לאחרונה פורסמה בכמה מכלי התקשורת ידיעה שלפיה הועלתה הצעה לגנץ: משכן הנשיא במקום בלפור. לא נאמר מיהו המציע. לפי הידיעה, זו הצעה המציעה כביכול את עצמה. בידיעה בעיתון זה, למשל, נכתב (26.10.20): “בימים האחרונים מסתובב בקרב אנשי הליכוד הרעיון להציע לראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ קידום לנשיאות. בתמורה יתבקש יו”ר כחול לבן לוותר על הסכם הרוטציה בין הליכוד לכחול לבן, שאמור להובילו למשכן ראש הממשלה בנובמבר 2021”.

ראש הממשלה בנימין נתניהו

אין לי מושג מי הוליד את הרעיון האווילי הזה, אבל אני מוכן לנחש מי נתן את האות לשלח אותו לדרכו. זה אותו אדם שמוכן לשלם הרבה כדי לסלק מדרכו כל מי שעלול לסכן את המשך כהונתו כראש הממשלה, כהונה שהיא חומת המגן שלו, כך הוא מאמין, מפני כל דורשי רעתו במגרש הפוליטי ובזירה המשפטית.

אומנם ניסיונו עם הנשיא רובי ריבלין לימד את נתניהו ואת דורשי טובתו שגם נשיא יכול “לעשות צרות” לראש ממשלה, אבל מותר להם לחשוב שעם “הנשיא גנץ” עדין הנפש, הרגוע בהשוואה לנשיא ריבלין, יהיה יותר טוב. ואולי היה כדאי להם בכלל, ליתר ביטחון, להציע את גנץ להיות מזכיר האו”ם, למשל, כדי שיהיה רחוק מכאן וממילא לא מאיים לחלוטין.

בכל מקרה, למחרת היום הגדירו בכחול לבן את רעיון הרצת גנץ לנשיאות כ”חלומות באספמיה”, ואילו “גורמים בליכוד” צוטטו כאומרים: “לא מן הנמנע שמעלים את שמו של גנץ בתור מועמד פוטנציאלי לנשיאות, כדי שדרכו יעלה גם שמו של נתניהו”. אכן, נתניהו בוודאי חולם על הנשיאות שתחלץ אותו לחלוטין מכל צרותיו המשפטיות ותהיה לו עיר מקלט. אך אוי לו אם הוא זקוק לפלטפורמת גנץ כדי לטפס על גבה למועמדות לנשיאות.

נתניהו עושה בעת האחרונה מאמצים להציג עצמו כרבין נוסח 2020, שיש נגדו הסתה מתמדת וקשה, והוא נתון בסכנת רצח ממשית. חברי יוסי אחימאיר אף הרחיק לכת וקבע במאמרו כאן שלשום כי בעוד ההפגנות נגד רבין היו זועמות, קריאות ההסתה והסיסמאות נגד נתניהו חמורות יותר. אני מרשה לעצמי לפקפק בכך.

אכן, יש ביקורת קשה נגד נתניהו וזה לגיטימי לחלוטין, אבל עדיין לא ראינו – ונקווה שלא נראה - את שמו על ארון מתים שבו מובלת כביכול הציונות לקבורה. וגם לא שמענו - והלוואי שלא נשמע - קריאות בנוסח “בדם ואש את ביבי נגרש”, כאלה שהדהדו נגד רבין בעצרת הימין המפורסמת בכיכר ציון בירושלים ובמקומות אחרים. קריאות או כרזות “רק לא ביבי” או “ביבי הביתה” אינן מתקרבות לזה. אלה הן קריאות פוליטיות לגיטימיות לחלוטין.

ואי אפשר גם להתעלם מעוד עובדה היסטורית: עד היום רציחות פוליטיות בישראל נעשו באש שבאה מימין לשמאל (רצח רבין ורצח פעיל השמאל אמיל גרינצווייג). לא הייתה אש מהכיוון הנגדי. ולכך צריך להוסיף את השמירה הצמודה וההדוקה מאוד כיום על ראש הממשלה וביתו. רק לאחרונה הוצג בטלוויזיה שוב המחדל הגדול של ההגנה הרופפת והכושלת על רבין בתום עצרת השלום ההיא בכיכר מלכי ישראל, מחדל שאנשי שב”כ אף הודו בו.

אפשר לומר על כך די בביטחון: היום זה לא היה קורה - וטוב שכך.