מה זו הפטפטת הזאת? כל הדרמה בחמש אגורות בכל שיחה? איפה האקשן החללי? צופה יקר, תפוס את החללית הקרובה וברח. במהירות האור. אין לי, מודה, קילומטראז' גדול ב"סטאר טראק". איכשהו, בכל פעם שנכנסתי לסרט או לפרק מהסדרה, לא נתפסתי ובלי מחשבה רבה שלטטתי לערוץ אחר. לא שאני מתנגד חס וחלילה לסיינס פיקשן. להפך - חלליות, חייזרים, קרבות בשמיים, ג'וקים מפלצתיים - תמיד עשו לי את זה. את “כנפי הרעם" המיתולוגית אני זוכר בתאווה עד היום.
אבל דבר מכל אלה לא תפס אותי כמו סרטי “מלחמת הכוכבים". במובן מסוים, “מלחמת הכוכבים" גרמה עוול לעולם סרטי המדע הבדיוני בשל הרף הגבוה כל כך שהציבה. אי אפשר לצפות כיום בסרט מדע בדיוני כלשהו בלי להשוות אותו לעוצמת "מלחמת הכוכבים", ולומר, היי, כוכב המוות היה מרשים יותר. וצ'ואי. ולוק. והריסון פורד. הו, הריסון פורד.
אז אולי לא נכון להשוות בין מידת ההשקעה בין סרט לסדרה, אבל בדיוק בשל כך נתתי את הצ'אנס ולא עזבתי את "סטאר טראק" כבר אחרי חמש דקות. אחרי חצי שעה כבר הייתי צריך להחזיק בשיניים. ונשאלת השאלה: מה זה? כלומר, אני מתכוון, מה זה ההבל הכאילו בדיוני הזה בחצי שקל הזה? נאומים על גבי נאומים על גבי נאומים.
נאמנות, פטריוטיות, בגידה ואומץ לב כל חצי משפט. קלינגונים מטרחנים כאורך הגלות של עם ישראל בקולות של מדפסת בזמן שלוק היה מספיק לפוצץ שלושה כוכבי מוות. מה זה ההבל הזה? צופה נכבד, שמע לי, היכנס לספינה שלך ובמהירות האור שייט לסדרה אחרת.
לראות או לוותר: לא לראות. בשום אופן.