימים אלה, זה בטקסים וליד נשיא פיפ"א. הוא נראה כמו בובה שמזיזים בשלט רחוק", אמר עליו מראדונה. "אני לא אלקק את דרכי כמוהו, כי אז זה יעשה אותי בן זונה מושלם". "מראדונה לדעתי קינא בו קנאה גדולה, כי פלה הצליח במידה מסוימת לצאת מהמקום שממנו הוא בא", אומר מלצר. "פלה התפרנס ממכירת השם שלו ומכירת הדימוי. עבר מפרסום חולצות לפרסום ויאגרה. רוצה אותו לאירוע? שלם הרבה כסף. זו העבודה. הוא ידע באופן כללי לנהל את המצב וסידר לעצמו פנסיה שקטה".
מספרים שדייגו נקי מסמים. הוא אומנם לא נראה במיטבו, הדיבור שלו לפעמים מבולבל, אבל מייחסים זאת לכמויות הכדורים שהוא לוקח. יש רבים שחששו שהוא כלל לא יגיע ליום ההולדת ה־60, והנה הוא גם היום ממשיך לאמן, אומנם קבוצת תחתית בליגה הארגנטינאית, אבל עדיין עובד. "יש לו המון בעיות משפחתיות", מספר ארם. "לרגל יום ההולדת מתכוונים לאסוף את כולם למסיבה. יהיו שם שתי הבנות שלו מאשתו, שלוש מנשים אחרות שהוא הכיר בהן, וייתכן שיגיעו עוד ארבעה מקובה על מנת להוכיח שהם ילדיו".
גם פלה רחוק משיאו. הוא עבר ניתוח בירך, נכנס לדיכאון. בנו אדיניו סיפר בתחילת השנה. "הוא שביר. יש לו בעיית תנועה, וזה מדכא אותו. תחשוב שהוא המלך, תמיד אישיות משפיעה, וכעת הוא לא יכול ללכת כמו שצריך. הוא נבוך, לא רוצה לצאת, להיראות, כל מה שכרוך ביציאה מהבית. ממש מתבודד". פלה עצמו הגיב: "אני עומד לחגוג את יום ההולדת ה־80. יש לי ימים טובים ופחות טובים, וזה נורמלי לאנשים בגילי".
כל מה שיש לאחל להם, בטח במצבם, זה עד 120. על השאלה מי הכי טוב ימשיכו להתווכח גם בדורות הבאים, כשלרשימה נכנסים כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, הכוכבים העכשוויים. "אני זוכר שכשמראדונה היה בן 15, היה לי דוד בארגנטינה שאמר 'יש ילד שהולך להיות הכדורגלן הגדול ביותר'", מספר מלצר. "הוא לא ספר את פלה. זו הייתה מבחינתו הפרעה כמו ליקוי חמה. קצת קשה לנו להבין את המקום התרבותי של הכדורגל בארצות האלה. בן אדם לא פותח סתם את הפה בכדי להביע דעה מבלי שיהיה לו מעמד חברתי מתאים, וכזר בכלל יאכלו אותך. תחשוב על עולם שמורכב מאריק איינשטיין, שלמה ארצי, יהודה פוליקר, ריטה. לא יבוא תייר מוונצואלה ויאמר את דעתו. ארגנטינה גם רואה את עצמה כאירופית ואת הברזילאים כחיה נפרדת ביבשת, כך שהמתח הזה הוא חלק מהעניין, ויש גם הבדל רציני בסגנון המשחק, ביחס אליו. הבדל שנשמר עד היום".
ב־2014 ארגנטינה הגיעה עד לגמר גביע העולם, ועוד על אדמת ברזיל. מסי אומנם לא הצליח והפסיד את הגביע לגרמנים, אבל בדרך למשחק הקובע אלפי אוהדים שרו ברחובות "ברזיל, ספרי איך המרגש, כששולטים לך בבית. אני נשבע, שאפילו שהשנים חלפו, לעולם לא אשכח איך דייגו שיגע אותך, איך קאני (קאניג'ה - א"ל) הפתיע אותך. את בוכה מ־1990 ועד היום. עכשיו את הולכת לראות את מסי, גביע העולם הוא שלנו. מראדונה יותר גדול מפלה".
"הטבע האנושי אוהב להשוות, ואני לא נגד", אומר שפיגלר. "אני רק תמיד אומר שאף אחד לא מנצח לבד. אין כזה דבר 'אני ואני' בספורט קבוצתי. הרי אתה בטח מתאר לעצמך שכשמסי הגיע לברצלונה, כילד, הוא פגש עוד ילדים שאמרו להם 'אתה הכי טוב', ובתוך החבורה הזו הוא היה צריך להיות הראשון ולגרום לאלה שמשחקים לצדו להבין שהוא לא מזלזל בהם, לא מתנשא, ובלעדיהם לא יכול היה לבצע והם בלעדיו אולי היו נשארים אוהדי כדורגל. יודע מה היתרון של פלה, מראדונה ואפילו שלי? אנחנו כבר לא צריכים לקום בבוקר לאימון ולהוכיח. בחיים אתה לא סוחב איתך אלבומים לכל מקום. ההיסטוריה שופטת ולא אתה".