אם הם לא היו מתעשתים במהרה, ייתכן שגם בסגר השני הם היו נשארים ללא עבודה. כבר בתחילת משבר הקורונה היו מי שהשכילו להבין כי המגיפה שפגעה קשות בפרנסתם תישאר כאן עוד הרבה זמן וכי עליהם לשנות במהרה מקצוע כדי שיוכלו להתפרנס גם בימי סגר ובידוד. השינוי המהיר הוכיח את עצמו, ובתחילת הסגר השני, בעוד רבים אחרים נאלצו לסגור את עסקיהם, פוטרו מעבודתם או הוצאו לחל"ת, יש אנשים שדווקא מצליחים להתפרנס יפה בימים אלה מעיסוקם החדש.

לפני הקורונה: בעלת מכון יופי
כיום: כותבת תכנים פיננסיים

טניה בורה (33), נשואה ואם לילדה, עלתה ארצה ממוסקבה לפני שבע שנים. עד לפני הקורונה היא התגוררה ביפו, ובמשך שלוש שנים הייתה בעלת מכון יופי שבו הוצעו שירותי ספרות, קוסמטיקאית ופדיקור. "נהניתי מזה מאוד", היא מספרת, "זה היה החלום שלי מאז שהייתי ילדה קטנה. הייתי הבעלים של המכון והיו לי עובדות".

טניה בורה (צילום: צילום פרטי)
טניה בורה (צילום: צילום פרטי)


איך הקורונה שינתה את עולמך?
"בגלל הסגר הראשון נאלצתי לסגור את המקום לחודש וחצי. בשביל עסק כמו שלי זה היה המון זמן. הקורונה פשוט הרגה לי את העסק כי הייתי צריכה לשלם שכירות, ארנונה, חשמל ולא היו הכנסות. כמו כן, מפני שנשים היו הרבה זמן בבית, הן גם למדו לעשות מניקור לבד ולצבוע לבד את השורשים בשיער. כשפתחתי שוב את המכון, מספר הלקוחות פחת וגם הבחנתי שלאנשים יש עכשיו פחות כסף. הבנתי שהעסק לא יוכל לתפקד כמו שתפקד לפני הקורונה. הבנתי שהמצב השתנה, שאין טעם לחכות יותר, אלא לעשות שינוי. את המספרה סגרתי בסוף מאי ומכרתי את כל הציוד. העברתי את המספרה לידיים טובות, לאנשים שאני מכירה, אז כל התהליך הזה פחות כאב לי".

בורה מעידה כי בתור אדם האוהב שינויים, הצעד הזה לא הפחיד אותה, "אבל לא ידעתי מה אני רוצה לעשות. הבנתי רק שבמצב הנוכוחי שבו שום דבר לא בטוח אני לא רוצה יותר להיות בעלת עסק פרטי, אלא למצוא עבודה שבה לא אושפע מכך שיש סגר או אין סגר".

איך הגעת לעיסוקך החדש?
"בזמן שהייתי בבית סיימתי דרך האינטרנט תואר שני במינהל עסקים, שאותו התחלתי עוד ברוסיה. בסיום הסגר הראשון התקשרה אליי חברה מארה"ב, שיודעת שיש לי ידע בפיננסים ואנגלית מצוינת, וביקשה ממני עזרה בכתיבת טקסטים פיננסיים עבור החברה שהיא עובדת בה. בעקבות כך פתחתי פרופיל ב־ Fiverr, ופתאום התחלתי לקבל עבודות כפרילנסרית בתחומים פיננסיים בשפה האנגלית. אחרי חודש־חודשיים הבנתי שאני נהנית מזה ושממש נוח לי לעבוד ככה, גם מפני שיש לי ילדה קטנה בבית. כיום אני מצליחה להתפרנס מזה. כשהגיע הסגר השני, אמרתי לבעלי שהדבר הכי נכון שעשיתי בחיים שלי היה שסגרתי בזמן את העסק, אחרת היינו נכנסים להפסדים גדולים מאוד".
בורה לא רק החליפה עבודה. באמצע  חודש יוני היא עברה עם משפחתה לגור בחריש. "כבר לא היה מכון, אז לא הייתה סיבה להישאר במרכז. חריש לא יקרה יחסית למרכז וגם יותר שקטה ומתאימה יותר לילדים", היא אומרת, ומציינת: "החוכמה היא להבין את המציאות המשתנה ולהתאים את עצמך אליה. כרגע, בקורונה, המציאות קשה מאוד עבור העצמאים, שום דבר לא בטוח, אי־הוודאות גדולה, ואילו אני יכולה עכשיו לעבוד עם כל העולם בלי שום קשר לקורונה".

לפני הקורונה: בעלת חברה לטיולי קונספט
כיום: יבואנית מטורקיה

עד הקורונה הייתה אילנה דואק (39)מגבעתיים, נשואה ואמא לשלושה ילדים, בעלת חברת "קפסולת luxury לאיסטנבול" - טיולי בוטיק יוקרתיים לנשים. "כשהחלה הקורונה היו מתוכננים שבעה טיולים עד חודש יולי, שהיו מלאים עד אפס מקום", היא מספרת, "המזל היה שהתעשתי מהר, ביטלתי הכל, ובתוך שבועיים החזרתי לכולם את הכסף. בתחילת חודש מאי, כשהבנתי שהקורונה מתכוונת להישאר, ולעוד הרבה זמן, חשבתי איך אני יכולה להמציא את עצמי מחדש. נוסף לטיולים בחו"ל הייתי עושה גם טיולי קונספט לנשים בארץ, והבנתי שבשל החשש להידבק ובעקבות ההנחיות שמשתנות חדשות לבקרים העסק שלי לא יוכל להמשיך, לפחות בתקופה הקרובה. הבנתי מהר מאוד כי אין מה לחכות, שזה מצב שהולך ללוות אותנו שנה־שנתיים קדימה. הבנתי שאין לדעת אם החיים שהיו לפני הקורונה יחזרו אי פעם. גם אם הם יחזרו, ייקח הרבה מאוד זמן עד שזה יקרה, ואני לא אוהבת להמתין".

אילנה דואק (מימין) ו-ורד כהן (צילום: שרית צרפתי)
אילנה דואק (מימין) ו-ורד כהן (צילום: שרית צרפתי)


איך המצאת עצמך מחדש?
"הרגשתי געגועים עזים לאיסטנבול, שהייתי מבקרת בה לפחות פעם בחודש. החלטתי להביא לארץ את כל מה שגרם לי להתמכר למקום הזה. יחד עם ורד כהן, החברה הכי טובה שלי, שיצאה לחל"ת, פתחנו עסק חדש: Box of love from Istanbul. ורד מכורה לאיסטנבול בדיוק כמוני. שתינו מכורות לאוכל, לרחובות, לצבעים, מחוברות מאוד להוויה, ללייף סטייל. החלטנו לעשות יבוא של כל מה שאנחנו אוהבות שם: טקסטיל לבית, קולקציית אופנה מובחרת, תכשיטים, חומרי גלם לבישול ואפייה ועוד. המכולה הראשונה הגיעה באוגוסט - וחוסלה".

איך פרסמתן את עצמכן?
"דרך פייסבוק, אינסטגרם, קבוצות וואטסאפ. פתחנו סטודיו בדרום תל אביב, שם גם ממוקם המחסן שלנו. בסטודיו אנחנו אורזות, מצלמות ושולחות את המשלוחים לכל הארץ. בחרנו ללכת על ליין מוצרים נגיש מבחינת מחירים, ברוח התקופה, ומצאנו דרך מקורית להתפרנס גם בימי הקורונה. המכולה השנייה כבר בדרך לארץ, ובימים אלה אנחנו מסיימות את העבודה על אתר מכירה".

הופתעת מהתגובות?
"אני מתרגשת יותר מאשר מופתעת. זה כל כך לא ברור מאליו לחוות בתקופה קשה כזאת פריחה והצלחה, ואנחנו בעיקר אסירות תודה על כך. אנחנו כאן כדי להישאר, גם כשהטיולים יחזרו".

לפני הקורונה: צלם
כיום: עובד הייטק

"לפני הקורונה עבדתי במשך שמונה שנים כצלם עצמאי בטלוויזיה ובקולנוע. בין היתר צילמתי תכניות ריאליטי שונות, כמו "הישרדות" ו־"The Voice", מספר לידור כהן (30) מחולון, "כשהגיעה הקורונה, כל העבודה בתחום דעכה, עד שהגיעה לאפס. בחודש הראשון ישבתי בבית ולא עשיתי כלום, ואז פשוט הבנתי שאם לא אעשה שינוי - אשאר בבית עוד הרבה זמן. הבנתי שאין מצב שאמשיך ככה, והחלטתי לחפש משהו בטוח בעידן של אי־ודאות".

לידור כהן (צילום: בתאל רשיד)
לידור כהן (צילום: בתאל רשיד)


מה מצאת?
"עשיתי כל מיני מבחני התאמה באינטרנט, שמאתרים אילו תחומי עיסוק יכולים להתאים לך. בין התחומים שבלטו בהתאמה היה סייבר. לא היה לי שום רקע בכך, אבל זה תחום שעניין אותי. אני גם אדם טכני מאוד, שיכול להתחבר למחשבים".

כהן החל לחפש לימודי סייבר והגיע למכללת ג'ון ברייס, זרוע ההדרכה של מטריקס. "נרשמתי לקורס אונליין של שנה", הוא מספר, "אחרי ארבעה חודשים בקורס כבר התחלתי לחפש עבודה והגעתי לחברת Cybereason בתל אביב. עברתי ראיונות, מבחן, והתקבלתי. אני עובד שם שלושה חודשים ועוסק בתחום של תפעול תקלות ובעיות ברשתות (NOC). אני עובד במשרה מלאה וממשיך ללמוד באופן מקוון".

לא כאב לך לעזוב את הצילום?
"זה היה הדבר שהכי אהבתי, אבל ברגע שהבנתי שהמציאות של הקורונה גרמה לכך שלא אוכל לפרנס את עצמי, החלטתי לשהות. אני גם מאורס, אז צריך לדאוג לעתיד. במקצוע הקודם שלי, במציאות של הקורונה, לא בטוח שהייתי מצליח בכך. לכן חיפשתי משהו בטוח ויציב, אבל גם משהו שידבר אליי. הגעתי לתחום מצוין, לחברה מצוינת, והמטרה היא להמשיך ולצמוח מכאן. צריך להבין שאנחנו נמצאים בתקופה לא רגילה, וצריך למצוא את הדרך להמשיך הלאה בלי להיתקע. אני רואה הרבה אנשים מהתחום שלי, הצילום, שכמה חודשים טובים יושבים בבית ולא עושים שום דבר".

אתה לא מתגעגע לצילום?
"מתגעגע, אבל כרגע משאיר זאת כתחביב".

לפני הקורונה: שחקנית
כיום: בעלת עסק למתנות

"הייתי שחקנית, בעיקר בנישה של הצגות ילדים, וגם שילבתי זאת עם תחום של מכירות", מספרת סיון צוקרמן־גרוסמן (33) מחולון, נשואה ואם לתינוק בן חצי שנה. "ילדתי באפריל, בשיא הסגר הראשון. לפני הקורונה, עוד לפני שילדתי, היה לי ברור שאחרי הלידה ארצה להתמקד רק בתחום של הצגות ילדים ולא בתפקידי מכירות, כי הרבה יותר קל לשלב את המשחק עם אמהות, לעומת כל עבודה אחרת שהיא תובענית יותר. אבל אז הגיעה הקורונה והבנתי שאין הצגות וגם האירועים (תחום עיסוקו של בעלי) הופסקו. ברגע שבעלי יצא לחל"ת, אמרתי 'אוי ואבוי לנו, מאיפה נביא כסף עכשיו?'. תינוק קטן זה הוצאות גדולות, וחייבים להתפרנס. הבנתי שזה המצב, אין מה לעשות, שאני לא רוצה לתת לקורונה לנצח אותנו, כי גם ככה היא מנצחת אותנו בהרבה מובנים. בעידן הקורונה את גם לא יכולה לדעת שבעוד חודש או חודשיים יתחדשו המופעים. הבנתי שאני חייבת לעשות עכשיו משהו אחר".

סיון צוקרמן-גרוסמן  (צילום: שימרית מאור)
סיון צוקרמן-גרוסמן (צילום: שימרית מאור)


כיצד הגעת לעיסוקך הנוכחי?
"תמיד הייתי מכינה למשפחה ולחברות כל מיני מתנות מיוחדות. הרבה אנשים אמרו לי 'את חייבת לעשות עם זה משהו', אבל הייתי עונה שלא אהפוך לעצמאית כי זה סיכון מבחינתי. אבל אז הגיעה הקורונה והבנתי שאין ברירה וחייבים למצוא משהו. ככה בעצם נולד הרעיון לפתוח את 'מתנה בהפתעה' - מארזי הפתעה לכל אירוע או סיבה, כמו יום הולדת, יום האהבה, הולדת ילד, הכרת תודה ועוד - הכוללים פריטים מותאמים אישית כגון תמונות נוסטלגיות המשולבות במארז, כוסות עם כיתוב השמות, כיתובים משתנים על המארז, בלונים עם כיתוב אישי, לצד הפינוקים הרגילים של שוקולדים, יין, שושני סבונים - הכל בהתאם לבחירה ולהעדפה של הלקוח. חשוב לי מאוד הפן האישי. בדיוק אני מכינה עכשיו מארזים של החלמה מהירה".

מחירם הממוצע של המארזים הוא 200־320 שקלים, תלוי בבקשות הלקוח, והם מגיעים עם שליח עד הבית. "שבוע לפני יום האהבה צילמתי כמה מארזים והעליתי לפייסבוק שלי את הפוסט הראשון עליהם", מספרת צוקרמן־גרוסמן, "התגובות החלו לזרום בצורה שהכתה אותי בהלם. השיתופים וכמות הפניות שקיבלתי היו דבר ממש לא מובן מאליו מבחינתי. היום המארזים הם הדבר היחיד שאני יכולה להתפרנס ממנו בגלל הקורונה. בראש השנה למשל עבדתי קשה מאוד, לא ישנתי שבועיים כדי להספיק לעשות את כל ההזמנות. הקמתי בימי קורונה עסק שמפרנס אותי. אני מקווה מאוד שמתישהו אוכל לשלב זאת גם עם משחק, אבל בינתיים זה מקור הפרנסה היחיד שלי. כרגע זה עדיין לא מכסה את כל ההוצאות שלי, אבל אני מקווה שזה ילך ויתפתח".