“כנגד מה שמקובל לחשוב, הקורונה איננה מגיפה כלל־עולמית”, כתב ריצ’רד הורטון, עורך “לנסט”, אחד מכתבי העת הרפואיים החשובים והוותיקים בעולם. הורטון טוען שמקרי המוות והתחלואה הקשה אינם רק תוצאה של הקורונה, אלא שילוב בין השפעת הווירוס ומחלות כרוניות קיימות כגון סוכרת, עודף משקל ומחלות לב, ששכיחותן בקרב האוכלוסייה משקפת אי־שוויון חברתי־כלכלי, ולכן עיקר הפגיעה הוא בשכבות חברתיות מוחלשות.
לכן, טוען הורטון, לא מדובר בפנדמיה, אלא בסינדמיה: אינטראקציה בין וירוס ומצבים חברתיים, כך שהתוצאה הסופית היא פונקציה של ההשפעה ההדדית בין הגורם הביולוגי לבין הנסיבות החברתיות־כלכליות. המשמעות היא שלא משנה כמה יעיל יהיה הטיפול או החיסון, לא יהיה פתרון כולל לקורונה כל עוד הממשלות לא יאמצו מדיניות שמצמצמת אי־שוויון.
הניסיון הישראלי מדגים באופן ברור את חשיבות הגישה שמחייבת טיפול משולב במשבר הקורונה - רפואי וחברתי־כלכלי. המדיניות הכלכלית השגויה שאימצה הממשלה בחודשי מרץ־אפריל גרמה לכך שההצלחות בטיפול ירדו לטמיון במהרה. מספר החולים, החולים הקשים והמתים עלה עלייה חדה וחייב סגר שני.
הטענה שיש לבחור בין בריאות לפרנסה יצרה מצב של “אין בריאות/ אין פרנסה”: מתים רבים ביום, ובמקביל כמיליון עובדים שאיבדו את מקום עבודתם או הוצאו לחל”ת, ואלפי עסקים קטנים שקרסו. כמו כן, העיוורון הממשלתי בנוגע לקשר בין תחלואה ואי־שוויון היווה גורם מרכזי בכישלון תוכנית הרמזור, שללא התייחסות עמוקה לפן החברתי־כלכלי, נתפסה על ידי הערים האדומות כהוספת חטא על פשע.
הממשלה לא למדה דבר מהניסיונות המוצלחים של מדינות ששמרו את העובדים במקומות עבודתם ותמכו בעסקים הקטנים. כך, גם בסגר השני הייתה המדיניות הכלכלית־חברתית מוטעית מהיסוד, ושוב לא הייתה תוכנית יציאה שמשלבת התייחסות גם לפן החברתי־כלכלי. רק תוכנית רב־שלבית שמתייחסת גם לפן הרפואי וגם לפן הכלכלי־חברתי תהווה פתרון ארוך טווח למגיפה.
השלב הראשון הוא ללמוד מהניסיונות המוצלחים במדינות כמו נורווגיה וגרמניה ולעשות יותר כדי לשמר את העובדים בעבודותיהם על ידי סבסוד ממשלתי של המשכורות ותמיכה בעסקים הקטנים. כמו כן, יש לאמץ “תוכנית רמזור חברתי־כלכלי”, המעניקה תמיכה תקציבית מסיבית לערים ולרשויות האדומות, אשר לרוב ממוקמות באשכולות הנמוכים.
השלב השני הוא שבתקציב 2021 הממשלה תשקיע בשיקום המערכות הציבוריות שהוזנחו כבר למעלה משני עשורים: השקעה בתשתיות בריאות וכוח האדם, שיקום מערך בריאות הציבור, הקטנת גודל הכיתות, השקעה בתחבורה ציבורית וברווחה. בשלב השלישי, לאחר המצאת החיסון, דרושה מדיניות כלכלית־חברתית שתקדם שוויון, שתהפוך את מדיניות ההפרטה של העשורים האחרונים, שתשים קץ לכל צורה של העסקה פוגענית, שתדאג לצמיחה בת קיימא ותיאבק במשבר האקלים, ושתממן זאת משילוב בין מיסוי העושר ומסים ירוקים.
תפיסת הממשלה שיש לבחור בין בריאות לפרנסה היא שגויה. ללא הורדת התחלואה והתמותה אי אפשר לשקם את הכלכלה, וללא מדיניות כלכלית שוויונית אי אפשר לשמור על הבריאות של כולנו.
הכותב הוא מכותבי תוכנית החילוץ מהמשבר של תנועת “עומדים ביחד"