ב-2008, לאחר היבחרו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית, היו בכירים בישראל שהיו משוכנעים שג'ורג' וו' בוש לא יסיים את כהונתו כאשר לאיראן עדיין יש מתקני גרעין פעילים. הם טעו. פרויקט הגרעין האיראני לא רק פעיל, אלא גם צמח מבחינת כמות ואיכות.
כעת אנו שוב בפני תקופת "ברווז צולע" של נשיא המסיים את כהונתו, ולכן יש לזכור את האנקדוטה מ-2008 כששואלים האם דונלד טראמפ יורה לצבא האמריקאי לתקוף באיראן לפני סיום כהונתו, או לחלופין ייתן לישראל אור ירוק לעשות זאת.
לספקולציה הזו יש מספר גורמים. הראשון הוא פיטוריו של ששר הגנה, מארק אספר, מתפקידו השבוע, וההדחה של בכירים נוספים בממשל טראמפ. ההערכה בארצות הברית היא שטראמפ הזיז אותם מדרכו על מנת שלא יחסמו מהלכים צבאיים שנויים במחלוקת.
בנוסף, היועץ לענייני איראן, אליוט אברמס, ביקר השבוע בישראל ושוחח עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מזכיר המדינה, מייק פומפאו, יבקר כאן בשבוע הבא. הרמטכ"ל אביב וכבי ניהל השבוע שיחת וידאו עם בכירי הצבא האמריקאי.
גם יועצו לשעבר של טראמפ לענייני ביטחון, ה'.ר. מקמאסטר, אמר בראיון ל"פוקס ניוז" כי הוא חושש שישראל, המפחדת מעמדותיו של ג'ו ביידן בנושא האיראני, תתקוף באיראן בדמדומי כהונמת טראמפ.
כל האמור לעיל אמנם נכון, אך לא בהכרח מעיד על העתיד לקרות. לא עושה רושם שהתקיפה היא דבר הנדרש בבהילות כעת. כמו כן, אין סימנים של הכנות מיוחדות מצד צה"ל. מנגד, גם כשישראל השמידה ב-2007 את הכור בגרעיני בסוריה, לא היו לכך כל סימנים מקדימים.
אמנם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דיווחה על התקדמות בפרויקט הגרעין, אך איראן עדיין לא נמצאת בשלב שבו היא יכולה לייצר פצצה. כשזה יקרה, השעון יחל לתקתק לאחור, אך עד אז, לא נראה שיש סיבה מיידית לתקיפה.
ואז, ישנה הפוליטיקה. לנתניהו יש מספיק צרות כאשר הבחירות הבאות נראות באופק. הניהול שלו במשבר הקורונה פגע בפופולריות שלו והוא צונח בסקרים. מלחמה כוללת, עם אלפי טילים לעבר ישראל, לא צפויה לעזור לו במיוחד.
ולמרות כל האמור, כשמדובר בנתניהו וטראמפ, כמעט הכל אפשרי. הם בלתי צפויים, ויכולים לעשות הרבה כדי להישאר רלוונטיים או להישאר בתפקידם.