עסקת מכירת 50 מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות לא מהווה לדעתי סכנה אסטרטגית ממשית לביטחון מדינת ישראל. זהו חלק מעסקת הסכם השלום, וברור לחלוטין כי אלמלא ניתנה הסכמתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לעסקה - לא היינו מגיעים לחתימת ההסכם.
היחסים בין ישראל לאמירויות מתקיימים כבר שנים לא מעטות. הניצנים הראשונים נזרעו בתקופת כהונתו של יצחק רבין ונמשכו בכהונתם של שמעון פרס, בנימין נתניהו (בכהונתו הראשונה), אריאל שרון ובעת כהונתי כראש ממשלה. חברות ישראליות העוסקות בביטחון, וגם חברות אזרחיות, ניהלו מערכת עסקית מסועפת עם האמירויות ועם מדינות ערביות אחרות, שלא קיימו יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל.
כמובן שאין להשוות בין אספקת נשק למדינה שלא מקיימת יחסים עם ישראל לבין אספקת נשק למדינה שמצהירה בגלוי ובאופן רשמי על הכרתה בישראל. בנסיבות אלה, הטענה כי אספקת המטוסים למדינה כזו היא נזק אסטרטגי לישראל - היא הגזמה. ומוטב להימנע מהגזמות, גם ובמיוחד כשמדובר בראש הממשלה. במקרה שלו, המציאות הפשוטה נוראה גם כך. אין צורך להגזים.
בכלל, לטעמי יש הגזמה ניכרת באשר לרכישת מטוסי F-35 - גם ברכישתם על ידינו. הייתי ראש הממשלה כאשר הנשיא ג'ורג' וו. בוש שלח לישראל את שר ההגנה בוב גייטס, שמסר לי רשמית כי ארה"ב החליטה - לאחר תקופת מה שהנושא היה בהקפאה - למכור לישראל מטוסים אלה, ושהיא אף מוכנה שישראל תהיה מעורבת בהיבטים מסוימים הקשורים במערכות רגישות שהמטוס צויד בהן.
לימים, ההתלהבות מהצטיידות ב־F-35 פגה אצלי. מחירו גבוה במיוחד, ויתרונותיו בכל הקשור לזירה הצבאית האווירית הקרובה אלינו אינם מרחיקי לכת. טווח הטיסה שלו קטן מטווח הטיסה של F-16 למשל. כלומר: מי שרואה בדמיונו את מטוסי F-35 מסתערים על מטרות אסטרטגיות רחוקות ופוגעים באיומים משמעותיים על ישראל - רואה מדמיונו. גם התיאור של יכולת החמקנות של המטוס מופרז. סגולות החמקנות שלו רחוקות מאוד מאלה של ה־22F, מטוס שאמריקה מנועה מלמכור על פי חוק מיוחד. אף מדינה אחרת, כולל בעלות בריתה הקרובות ביותר, אינה יכולה להצטייד בו.
נוכח העובדה שלישראל לא נשקפת סכנה משמעותית מחיל אוויר כלשהו באזור בזמן הנראה סביר לעין, אני סבור כי השקעה של מיליארדי דולרים מתקציב סיוע החוץ ברכישת מספר טייסות F-35 הייתה מוטעית. אמרתי לאחדים מראשי הצבא כי לדעתי זו השקעה מופרזת ומוגזמת, ושאפשר היה להסתפק במספר קטן מאוד של מטוסים לצורך הכשרתם של טייסי חיל האוויר, אך לא להפוך אותו למטוס העיקרי שלנו.
שר ביטחון לשעבר סיפר לי כי התייעץ עם כל מפקדי חיל האוויר לשעבר ביחס להצטיידות במטוס, וכולם היו בעד. וכי אפשר היה לצפות שלא? ובכל זאת, לטעמי הוצאת מיליארדים רבים של דולרים לא מספקת נכונה את האיזון הנדרש בשימוש בכספי הסיוע הביטחוני, ובאה על חשבון יעדים חשובים ודחופים יותר.
# # #
אם בעתיד מדינות נוספות באזור יחתמו על הסכמי שלום עם ישראל, יקיימו איתנו יחסים גלויים ופומביים ויפתחו שגרירויות אצלנו - אפשר יהיה להסכים להצטיידותן בנשק אמריקאי מועיל, כולל מטוסים חדשים, ובלבד שיישמר היתרון האיכותי של ישראל, כפי שארה"ב מחויבת לו.
בתקופת כהונתי, וגם בתקופת ראשי ממשלה שקדמו לי, ישראל העניקה את הסכמתה לעסקות נשק של ארה"ב עם מדינות ערביות מתונות, אחרי שנקטנו במשותף עם וושינגטון את כל האמצעים שנדרשו כדי להבטיח שכלי נשק אלה לא יוכלו לשמש איום על ישראל, ושהיתרון האיכותי המובטח שלנו אכן נשמר.
העסקה עם האמירויות היא לגיטימית. דווקא משום כך, בולט השקר חסר הבושה של ראש הממשלה. נוכח החשיפה של נחום ברנע כי התנאי להסכם השלום היה עסקת המטוסים - נוסף נדבך בתרבות השקר, ההונאה וההטעיה של נתניהו. אלמלא היה נוכל חסר בושה, היה נתניהו מודיע, עוד בראשית הדרך, כי מדינה שחותמת על הסכם שלום עם ישראל כשירה להצטיידות בנשק יעיל להגנה מפני אויבים פוטנציאליים כמו איראן למשל.
העניין הזה כל כך פשוט, כל כך מובן מאליו, כל כך טבעי - שהשקר מוכרח לעורר שאלות. ייתכן כי הצורך להסתיר את עסקת המטוסים הוא חלק משקר גדול יותר על הסכמות נוספות, צבאיות, ביטחוניות ומדיניות שהעניק נתניהו, לכאורה, ושחשיפתן עלולה לגרום לו נזק פוליטי, ואולי טמון בהן סיכון של ממש לביטחון ישראל.
נתניהו, בדרכו הפתלתלה, בשיטת הסילופים והעמדת הפנים האופיינית לו, אמר בעת שנודע על הסכם השלום והנורמליזציה עם איחוד האמירויות כי הוא לא כמו מנחם בגין או רבין: אצלו חותמים על שלום תמורת שלום. לא מניה ולא מקצתיה. הקוסם אינו קוסם, ועושה הלהטים הוא במקרה הטוב ביותר מעמיד פנים. אין ולא היה פה שלום תמורת שלום. היה פה הסכם שכרוך בוויתורים שאני מברך עליהם. אך מבחינת נתניהו, במיוחד נוכח ההצהרות החוזרות ונשנות שניתנו רק ימים ספורים לפני ההכרזה על ההסכם, אלו הם ויתורים מהותיים, הנוגעים לליבת מה שלכאורה היא השקפת עולמו: ויתור על סיפוח, הסכמה לפתרון שתי המדינות והקפאת בניית התנחלויות חדשות.
אני מברך על ויתורים אלה, ואף שאני אינני מאמין למילה אחת היוצאת מפיו, בירכתי אותו בעמודים אלה על ההסכם ועל הוויתורים. אך האמת היא שנתניהו נטול השקפת עולם. השקפת העולם שלו היא ביבי (ושרה, ויאיר). כאן זה מתחיל, וכאן זה מסתיים. הכל סובב רק סביבו, סביב הדימוי המלאכותי והמזויף שלו והצורך הבלתי נלאה שלו להרשים, להוליך שולל ולנסות להקסים את מי שנמשך לתיאטרון המגוחך שהוא מככב בו.
קראתי את דבריו הנרגשים של עמוס גלעד, השבוע ב"ידיעות אחרונות". אני מכיר את גלעד כמעט מראשית הקריירה הצבאית שלו ובמשך שנים רבות. בכהונתי כראש ממשלה האזנתי ברוב קשב להערכותיו, לניתוחיו המלומדים ולתובנותיו בעניינים רבים ומגוונים. אין חכמים, מנוסים ומעמיקים ממנו בכל המערכות המודיעיניות והצבאיות של ישראל.
החרדה של גלעד, כמו שלי ושל רבים אחרים, איננה מהשקרים שכבר גילינו - כמו בפרשת הצוללות (שנסתרותיה עדיין רבות וזועקות לחקירה מעמיקה בהרבה מזו שאפשר היועץ המשפטי לממשלה לקיים עד עתה) או בפרשת ה־F-35, אלא מהשקרים שטרם נחשפו. כשמתרגלים לתרבות של שקר, לאופנה של הפרחת דברי כזב כדבר שבשגרה, יש סכנה שנמעיט בנזק המהותי הנובע מהם.
אני חושב שביטחון ישראל יישמר ללא קושי בהסכמה שאבו דאבי תרכוש מטוסי F-35. אני חושש מפני כל השקרים האחרים, ההסכמים החסויים, שראש הממשלה מסתיר משר הביטחון, מראשי מערכת הביטחון, מהרמטכ"ל ומקציני המטה הכללי. מי שהיה מסוגל לשקר בעניין הצוללות ובעניין המטוסים - ימשיך בכך בעניינים נוספים. אלא אם נצליח להוציא אותו מבלפור ולשלוח אותו למקום שבו יצטרך לספר את האמת, רק את האמת ואת כל האמת.