את חוסר ההיגיון בהנחיות הממשלה במאבק בקורונה ובהליך החזרה לשגרה אין צורך להציג. עם שלל הענפים שנופלים בין הכיסאות ללא פתרון נראה לעין נמנים גם חברי התאחדות האטרקציות התיירותיות בישראל ובעלי עסקים קטנים שאינם נחשבים כעסק תיירותי לפי ההגדרה הרשמית. בזמן שהמוני בית ישראל גודשים את הפארקים הלאומיים, ואף משתמשים בשירותי התיירות הארצית בתשלום, כמו במערת הנטיפים ודומותיה, הפעילות הפרטית כגון קייאקים, ריינג'רים, צוק מנרה ועוד רבים וטובים, מצפון ועד דרום, נותרים מיותמים. 

הקורונה לא חידשה דבר לחברי התאחדות האטרקציות התיירותיות בישראל. המשבר הראשון התרחש במבצע צוק איתן, כשבעלי האטרקציות קיוו לקבל, כמו שאר ענפי התיירות, פיצוי מהמדינה - ונתקלו בסירוב. "ראינו איך בשעת משבר גופים שמאורגנים היטב, כמו התאחדות המלונות, פועלים בצורה מהירה יותר ומקבלים נוכחות בדיוני הממשלה. ראינו כיצד ארגון יכול לייצר אינטראקציה ראויה לטובת הענף שלו", אומרת רווי רז, מייסדת הנהלת התאחדות האטרקציות וחברה בה, שהייתה בעברה בין היתר יו"ר חברת צוק מנרה והשתתפה בהקמת פרויקטים תיירותיים. 

נתניהו מברך על הפשרה שהושגה בחוק "איים ירוקים"

"אחרי המשבר בצוק איתן הבינו בעלי אטרקציות תיירותיות רבים שגם הם זקוקים לארגון מסודר, וזה מה שהוביל להקמתה של ההתאחדות לפני כארבע שנים. המטרה היא להיות נוכחים בעת משבר, אבל גם בעת שגרה. לקדם השקעות ומענקים וגם לאזן המערכות, כדי שלא תיווצר אפליה בחלוקת המשאבים שהמדינה מקצה ומאשרת".

אם ניקח צעד אחורה, נגלה שכמו כל דבר בישראל, הקמת אטרקציה מקומית היא לא דבר פשוט. "ביורוקרטיה" ו"רגולציה" הן רק שתיים מהמילים שצריך להתחיל לגלגל על הלשון כשמנסים להרים פה מיזם של כדור פורח. "אטרקציה היא עסק שדורש בטיחות מיוחדת והשקעות גדולות", אומר עו"ד ד"ר אופיר מילר, מייסד־שותף של התאחדות האטרקציות, המשמש בין היתר כיועץ משפטי של התאגיד העירוני לתיירות העיר אילת. 

"מלבד לרגולציה, אלו גם מענקים, תפעול שוטף ובטיחות. יש הרבה מאוד פערים בתפיסה של אטרקציות תיירותיות בישראל, בין אם במשרד התיירות שלא מבין את הענף ובין אם במשרד הכלכלה, שאף הוא לא מבין את הענף. לכן המקום שלנו כהתאחדות חשוב מאוד כדי לווסת ולארגן את הנושא הזה".

רווי רז (צילום: צילום עצמי)
רווי רז (צילום: צילום עצמי)

למה הכוונה ב"לא מבינים את הענף"?
מילר: "קודם כל יש בעייתיות בתפיסה, במחשבה. מדינת ישראל עדיין מסתכלת על מקומות הבראה ונופש בתפיסה מיושנת של בתי מלון בלבד, אבל התפיסה התיירותית הזאת כבר לא קיימת בעולם. אם טסים ליער השחור או לתאילנד, קודם כל מחפשים מה לעשות שם ורק אחר כך מוצאים מלון. האטרקציה היא במרכז, היא התוכן". 
רז: "כלכלות שלמות מבססות את עצמן סביב אטרקציות. מבחינתנו, גם מסלול כמו שביל ישראל הוא אטרקציה, מכיוון שהוא מייצר פעילות עסקית, ויכולים לקום סביבו מתקנים אחרים ובתי מלון. המשאב הוא משאב גם כשאתה מרים משהו כמו רכבל, או כשאתה נהנה מהטבע - בין אם הוא ייחודי ובין אם הוא מייצר פעילות עונתית. שלא לדבר על כך שזהו מנוע צמיחה ומשאב אדיר לאזורים הפריפריאליים". 

בפריפריה המאזן הפוך. באזורה הצפוני של ישראל יש מעט בתי מלון ויותר צימרים וסוגים אחרים של אירוח כפרי שנשענים על האטרקציות. "אין הבנה שלאטרקציות יש מקום חשוב בקבלת ההחלטה היכן לנפוש. צריך גם לדעת לתמוך כדי שהאטרקציות האלה יוכלו להתחדש ולהחזיק מעמד. בלי קשר לקורונה, גם באמצע השבוע בימות שגרה יש לאטרקציות האלו בעיה גדולה לקיים את עצמן". 

כשהמדינה הופכת למתחרה

כאמור, אף שהאטרקציות התיירותיות הן חלק בלתי־נפרד מענף התיירות, מדינת ישראל מאפשרת את פעילותם הבלעדית של עסקים מקבילים מהמגזר הציבורי. כך אפשר למשל להמשיך לבקר באתרי רשות הטבע והגנים, להזמין סיורים במערת הנטיפים, לטייל בחללים הסגורים של הנקרות בראש הנקרה ולעלות לרכבל במצדה, בתשלום מלא כמובן. 

"ישראל משופעת באתרים היסטוריים, ובצדק, אנחנו מדינת התנ"ך", אומר מילר, "כך שאין לי טענות להתמקדות של משרד התיירות בנושא ולכך שהוא משקיע משאבים במקומות הללו, בין אם בירושלים ובנהר הירדן ובין אם בכנסיית הבשורה ובכל מקום שהוא מוקד משיכה. האטרקציות האלו, שמופעלות כמקומות היסטוריים, ממומנות בידי הממשלה, אבל הן לא מספיקות לתייר. בימים של שגרה, התייר לא מגיע רק כדי להניח את הפתק בכותל, אלא מגיע עם המשפחה ומחפש את הערך המוסף שלמדינה יש להציע. מה גם שתיירות פנים היא לא מילה גסה".

רז: "אנחנו רואים שיש מגמה שונה בתיירות הפנים. אנשים נוסעים יותר לטיולים בני יום אחד. כשאדם נוסע לאילת או לדימונה, או לכל מקום אחר, הוא מגיע לשם כי יש לו מה לעשות, כי יש מתקנים שמושכים אותו להגיע לשם, אז לא להתייחס אליו באותו קנה מידה תיירותי? היום צורכים יותר חופשות חד־יומיות, הכבישים והצרכים השתנו, וזה דבר שחייב להתמלא בתוכן".
מילר: "זהו תחום שמעסיק עשרות אלפי עובדים ומגלגל מאות מיליוני שקלים בחודש. כרגע הוא מפסיד כ־250 מיליון שקל בכל חודש בגלל המשבר - והפיצויים רחוקים מלהגיע".

ד''ר אופיר מילר (צילום: צילום עצמי)
ד''ר אופיר מילר (צילום: צילום עצמי)

ציונות אינה מילה גסה

משבר הקורונה הוא החמור ביותר מבין שלל המשברים שידע הענף בשנים האחרונות. עוד לפני המגיפה העולמית הייתה מחלה מסתורית נוספת: עכברת. לא מזמן היא הגיחה שוב לנחלי הצפון, ואין לדעת מתי היא עוד תשוב, גם לאחר שיימצא החיסון לקורונה. "העכברת תפסה את בעלי האטרקציות בצפון בזמן הבעייתי והעמוס ביותר מבחינתם - עונת הקיץ", אומרת רז, "והנה, העובדה שכולם דיווחו על ירידה דרמטית באחוזי התפוסה רק מוכיחה עד כמה התוכן והאטרקציות היו מוקד המשיכה המרכזי להמוני הנופשים". 

לאחרונה התקבלה הנחיה להפוך את אילת וים המלח ל"איים ירוקים". מה המצב שם מבחינת האטרקציות?
מילר: "תיאטרון אבסורד. הרי גם שם אי אפשר להשתמש בשום דבר חוץ מהחדר במלון. ומה יעשו בתי מלון שהאטרקציות התיירותיות גלומות בתוכם, כמו 'דרים איילנד' בחמי יואב. אין להם טעם לפתוח את המלון מכיוון שכל מהותו היא האטרקציה".
רז: "הגורם שמפעיל אטרקציות מבחינת משרד התיירות היא רשות הטבע והגנים, שהיא רשות סטטוטורית. ואגב, אנחנו מפרגנים להם מאוד וחושבים שהפעילות שהם עושים היא חשובה. הם משמרים את הטבע ומייצרים מעורבות בין תיירות הפנים לחוץ, מתחזקים נפלא את הפארקים וכדומה. פעילות האטרקציות היא פרטית, עסקית. מדובר בהשקעות של אנשים. תראי לי היום מישהו שהיה מוכן להרים רכבל בהוצאה של עשרות מיליוני שקלים? לא תמצאי כזה".

"כשמקימים אטרקציות בישראל צריך להיות אופטימיסטים חסרי תקנה", אומר מילר, שעמד לפני כמה שנים מאחורי מיזם הכדור הפורח בתל אביב, "אני זוכר שבזמנו הגיע צבי האוזר, שהיה אז מזכיר הממשלה והיה לו ניסיון בתחום התיירות, ואמר שהוא לא מאמין שהצלחנו להרים פרויקט כזה בישראל מבחינת פרוצדורה ורגולציה. וזה באמת היה מסובך, עם השקעה של מיליוני שקלים. במקרים כאלה מרגישים הרבה פעמים לבד במערכה".

"חלק מהיזמות זאת גם ציונות", מוסיף מילר, "זאת לא בושה להעלות את הנושא הזה. כשמשקיעים את הכסף הפרטי במקומות פריפריאליים, מייצרים תנועה וכלכלה מקומית, עם עובדים וספקים ומקומות עבודה, וגם מייצרים עניין נוסף לאותו המקום. הסיכונים של האנשים עם החלומות הם סיכונים גדולים מאוד".

הבעיה היא לא רק הסגירה של האטרקציות בשל הקורונה. באופן אבסורדי, תחזוקת אטרקציה שאינה בשימוש עולה הרבה יותר כסף. "אף אחד לא ישלם עבור הנזקים הללו" אומרת רז, "אנחנו לא אומרים 'תפתחו מהר', אבל אנחנו דורשים מדיניות אחידה". 

סוגיה מדאיגה נוספת היא בעניין הכשרת העובדים. "מה קורה כרגע לעובדים בענף שיושבים בבית ומחשבים מסלול מחדש?" שואלת רז, "הכשרה של שנים יורדת לטמיון. ביוני האחרון הכינו את פארק המים שפיים לפתיחה מחודשת, אך לאחר שקלטו מחדש את העובדים והכינו הכל לפתיחה, הם נאלצו לבטל. ההפסדים הם לא רק של הסגירה הארוכה, אלא גם של ההיערכות, ואף אחד לא חושב לפצות אותם. במקום שהענף יחזור כמה שיותר מהר לפעילות כי הוא הראשון שנפגע, ייקח לו המון זמן להתאושש מהאסון הזה".

מה שההתאחדות מבקשת הוא לבחון מודל עסקי שיסייע לעסקי האטרקציות התיירותיות להגביר מיד את תזרים המזומנים ובד בבד לדאוג לרווחת התושבים בתום המשבר, באמצעות הירתמות לקמפיין בילוי וחופשה ישראלית כחול־לבן, שבמסגרתו משרדי הממשלה השונים ירכשו כבר עתה, לטובת תקציבי הרווחה של עובדיהם, כרטיסי כניסה מסובסדים לרשימה ענפה של אטרקציות תיירותיות, עם זכות למימוש עתידי באופן גמיש, וכן לעודד חברות עסקיות בשוק החופשי לרכוש עבור עובדיהן חבילות כרטיסים במחירים מוזלים למגוון רחב של אטרקציות. 

נוסף לכך דורשים בהתאחדות בחינת תיקון חקיקה בנושא תשלומי דמי הבראה באמצעות מימוש חופשות ובילוי בעסקים בתחום התיירות בארץ, והם מבקשים לפעול לעידוד השקעות באמצעות הרחבת קולות קוראים וחוזר מנכ"ל בתחום פיתוח אטרקציות, מיזמי טבע ומרחבים פתוחים וכן את הגדלת ההשתתפות וה־Matching להשקעות ברבעון האחרון של שנת 2020 ובמהלך 2021. האם כל זה יקרה? ימים יגידו. 

ואם תגיעו למבוי סתום, מה הפתרון מבחינתכם? לפתוח נגד החוק?
"אנחנו לא מעודדים את זה בכלל. להפך. אם לא תהיה ברירה, נעתור לבג"ץ".