מגיפת הקורונה גרמה בין היתר למשבר כלכלי עמוק, שמתבטא בסגירת מקומות עבודה רבים ובפיטורים נרחבים. בניסיון להתמודד עם המצב המורכב, החלו ענפים מסוימים במשק לבקש מעובדיהם לעבוד מבתיהם במקום במקומות עבודתם.
למרות זאת, מחקר חדש שמפרסם הבוקר מרכז טאוב מגלה כי שיעור האנשים שעובדים מבתיהם במהלך המשבר עומד על כ־6% בלבד. "שיעור נמוך זה משקף את הממוצע בין ענפים שבהם יכולת העבודה מהבית היא אפסית – כמו שירותי אירוח ואוכל ושירותי בריאות ורווחה, לבין ענפים שבהם היכולת גבוהה – מידע ותקשורת ושירותים פיננסיים, שבהם שיעור העובדים שיכולים לעבוד מהבית מגיע לכחמישית ולכרבע מהעובדים, בהתאמה", נכתב בדוח.
המחקר, שנערך על ידי שביט מדהלה ופרופ' בנימין בנטל, בדק, בין היתר, מי הם העובדים בישראל שמאפייני התעסוקה שלהם "מגבירים את יכולתם לעבוד מהבית", ומנגד, מי הם העובדים שסיכוייהם לעבוד מהבית נחשבים לנמוכים יחסית.
"הנתונים שהתגלו במחקר מצביעים על פוטנציאל להרחבת הפערים בין העובדים במשק בעקבות המעבר לעבודה מהבית - ממצא המצביע על החשיבות שבהגברת השימוש בכלים דיגיטליים, בעיקר בקרב הקבוצות החלשות, כדי להגביר את יכולתן לעבוד מהבית", הסבירו החוקרים.
על פי הממצאים שהתגלו, העובדים עם היכולת שנחשבת לנמוכה לעבוד מהבית הינם צעירים, בני 16־25, בעלי השכלה נמוכה, מועסקים מהמגזר הערבי, עצמאים ועובדים המתגוררים ביישובים חלשים חברתית־כלכלית או בצפון.
מנגד, בקרב עובדים במקצועות יוקרתיים, המאופיינים בשכר שעתי גבוה, "קיים בממוצע פוטנציאל גבוה יותר לעבוד מהבית". עוד התברר כי היכולת לעבוד מהבית עולה במקביל לעלייה בהשכלת העובד, והיא גבוהה יותר בקרב שכירים לעומת עצמאים. בנוסף, נמצא כי עובדים יהודים לא חרדים מיישובים חזקים הם בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לעבוד מהבית.
בחינה במחקר של ענפי המשק השונים מעלה כי בענפי מידע ותקשורת, שירותים פיננסיים וביטוח, המדעיים והטכניים, קיים הפוטנציאל הגבוה ביותר לעבודה מהבית. מנגד, בענפי מסחר סיטוני וקמעוני, בינוי ושירותי אירוח ואוכל - הפוטנציאל לעבוד מהבית נמוך במיוחד.
החוקרים הדגישו בדבריהם כי ביכולתה של המדינה לסייע בהרחבת האפשרות לעבוד מהבית, "וזאת, באמצעות שדרוג תשתיות האינטרנט באזורים חלשים, קידום מודל עבודה מרחוק בקרב עובדי המגזר הציבורי ועידוד עסקים לאמץ את המודל באמצעות תמריצים כלכליים".